מתקרבים להסכם בין ארה"ב לאיראן: הפרשנויות

הברית האסטרטגית עם ארצות הברית: לקשר המיוחד של ישראל וארצות הברית בעידן ממשל טראמפ יש המון יתרונות. זה בדיוק מה שהחזיר את החטופים הביתה, אבל זה גם מה שהשאיר את חמאס על הרגליים. זה מה שאפשר לישראל לשלוט בנקודות אחיזה בתוך סוריה, אבל זה גם מה שהביא את ידי צה"ל להפוך לכבולות בלבנון. זה מה שהביא את טראמפ לתקוף פעמיים באיראן, אבל זה גם מה שמשאיר טעם חמוץ וכישלון אסטרטגי בתוך שתי מערכות שם. ה"ליגה אחרת" הכל כך מדוברת היא בעלת משמעויות דרמטיות לישראל, לטוב ולרע. זה נכון שהמצב כיום הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני היציאה ל"עם כלביא" ול"שאגת הארי", אבל בתום שני המבצעים המפוארים הללו - ישראל נותרה עם בעיה אסטרטגית דומה: משטר איראני שעומד על תילו, מחזיק באלפי טילים בליסטיים, ביכולות שמשוקמות בזמן ששורות אלה נכתבות, וביכולות גרעין פוטנציאליות.

אם ההסכם ייחתם בתנאים המתגבשים לפי הדיווחים, נתניהו ילמד מטראמפ את העקרון של "אף פעם אל תודה בתבוסה, ותמיד תכריז על ניצחון". יכול מאוד להיות שאחרי שנסיים את החזית האיראנית והחזית הצפונית, אפשר יהיה לטפל בחזית הדרומית, וניתן יהיה לשכנע את טראמפ שרק מהלומה צבאית בעזה תוכל לייצר התקדמות ואת יישום תוכנית 20 הנקודות. חשוב לזכור שמבחינת טראמפ, זירת עזה לא משפיעה עליו ועל בוחריו כמו שהשפיעה המלחמה עם איראן.

אין ספק שישראל יוצאת מהסכם כזה, אם יצא לפועל, בשבר גדול. איראן יוצאת מחוזקת. מבחינתה, שתי מעצמות גדולות יצאו למערכה כדי לחסל את המשטר, לפגוע במאגרי הטילים שלה, לשנות את המציאות האסטרטגית והיא שרדה את זה. כעת היא במעמד לעשות משא ומתן ישיר מול ארצות הברית, ובעלת הברית ישראל עומדת בצד ותיאלץ לקבל את התכתיב.

אלמנט ההפתעה: בשבועות האחרונים העריכו כל הגורמים הרלוונטיים (בצה"ל, במוסד, בדרג המדיני) - כולל ראש הממשלה ושר הביטחון - שאין סיכוי להסדר בין ארצות הברית לבין איראן. "גם אם הוא רוצה משא ומתן - האיראנים לא ייתנו לו את מה שהוא רוצה", אמר גורם מדיני מאוד בכיר בשיחות סגורות. "מחכים לשעת הש"ין", התפייטו ונערכו בצה"ל. אם אכן ייחתם הסכם מסגרת בין טהראן לוושינגטון, ישראל צריכה לשאול את עצמה איך הופתעה שוב.

יש ערוץ קשר פתוח בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל אין ספק שהגורמים בסביבת טראמפ יודעים מה העמדה של נתניהו ואיזה לחץ הוא יודע להפעיל. הם כבר יודעים שנתניהו רוצה לראות בהמשך התקיפות, ושאם נפעיל את מלוא העוצמה המשותפת נוכל להביא למצב של קריסת המשטר, דרך תקיפת מתקני האנרגיה והתשתיות. אבל אותם האנשים שמעו אותו מבטיח את זה גם בפברואר וראו את התוצאה. לכן, גם אם לטראמפ ונתניהו יש קו פתוח, יש הרבה אנשים בסביבת הנשיא שחושבים שנתניהו הוא גורם לא פרודוקטיבי בכל מה שקשור למשא ומתן. יש תחרות של ממש על האוזן של טראמפ, וישראל היא עוד קול - אבל לא הקול המכריע.

הסיפור העיקרי מבחינת ההסכם המתגבש הוא דווקא לבנון: אם הפסקת האש תהיה כמו בחודש נובמבר 2024, כשאנחנו מסכלים מאמצי התעצמות והם לא מגיבים - זה מצוין, אבל ספק אם זה באמת יקרה. לכן, במהרה נעמוד על קרני הדילמה אם להיגרר להבלגה בנוסח שישה באוקטובר, למלחמת התשה יום-יומית כמו היום או למלחמה כוללת להסרת האיום.

אם באורניום ידונו בהמשך, כל מה שקשור להפסקת ההעשרה יכלול רק התחייבות בעל פה, וההסכם יכלול גם את הפסקת הלחימה בלבנון אחרי שהצפון נכתש וטובי בנינו נפלו - זו באמת תהיה תוצאה שהיא "ליגה אחרת". אגב, אם אכן ייחתם הסכם, הניצחון המרכזי יהיה של סין ורוסיה. ההפסד המרכזי הוא של אמריקה הגדולה, שהתגלתה סחיטה אל מול אויב איראני שחטף את הכלכלה העולמית ונשאר עומד על רגליו עם תמריצים להמשך.