מעשה בנתניהו וחמישה קרנפים

מעטפת הסיפור שלפניכם היא על הבחירות לתפקיד מבקר המדינה. הסיפור עצמו, ליבת העלילה, היא על דלות החומר של ח"כים, על רפיסות ועליבות.

כדי להתמודד לתפקיד מבקר המדינה, זקוק מועמד לעשר חתימות. המתמודד יוסף אלרון, שופט בדימוס בבית המשפט העליון, קיבל את תמיכתם של עשרה חברי קואליציה. ביניהם: אביחי בוארון, ששון גואטה, אכרם חסון, צגה מלקו ואתי עטיה. למה אני נוקב בשמות החמישייה הזו ופוטר חמישה אחרים? מיד תבינו.

החליטה מועצת משפחת נתניהו, שאסור להסתכן ולתמוך בשופט אלרון. בינינו, הם צודקים מבחינתם. אסביר ואנמק בהמשך. או אז החל נתניהו להפעיל לחץ אטומי על חברי מפלגתו למשוך את חתימותיהם ולעבור לתמוך במועמד המשפחה, עו"ד מיכאל ראבילו. מועמדות אבסורדית, הזויה, חצופה ללא גבולות. גם זה יוסבר וינומק בהמשך.

אינני יודע באילו אמצעי שכנוע מצויד הארגון של נתניהו. מה יש לו במערכי החימוש ומה בסל הפיתויים. דבר אחד ברור: רשימת התומכים באלרון קרסה. חמישייה מתוך העשירייה הגדילה, או הקטינה, לעשות. הם לא רק משכו את חתימותיהם - אלא עברו לתמוך בעו"ד המחמד ראבילו וחתמו לו. כאמור, אלה שמותיהם: בוארון, גואטה, חסון, מלקו ועטיה. זו לא התבזות ציבורית או פוליטית - זו התבזות של אופי, אישית, אישיותית. מפגן של ביטול עצמי.

אז נכנס לפעולה חה"כ יאיר לפיד, ויחד עם חה"כ אביגדור ליברמן ומירב בן ארי ארגנו במהירות רשימת תמיכה באלרון. כל הכבוד ללפיד. הוא יודע, שאם חבריו והוא ירכיבו את הממשלה הבאה, יעשה להם אלרון חיים קשים. "יכול להיות שאנחנו כורים לעצמנו את קברנו", אמרו בסביבתו. הם שמרו על הומור ועל עקרונות גם יחד.

מבקר המדינה הוא תפקיד המתעצב בצלמו ובדמותו של המאייש אותו. היו מבקרים תקיפים וקטלניים ככל שהחוק מאפשר. היו נימוחים ואווריריים שלא ניסו אפילו למצות את שהחוק מאפשר. הרבה נכתב בשבועות האחרונים על נאמנותו של עו"ד ראבילו לנתניהו, למשפחתו, לממשלתו ולליכוד. הוא ממש רתום אליהם. כשייצג אותם בבג"ץ נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הדבר התבטא בממד המקצועי, המשפטי, באופן מביך. האם כמבקר מדינה הוא יערוך ביקורת במעונות ראש הממשלה? בלשכתו? ידון בוועדת ההיתרים בבקשות המשונות של המשפחה המשונה? בהעסקת עורכי דין על ידם? כל שאלה כאן מצחיקה יותר מקודמתה.

ישנם המייחסים לראבילו מועמדות "קש" או "מוץ" בלוחמה אלקטרונית או "מסך עשן" של נתניהו, החפץ באלרון. לא. אל תתבלבלו מקריאת התגר של אלרון על שיטת הסניוריטי - הוא טעה קשות - אך לא פעל בשירות יריב לוין. הוא אוטונומי ומגובש. הוא לא היה "נציג הימין" בעליון כפי שטוענים, להפך, הוא סוציאליסט. הוא מומחה למשפט פלילי ולקרבה המשפחתית בין אחריות לאשמה. כמבקר מדינה לא יהסס להעביר דוחות ליועמ"ש עם הפניות לנתיב הפלילי והמלצות לפתוח בחקירות. אני מעריך שאילו הרכיבו השופטים יצחק עמית ונעם סולברג ועדת חקירה לאסון 7 באוקטובר, הם היו מעמידים אותו בראשה. אני נוטל לעצמי חירות לדמיין, שוועדה בראשותו הייתה ממליצה על כתבי אישום, שבמקרה של בכיר הנחקרים - "אתה הראש אתה אשם" - היו מייתרים את תיקיו המתנהלים, תיקי האלפים.

ישנם ח"כים בליכוד האומרים, ש"הוויתור על אלרון לטובת ראבילו ירחיק בוחרים מהליכוד". הם, חסרי מודעות עצמית, לא מבינים שהבעיה של הליכוד היא הנבחרים ולא הבוחרים. לא בכדי תובע נתניהו - הוא צודק - לשריין עשרה אנשים בקדמת הרשימה. הוא מתבייש בביצועים העלובים של שריו הכושלים ובהתנהגות המחפירה של ח"כים סוררים. בעניין זה אפשר להבין לליבו. כשהם יהיו מאחורי הפרגוד ויצביעו לאלרון ולא לראבילו, נבין גם לליבם.