הבגד עושה את המנהיג

חודשיים לפני הבחירות, ואנחנו בעיצומה של חגיגת סקרים לא נגמרת. כמעט בכל יום מתפרסם סקר באחד מכלי התקשורת, וכמעט תמיד הוא גורר דיון ופרשנויות. העניין הוא שיש לנו עוד שבועיים עד להגשת הרשימות לכנסת, כך שיש בעיה מובנית בסקרים האלו: אנחנו אומנם יכולים (אולי) לדעת לאן הרוח נושבת, אבל בינתיים אנשים מצהירים שיצביעו למפלגות שאולי יעלמו, או יתאחדו, או יבלעו, ולאנשים שעוד מעט יפרשו מהמרוץ. זה לא אומר שהחל מעשרה בספטמבר (התאריך האחרון להגשת רשימות) הסקרים יהיו מדויקים יותר, אבל הם לפחות ידמו את תמונת המפלגות האמיתית.

ועם כל זה, כבר היום הסקרים חורצים גורלות - יש פוליטיקאים שמשנים את הרשימות שלהם על פיהם, אחרים משנים את האסטרטגיה של הקמפיין, ויש גם את מי שמשנה את המלתחה: בזמן האחרון, במקביל לירידה שלו בסקרים, נפתלי בנט כבר לא מופיע עם חליפה, ומעדיף להתראיין ולפרסם את עצמו כשהוא לבוש בטישרט שחורה. מצד אחד, בחום של אוגוסט טישרט היא בחירה סבירה עבור כל ישראלי, מצד שני - מי מנהיג את העם עם טריקו?

בנט כמובן לא עבר ללבוש בלתי פורמלי בגלל מזג האוויר. עד לא מזמן הוא לבש חליפות, ממש כפי שעשה כשהיה שר וראש ממשלה, אבל כנראה שמשהו בסקרים גרם ליועצים שלו לומר: "נפתלי, שחרר את הלבוש". אז טריקו פשוטה אמורה לסמן לאנשים שהוא חלק מהעם, אולי אפילו שהוא בא להפשיל שרוולים ולעבוד, לעומת "אלה עם החליפות". בסרטונים שבנט מפרסם הוא פוגש אנשים ברחוב כשהוא לבוש ממש כמוהם, ולא כמו מישהו שיורד אליהם מלמעלה.

בנט הוא כמובן לא הראשון שמשתמש בבגדים כדי להעביר מסר. בן-גוריון אומנם הכריז על הקמת המדינה כשהוא לבוש חליפה, אבל היה נוהג להסתובב בלבוש הרבה פחות רשמי. יש סיפור יפה על כך שלקראת ביקור שלו באחת המעברות, כל התושבים לבשו את הבגדים החגיגיים ביותר שלהם, וכשבן-גוריון ירד מהאוטו הוא היה לבוש בחאקי ומכנסיים קצרים.

גם גולדה מאיר תרמה את שלה, והמורשת האופנתית שלה היא "נעלי גולדה" המסורבלות והמאוד לא נוחות. יצחק רבין ואריאל שרון לא הרגישו בנוח עם חליפות, ונראה שהם מעדיפים חולצה פשוטה, ולעומתם שמעון פרס כאילו נולד עם עניבה וז'קט.

אז ראש הממשלה הראשון אומנם לא היה אייקון אופנה, אבל הוא השאיר לנו את "הלוק הביטחוני": בכל יציאה חורפית שלו לשטח הוא היה מוותר על ז'קט ולובש "בטלדרס" - מן מעיל צבאי קצר שהבריטים הורישו לנו, שאיך לומר - לא היה יפה במיוחד או נוח במיוחד.

לקח שנים וכמה ניסיונות, עד שהמנהיגים שלנו גילו מעיל חדש לענייני ביטחון: היוניקלו השחור. בלעדיו אין מבצע צבאי או ביקור ביחידת אימונים שבה ראש הממשלה, שר הביטחון, חבר קבינט או כל פוליטיקאי שרוצה לשדר "אני בשטח".

גם באולפנים ובמזגנים האופנה של הפוליטיקאים לא אחידה: אם בנט הולך על טישרט לעומת המראה המעונב, היריב הפנימי שלו בגוש גדי איזנקוט הולך על דרך האמצע: ז'קט כהה וחולצת כפתורים סטנדרטית עם צווארון פתוח, אבל נדיר לתפוס אותו עם עניבה. הוא אולי לא נראה ככה כמו דיפלומט, אבל המסר הוא של אדם נגיש. כיאה לרמטכ"ל, שכמעט כל התמונות הציבוריות שלו הן על מדים, גם אותו קצת מוזר לראות פתאום בחליפה.

מול שניהם ניצב נתניהו, שמזמן הבין את חשיבות המראה - לא רק עם בגדים. בהתמודדות הראשונה שלו בליכוד לפני יותר מ-30 שנה, הוא שכר לזירת האירוע בגני התערוכה קרון פרטי עם מלתחה של חולצות חדשות. לא תתפסו אותו במשרד, בכנסת או בטקסים בלי חליפה מתוקתקת.

נתניהו מיישר קו עם העולם המערבי, שם חליפה זה סטנדרט שלא יורדים ממנו, אבל יש יוצאי דופן. מצ'רצ'יל זוכרים בעיקר את כובע הצילינדר המפורסם שלו, מקדאפי את התלבושות המוזרות, וכיום זלנסקי באוקראינה מופיע (גם בפגישה בבית הלבן!) עם תלבושת שבצה"ל קוראים לה "חצי ב'" - מעין חולצה פשוטה בירוק זית, שמסמנת לעם שלו ולכל העולם שהוא לוחם.

מה אמור לסמל פוליטיקאי ישראלי? האם אנחנו מחפשים מישהו עממי, מישהו מעט יותר סמכותי או את איש העולם הגדול - לכל תשובה כזו יש לוק משלה. בואו נזכור שאנחנו בישראל, מדינה עם חצי שנה של שמש, ובעיקר עם תרבות של סחבקיות וחוסר פורמליות. בכל נסיעה ברכבת תחתית באירופה או ארצות הברית אפשר לראות אנשים עם חליפות בדרך לעבודה - אצלנו זה שמור בעיקר לאנשי עסקים בכירים, דיפלומטים או לחתנים ומשפחתם הקרובה. מגישים בטלוויזיה, מרצים באוניברסיטה, בנקאים, מנכ"לים של חברות גדולות - בישראל מעטים מהם לובשים חליפה כדבר שבשגרה. האם זה מראה על זלזול או חוסר כבוד למנהגים רשמיים? לא בטוח.

מה שכן בטוח, שכמו בסיפור הילדים המפורסם שבו הילד הקטן צעק שהמלך הוא עירום, בסוף לא ממש משנה מה המנהיגים שלנו ילבשו. אם הם יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך, נסלח להם על כל דבר - אפילו על טעם רע בבגדים.