כשגם ברשימת חד"ש אין נשים, צריך להתחיל לדאוג

במשך יותר מעשור היה נדמה שלפחות דבר אחד אפשר לקחת כמובן מאליו בפוליטיקה הישראלית: עאידה תומא-סלימאן תהיה שם. במקום השני ברשימת חד"ש, בכנסת, בנוכחות בקדמת הבמה, במאבקים למען שוויון, חלק מהזמן כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. היא נאבקה בעקביות למען זכויות נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, ונראה שאין בציבור אדם שלא מכיר אותה.

• יו"ר חדש לחד"ש: יוסף ג'בארין יחליף את איימן עודה

בפריימריז הללו עאידה תומא-סלימאן לא התמודדה. המחויבות להגבלת הקדנציה במפלגת חד"ש הובילה אותה לפרוש. יש חוקה במפלגת חד"ש, אך אין בה מחויבות לייצוג נשים. במקום השני תמיד יהיה נוצרי ובמקום השלישי תמיד יהיה יהודי. אבל לנשים? לנשים אין חובת ייצוג בחוקת המפלגה. הפריימריז הזה היה יכול להיות הזדמנות לדור חדש של נשים פעילות חד"ש להיכנס לנעליה. נשים התמודדו על כל אחד מהמקומות, אך תוצאות הפריימריז מציבות בראש הרשימה ארבעה גברים. אם כך תיראה הרשימה הסופית, לראשונה אחרי 11 שנה לא תהיה חברת כנסת מטעם חד"ש.

האכזבה לא איחרה לבוא. הרי חד"ש היא מפלגה חילונית, שמציבה את ערך השוויון בלב תפיסת עולמה. זה הרי מופיע במפורש בסעיף החמישי של מצע המפלגה. עם זאת, שוב התברר עד כמה קל להצהיר על שוויון, ועד כמה קשה ליישם אותו כאשר אין מנגנון מחייב.

כשאין כללים, הן נדחקות החוצה

מי שרואה בתוצאות הללו אירוע פנימי של מפלגה אחת מחמיץ את התמונה הרחבה. הפריימריז בחד"ש הם תמרור אזהרה לקראת הבחירות לכנסת. בשבועות הקרובים ייקבעו רשימות המועמדים של המפלגות השונות. מלבד מפלגת הדמוקרטים, המחויבת בתקנונה ל-50:50 בייצוג בזכות מהלך פנימי שהובילה מרב מיכאלי, ברוב המפלגות אין שום מנגנון שמבטיח שנשים יוצבו במחצית המקומות הריאליים.

הניסיון מלמד מה קורה בהיעדר כללים ברורים - נשים נדחקות מהמקומות הריאליים. הן לא נעלמות מהפוליטיקה משום שחסר להן כישרון, ניסיון או תמיכה ציבורית. הן נדחקות החוצה משום שמערכות פוליטיות נוטות לשחזר את יחסי הכוח הקיימים.

בניגוד לדימוי הרווח, בכנסת הנוכחית מכהנות 31 נשים, המספר הגבוה ביותר אי-פעם, בין היתר בזכות החוק הנורווגי ופרישות של חברי כנסת. ועדיין, מדובר בכרבע בלבד מחברי הכנסת. הנתון הזה אינו משקף את חלקן של נשים באוכלוסייה, בשוק העבודה, באקדמיה או בחברה האזרחית. הוא משקף בעיקר את העובדה שבישראל עדיין מתייחסים לייצוג נשים כאל עניין אופציונלי.

וזו טעות, גם ערכית וגם מעשית. ייצוג שוויוני אינו מחווה לנשים, אלא תנאי בסיסי לדמוקרטיה תקינה. מחקרים רבים מצביעים על כך שכאשר נשים וגברים שותפים באופן שוויוני בקבלת החלטות, גדל אמון הציבור במוסדות השלטון. האם זה לא מה שמדינת ישראל צריכה כרגע? בציבור הערבי מדברים על להוציא את הצעירים והנשים להצביע. האם רשימה של ארבעה גברים ואף לא אישה אחת יעשו זאת? האם לא צריך לחשוב על כך כאשר מציגים רשימה בפני הבוחר והבוחרת, ומבקשים את הקול שלהם?

יש פתרון פשוט שכבר מיושם במדינות אחרות בעולם: רשימת ריצ'רצ', שיבוץ לסירוגין של נשים וגברים לאורך הרשימה. לא מצע, לא הבטחות כלליות ולא הצהרות חגיגיות, אלא מנגנון ברור שמבטיח שנשים לא יידחקו לתחתית הרשימה. המודל הזה כבר הוכיח את עצמו גם בישראל. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2024 יותר ממאה רשימות התחייבו ל-50:50 בעקבות לחץ ציבורי של מיזם 5050, ו-21 מועצות מקומיות הגיעו לייצוג שוויוני מלא.

נכון לעכשיו, מפלגת הדמוקרטים היא המפלגה היחידה המחויבת לעיקרון הזה בתקנונה. בשאר המפלגות, ההרכב הסופי של הרשימות עדיין פתוח, והחשש שגברים ישובצו למעלה ונשים למטה קיים בכל המפלגות. וזה מבלי להתייחס לשתי מפלגות שבהן אין נשים כלל - המפלגות החרדיות.

71% מהציבור הישראלי, לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעדיפים להצביע למפלגה שבה נשים מהוות מחצית מהמועמדים. הציבור מבין שייצוג שוויוני אינו דרישה מגזרית, אלא אינטרס דמוקרטי מהמעלה הראשונה.

מה שקרה השבוע בחד"ש ממחיש עד כמה השוויון בישראל עדיין שברירי. אם לא נדרוש כללים ברורים עכשיו, נגלה גם בכנסת הבאה שנשים שוב הוזמנו להשתתף בדמוקרטיה, אבל לא באמת להנהיג אותה. אנחנו לקראת בחירות גורליות למדינת ישראל. שותפות אמיתית של נשים וגברים בכנסת יכולה להיות תחילתו של השיקום שהחברה הישראלית זקוקה לו כל כך. זאת המשמרת שלנו.

>>> יעל יחיאלי היא מנהלת מיזם 5050 מבית מרכזים לצדק חברתי