ההסכם של טראמפ עם איראן - והמשמעות לישראל: כל הפרשנויות

בשלב מסוים, וכמו שישראל שכנעה את ארצות הברית, הייתה תחושה אמיתית שהמשטר עשוי ליפול. בסופו של דבר זה לא קרה, ולא רק שזה לא קרה - אלא שהמשטר הזה הלך עד הסוף. הוא לא היה מוכן לוותר על שום דבר, ובסופו של דבר כופף את הנשיא. הסיבה היחידה שיכולה להסביר את זה היא מצר הורמוז. זה מבחינתם היהלום שבכתר, הגביע הקדוש. זה אותו כפתור אוטומטי שהאיראנים לוחצים עליו. זה הפספוס האמריקני הגדול, שלא זיהו את את חשיבותו ואת מהירות השימוש בכלי הזה. כל יועץ זוטר שיושב ליד טראמפ היה צריך ללחוש לו באוזן שלאיראנים יש את המצר, שמשפיע מאוד על מחירי האנרגיה בעולם.

יותר מכך, האיראנים שבים ואומרים, כולל אתמול בהצהרה של עבאס עראקצ'י, שלא נחשב לקיצוני מביניהם, שהמציאות במצר הורמוז השתנתה. אם עד היום איראן הייתה, מבחינתם, גורם אובייקטיבי שצופה על המצר מבחוץ, הדבר הזה השתנה ב-180 מעלות. מבחינתם, הם כעת מנהלים את המצר וקיבלו את הכוח החשוב ביותר מבחינתם. אם שואלים איך הגענו למצב הזה - בדיוק כך.

אין בכלל ספק שאם ההסכם הוא כפי המדווח וזה המצב, זו מכה אדירה לנתניהו לקראת הבחירות. בסופו של דבר, נתניהו הוא ראש הממשלה של 7 באוקטובר, והמדיניות שהוא הוביל בשנים האחרונות נועדה כדי "להפוך את הקערה על פיה". ישראל נלחמה במשך שלוש שנים בכל החזיתות, כשכל המטרה הייתה לשנות את המאזן האסטרטגי במזרח התיכון. אם זו התוצאה בסופו של דבר, שחמאס עדיין על הרגליים בעזה, חיזבאללה יורה רחפני נפץ בלבנון ואיראן נשארת עם הגרעין ועם המשטר שלה - הוא בבעיה אדירה מבחינה ציבורית ופוליטית. והוא לדעתי גם מבין את זה היטב.

יש יותר מדי סימני שאלה ואי בהירות לגבי מה באמת אומר הסכם המסגרת בין איראן לארצות הברית. ישראל הרי תפסה שטחים נרחבים בדרום לבנון, עד 12 קילומטרים לעומק השטח. זה בעצם מונע מחיזבאללה את האפשרות לשגר טילי נ"ט לעבר היישובים בצפון. ישנה גם את בעיית הרחפנים שאותה עוד לא הצליחו לפתור. אבל תושבי הצפון שואלים הבוקר (שני) מה בדיוק ישראל אמורה לעשות בעקבות ההסכם. גם אתמול חיזבאללה שיגר עשר רקטות לשטח ישראל ומספר דו-ספרתי של כטב"מים ורחפני נפץ בתוך שטח ישראל ובאזור הגליל המערבי.

תושבי הצפון שואלים הבוקר ובצדק אם מצבם טוב יותר לעומת הפסקת האש של חודש נובמבר 2024. 16 חודשים עברו מאז ועד למבצע הנוכחי, שישראל וצה"ל דחפו אליו כהזדמנות להכריע את חיזבאללה. אנחנו מבינים כיום שחיזבאללה לא הוכרע. הוא אומנם קיבל מכות קשות, ספג אבדות, איבד נכסים, אבל זה לא שהיום בצפון יותר בטוח מלפני המבצע הנוכחי. זה אולי הפער הגדול ביותר כרגע בין הרצוי לבין המצוי בצפון.

אף אחד בישראל לא צריך לשמוח לאידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקרה הזה, הכישלון שלו הוא ההפסד של כולנו. איראן שמוזנת בכסף, שמונשמת וזוכה ללגיטימציה, עם הנהגה קיצונית, יכולת בליסטית ועם פוטנציאל לפתח אפשרויות הנשקה וחוסר יכולת לפקח עליה - היא בשורה לעולם החופשי ולישראל. אלה שמבקרים את נתניהו צודקים - יהירותו והישענותו המוחלטת על הנשיא דונלד טראמפ חזרו אליו ואלינו כבומרנג. אלה ששמחים לאידו צריכים לבדוק מה השתבש להם בקופסה בדרך.

בשורה התחתונה: טראמפ כנראה נותן לאיראנים את כל מה שהם ביקשו. ישראל נשארת עם המשטר האיראני האכזר, איום הטילים הבליסטיים ולפחות בינתיים גם עם האיום הגרעיני. האורניום המועשר נשאר בידיים של איראן. הנשיא טראמפ, כך נראה, עשה את מה שעשה נתניהו במשך שנים עם חמאס - קנה שקט. וזה עוד יעלה לנו ביוקר. באיראן, בלבנון וגם בעזה.

אני רואה את ההסכם ובעיניי זה לא פחות מאסון גדול. אז כן, סבב נוסף של עימות כנראה נמנע, אבל אם מסתכלים ברמה האסטרטגית רואים הימור כושל לחלוטין של ממשלת ישראל, שהימרה לחלוטין על אדם אחד. ההסכם עם איראן מזכיר מאוד את ההסכם ברצועת עזה - מסננת עם חורים אדירים שמאפשרת רק להתחיל לדבר על הנושאים החשובים. כל מה שטראמפ רצה זה שקט ולהרגיע את המצב. יש לזה השלכות דרמטיות רעות מבחינתה של ישראל.