הקלפי נשלטת בידי גברים, ונשים ערביות נשארות בחוץ

כרבע מהנשים הערביות (26%) מעידות כי אינן מרגישות בנוח בסביבת הקלפי. 41% מהן סבורות כי "פוליטיקה היא עניין לגברים", ושיעור הנשים שמתכוונות להצביע נמוך בתשעה אחוזים משיעור הגברים: 63% לעומת 72%. הנתונים הללו, העולים מסקר חדש של "יוזמות אברהם", מצביעים בין היתר על האופן שבו סביבת הקלפי עלולה להדיר נשים, בשל נוכחות גברית דומיננטית בכניסה, במסדרונות ובסביבת חדר ההצבעה, הפוגעת בתחושת הנוחות והשייכות של נשים למרחב.

בבחירות האחרונות עבדתי כמזכירת קלפי בדיר חנא. לאורך היום התבוננתי באנשים שנכנסו לחדר וניסיתי להבין מי מגיע להצביע, מי מגיע לבד, מי נראה בטוח ומי מהסס. כבר בשעות אחר הצוהריים התמונה הייתה ברורה: רוב המצביעים היו גברים. גם כאשר נשים הגיעו, רבות מהן לא הגיעו לבדן. הן באו עם בן זוג, אח, אב או ילדים. האמת היא שלולא עבדתי באותו יום בקלפי והייתי נוכחת במקום ממילא, ספק אם הייתי מגיעה בעצמי להצביע.

אבל בתוך חדר הקלפי התמונה הייתה שונה לחלוטין. ישבנו שם חמש נשים, לצד שני גברים. לא משום שבאותו יישוב נשים מעורבות יותר בפוליטיקה, אלא משום שוועדת הבחירות הארצית מינתה אותנו לתפקיד. ברגע שהנוכחות הנשית הייתה מוסדרת, מעוגנת ובעלת מקום ברור, היא פשוט הייתה שם. לעומת זאת, מחוץ לחדר, במרחב שאינו מוסדר, רוב הנוכחות הייתה גברית. ההבדל הזה לימד אותי שנוכחות היא גם תוצאה של האופן שבו מוסדות מעצבים את המרחב.

זרות ובדידות בתוך מרחב גברי

החוויה הזו עזרה לי להבין שהחסם האמיתי מתחיל הרבה קודם, כבר בחניה ובכניסה לבית הספר. בכניסה לקלפיות עומדות לעיתים קרובות חבורות של גברים: פעילי מפלגות, אנשי שטח, סדרנים, נציגים ועובדים מקומיים. בחברה מסורתית, נוכחות גברית צפופה כל כך עלולה לעורר אי-נוחות והיסוס. מיד מגיעות גם הצעות העזרה: "לאן את צריכה להגיע?", "איזו קלפי?", "בואי, נראה לך". ייתכן שהכוונה טובה, אבל המסר שעלול לעבור הוא אחר: אנחנו מכירים את המערכת, ואת לא.

הקלפי אמורה להיות המקום שבו כל אזרחית ואזרח מממשים את זכותם הדמוקרטית באופן חופשי ושוויוני. בפועל, עבור נשים ערביות רבות, עצם ההגעה אליה עלולה להיות חוויה של זרות ובדידות בתוך מרחב גברי.

הסקר של "יוזמות אברהם", שנערך על ידי מכון אפקאר בקרב 903 משיבים ומשיבות מהחברה הערבית, בחן את עמדות הציבור לקראת הבחירות לכנסת ה-26. שיעור ההצבעה הכללי הצפוי בחברה הערבית עומד לפי הסקר על 60%. אולם, מאחורי הנתון הכללי מסתתר פער מגדרי ניכר, שמחייב התייחסות רחבה יותר לשאלה מדוע נשים מצביעות פחות.

אנחנו רגילים להסביר את הפער הזה באמצעות אדישות, חוסר אמון במפלגות או תפיסות שלפיהן פוליטיקה היא עניין לגברים. אלה חסמים אמיתיים, אבל הם אינם מסבירים הכול, מכיוון שגם הנראות קובעת. כאשר נשים כמעט אינן נראות בהנהגות המפלגות, בקרב פעילי השטח ובסביבת הקלפיות, קשה לשכנע אותן שהפוליטיקה היא גם המקום שלהן.

כאן עולה גם שאלת הביצה והתרנגולת: האם נשים אינן משתתפות משום שאין להן ייצוג, או שאין להן ייצוג משום שהן משתתפות פחות? בפועל, שני הדברים מזינים זה את זה. ככל שיש יותר נשים במוקדי קבלת ההחלטות, כך גדלה תחושת השייכות של נשים למערכת הפוליטית. וככל שיותר נשים מרגישות שהמערכת שייכת גם להן, כך גדל הסיכוי שיבחרו להשתתף ולהשפיע. לכן, הגדלת הייצוג הנשי אינה רק תוצאה של השתתפות פוליטית - היא גם אחד התנאים שמאפשרים אותה.

אין זה מקרי ש-53% מהנשים שהשתתפו בסקר הסכימו במידה רבה או רבה מאוד כי ייצוג רחב יותר של נשים במפלגות יעלה את שיעור ההצבעה בקרב נשים.

ייצוג הנשי יביא את המצביעות

הרעיון הזה אינו ייחודי לפוליטיקה. גם במרחבים ציבוריים אחרים, עצם הנראות משנה את תחושת השייכות. כשעירייה בוחרת להציב שילוט גם בערבית, היא מעבירה מסר שהמרחב הזה שייך גם לי. היא מעניקה תחושת לגיטימיות ובעלות על המקום. אותו היגיון חל גם על הקלפי. כאשר נשים נראות כמי שמקבלות את פני המצביעות, הנוכחות שלהן אינה חסרת ערך. עצם הנוכחות שלהן משנה את האופן שבו נשים אחרות חוות את המרחב.

המפלגות הערביות קוראות לנשים להגיע לקלפי, אבל האחריות אינה יכולה להיות מוטלת רק על המצביעות. מי שרוצה להגדיל את שיעור ההצבעה צריך לבחון גם מה מחכה לנשים כשהן מגיעות. הצעד הראשון נמצא בידי המפלגות עצמן. עליהן לדאוג לייצוג של נשים לא רק ברשימות ובהנהגות, אלא גם במערכי יום הבחירות ובשטח המקיף את הקלפיות.

אפשר להציב ליד מרכזי ההצבעה עמדות המאוישות בידי נשים, שיסייעו למצביעות לאתר את חדר הקלפי ויעניקו מידע בלי לייצר תחושה של פיקוח, התנשאות או התערבות. אפשר גם לעודד קבוצות נשים מקומיות להגיע יחד להצביע, להציע סיוע לאימהות וליצור מרחב בטוח לילדים בזמן ההצבעה.

נוכחות נשית בולטת יכולה לשנות את החוויה. היא יכולה להפוך את סביבת הקלפי לפחות גברית, פחות מאיימת ופחות בודדה. על ההנהגה הערבית להפוך את ההצבעה מפעולה שאישה נדרשת להתמודד איתה לבדה לחוויה אזרחית מעצימה. הדרך לשם אינה עוברת רק בקריאה לנשים להגיע לקלפי, אלא גם בעיצוב מרחב שנשים יכולות לראות בו את עצמן. נשים ערביות אינן צריכות להגיע לקלפי כאורחות או בליווי. הן צריכות להגיע אליה כאזרחיות שהמרחב הדמוקרטי הזה שייך להן בדיוק באותה מידה כמו לגברים.

>>> למא יאסין היא ראש המחלקה הציבורית בעמותת "יוזמות אברהם"