אגרוף בלב ים: צה"ל לא ממצה את העליונות הימית שלו

עקרונות התפיסה של הפעלת זרוע הים במדינת ישראל נשענים על ההבנה כי הים הוא עורק חיים לאומי והציר המרכזי לקיומה של המדינה. למעלה מ-90% מהאספקה לישראל מגיעה בנתיבים ימיים, ולא דרך האוויר. מבחינה אסטרטגית, ישראל מהווה למעשה "אי" המוקף אויבים, ולכן הבטחת חופש השיט והגישה הימית היא תנאי סף חיוני לביטחון הלאומי ולשגשוג המדינה. ניתן לראות כיום את ההשלכות המובהקות של הטלת מצור ימי בהקשר האיראני.

הפגיעה בצירים הימיים, כפי שבאה לידי ביטוי בחסימת מרחבים אסטרטגיים, ממחישה את התלות הקריטית בים. פעילות החות'ים בבאב אל-מנדב, שהובילה לשיתוק נמל אילת, לצד האיומים על מצר הורמוז, מדגימים את ההשפעה הישירה על הכלכלה העולמית. הים מהווה את העומק האסטרטגי של מדינת ישראל והוא המשכה הישיר של היבשה. המרחב הימי והכלכלה הנגזרת ממנו הפכו לנכס לאומי הכולל תשתיות ואנרגיה, ועלינו להחזיק ביכולת להגן עליהם גם הרחק מקו החוף.

במרחב זה מתקיימים ניסיונות בלתי פוסקים לאיסוף מודיעין, ועלינו לדעת לסכלם, לצד בלימת מתקפות כטב"מים וטילים – כפי שאכן אירע בפועל. בעתיד, האיום עשוי לכלול גם סירות נפץ וצוללות לא מאוישות, ומול אתגרים אלו נדרשת היערכות מתאימה. זרוע הים היא זרוע אסטרטגית ו"ארוכה", בדומה לחיל האוויר אך בעלת מאפיינים ייחודיים. יתרונה המובהק של הזרוע הימית הוא ביכולת לשהות בזירה לאורך זמן, גם בטווחים רחוקים מאוד. היכולת להפעיל מהים כוח מדויק ולאסוף מודיעין היא קריטית, בשונה מחיל האוויר המוגבל בזמן שהייה מעל מטרה.

לחיל הים מגוון יכולות רב-ממדי מעל ומתחת למים: צוללות, קומנדו ימי וספינות, ואת המערך הזה יש להפעיל באופן מושכל. לחיל הים עליונות טכנולוגית; כשם שמדברים על עליונות אווירית, קיימת גם עליונות ימית המבוססת על כלי שיט חדישים המצוידים במערכות נשק, מכ"ם והגנה (כדוגמת "כיפה ימית"), המעניקים יכולות חסרות תקדים. יכולות אלו מאפשרות לזרוע הים לתמוך ולסייע בקרב היבשתי בעזה, ובוודאי בלבנון.

עם זאת, נראה כי חיל הים לא מיצה את יכולותיו באופן מספק במערכה הנוכחית, לא בגזרת עזה ולא בלבנון. הזרוע הייתה יכולה לתרום משמעותית יותר מכפי שנעשה בפועל. זהו האתגר המרכזי של מפקד חיל הים הנכנס, האלוף אייל הראל: למצות את היכולות בתחומי המודיעין, התקיפה והנחתת הכוחות. חיל הים הצטייד בכלים מיוחדים, כגון נחתות, שטרם באו לידי ביטוי מבצעי. עלינו לשאול אם אנו מוכנים ליטול סיכונים לטובת המשימה, גם במחיר פגיעה אפשרית בכלי שיט, כדי להפגין ולהוכיח את היכולות הללו במבחן המציאות.

עלינו להתאים את עצמנו לשינויים האזוריים ולאיומים המתפתחים מצד חילות ים אחרים בזירה, ובראשם הצי הטורקי. במקביל, יש לחזק את שיתופי הפעולה המבצעיים עם קפריסין, יוון ומצרים, וכמובן עם חילות הים במפרץ הפרסי, איחוד האמירויות והצי החמישי האמריקני.

חיל הים טרם מיצה את פוטנציאל ההשפעה שלו. על אף שנושא זה עלה בדיוני המטה הכללי, היו גורמים שלא קשובים לכך מספיק. הדבר דורש שילוב של יוזמה התקפית יחד עם יכולות טכנולוגיות.

הפער בין המצוי לרצוי בחיל הים הוא הקטן ביותר מבין הזרועות, שכן לא נדרשו השלמות פערים משמעותיות, ולכן ניתן היה לפעול אחרת. השאלה היא אם הרמטכ"ל מוכן ליטול סיכון של פגיעה בספינה למען הישג מבצעי. כדי להשיג יותר, יש לקחת סיכונים – למשל אל מול החות'ים. חיל הים מסוגל לשהות ולפעול בגזרה זו לאורך זמן, גם במחיר סיכון הכוח, שכן חסימת הנתיב הימי הובילה לשיתוק נמל אילת. ניתן היה לפעול באופן שונה – באמצעות אש ופשיטות – כדי לפתוח את נתיב השיט.

האלוף אייל הראל שנכנס לתפקיד היום (חמישי) נדרש להוביל קו של יוזמה והגעה לטווחים רחוקים, גם מול איראן ותימן. שייטת 13 צריכה לשוב ולהתמקד בתפקידיה המסורתיים בשירות זרוע הים ולא רק כוח יבשתי הפועל כחי"ר רגיל. כמי שהיא יחידה מיוחדת, ביכולתה לתרום רבות לזרוע הים הן במעגלים הקרובים והן במעגל השלישי.

המים הכלכליים הם המשכה הישיר של היבשת. לנוכח שאיפותיה של טורקיה במזרח הים התיכון, עלינו לפתח חיל ים חזק יותר שיוכל להתמודד מול הצי הטורקי, המחזיק ב-50 ספינות מלחמה לעומת 15 בלבד שברשותנו. בנוסף, יש לשפר את הגנת הגבולות לאור לקחי 7 באוקטובר, הן מול עזה והן מול לבנון, תוך שימוש בפעולות מיוחדות וביכולות חדירה חשאית לאיסוף ולתקיפה. קיימים כלים מאוישים ולא מאוישים המאפשרים לקומנדו הימי להגיע ליעדים שונים ללא חשיפה.

נדבך נוסף שטרם בא לידי ביטוי מספיק הוא הסיוע לכוחות היבשה בלחימה – בתצפית ובאש – וכן סיוע לחיל האוויר באמצעות המכ"מים המוצבים על הספינות לבניית תמונה אווירית ויירוט רקטות וכטב"מים. על הים להוות פלטפורמת הגנה על שמי המדינה ועל היבשה, ולא רק על מתקנים אסטרטגיים ימיים. נדרשת בנייה של כוח אש משמעותי יותר מהים, כולל הצבת חימושים לטווחים קצרים, ארוכים וארוכים מאוד על גבי הספינות. אומנם בלבנון בוצעו חיסולים וסגירות מעגלים מהים, אך היה זה בהיקף מצומצם; יש צורך בנפח אש גדול יותר ובטווחים מגוונים.

התמודדות עם טילי חוף-ים דומה לטיסת מטוס באזור מוכה טילים. עלינו לצייד את הספינות במערכות הגנה מתאימות, כדוגמת "כיפה ימית" וטילי "ברק", וליטול סיכונים גדולים יותר בהצבת ספינות באזורים מאוימים אם יש בכך כדי להשפיע על הלחימה ביבשה. יש לשמר ולשכלל את יכולות הנחיתה מהים לחוף, הלוגיסטיקה הימית ופינוי הנפגעים. הכלים קיימים, כולל נחתות שנרכשו, ויש לנצלם טוב יותר.

בתחום כוח האדם, קיימת שחיקה ניכרת בשל הפלגות ממושכות, בדומה לשאר יחידות צה"ל. על מפקד חיל הים הנכנס לבנות תוכנית שתבטיח טיפול ושימור של כוח האדם האיכותי בחיל. נכונו לנו שנים של אתגרים בזירות השונות, ונדרשת מוכנות לשיקום מול השחיקה, שמירה על כשירות הכלים, הלוגיסטיקה והחימושים כדי לשמור על העליונות הימית.

בבניין הכוח העתידי, אסור לנו ללכת שבי אחר תפיסות עבר. עלינו לבחון את השינויים בעולם, לסגור מערכים שאינם רלוונטיים ולפתוח חדשים, תוך מיצוי יכולות מהחלל ושימוש גובר בפלטפורמות לא מאוישות מעל ומתחת למים. עולם הכלים הבלתי מאוישים (כטב"מים ימיים, מסוקים ללא טייס וכלים תת-מימיים), כולל כאלו שיכולים להמריא מספינות, לאסוף מודיעין ואף לתקוף, חייב להפוך מיכולת נקודתית ליכולת רחבה ומרכזית בזרוע הים.