הערב שבו המשטרה שכחה בשביל מי היא עובדת

חמישים שנים מלאו לאיתמר בן גביר, שממלא את כס השר להיעדר ביטחון לאומי. כהן הכאוס מקריית ארבע, שנישא על הבטחות למשילות וביטחון, הביא עמו אל המשרד הממשלתי תרבות נפסדת של חנופה וכיבודים. אפס בהרתעה, אפס במשילות, אבל אלוף רחבת הריקודים והחיבוקים. מהליכודיאדה באילת זרמו שרי הממשלה מחויכים, ראש הממשלה שלח לו ברכה מלאת שבחים, אבל מעל כולם כיכבו במופע האימים, אורחי הכבוד של השר - הניצבים.

פוליטיקה היא מקצוע צבוע ומזוהם. פעם אתה מתחבק עם שנואי נפשך, כורת בריתות עם אויבים, פעם אתה נדחק אל ירכתי הבמה, מוקצה מחמת מיאוס, פעם אתה גורר להצבעה את ראש ממשלה ממיטת חוליו. קצינים, בשונה מפוליטיקאים, מחויבים רק למדינה ולציבור, מחויבים לשמור על החוק וחייבים כל העת לבחון איך וכיצד הם זוכים לאמון הציבור. בחן את עצמך, ניצב יקר - אם לא השתתפת במסיבות יום ההולדת לציון ארבעים או ארבעים וחמש שנים לקיומו של איתמר, אין לך באמת מקום בחגיגות החמישים לקיומו של מארח העבריינים.

התחככותם של קצינים בכירים עם אסופת פוליטיקאים ועבריינים באירוע שגולת הכותרת שלו היא עוגת יום הולדת בצורת חבל תלייה, שכל כולו מופע של חנופה - מלמדת יותר מכול על כישלונה של המשטרה במלחמתה בפשיעה. כישלונה של המשטרה למגר התארגנויות עברייניות כמו אלו של כנופיית בריוני מרדכי דוד, של רבני ההשתמטות הבזויים, ששולחים את צאן מרעיתם לפלוש לבתי קציני צה"ל, או של נערי מהגבעות נטולות המשילות, היא תוצאה ברורה, הנובעת מחוסר רצונה של המשטרה להתעמת עם ראשי התארגנויות פליליות מסוג זה. קציניה מוכנים לשלוח את פקודיהם להתעמת עם ראשי משפחות פשע מהמגזר הערבי באחוזי הצלחה נמוכים להחריד, אבל לא עם ראשי התארגנויות מהעולם הקרוב לשר.

שלושה הסברים אפשריים להתנהלותה הנפסדת של משטרת ישראל; הראשון, שאין בידיה מספיק מידע וכי לא נאספה תשתית מספקת לפתוח בחקירה. הסבר זה כלל אינו סביר משום שהראיות קיימות למכביר, כסף על הרצפה כפי שנהוג לומר, או מידע שזורם בצורה סדירה. ההסבר השני נאחז בעומס המשימות ובסדרי העדיפויות: המשטרה נלחמת בכל כך הרבה חזיתות כמו הפשיעה במגזר הערבי, אירועי המחאה, איומי הטרור והפשיעה החמורה, על כן אין לה זמן או פניות לנושא. אבל גם ההסבר הזה אינו מחזיק מים, גם כאן ברור לכל דכפין, שאם למשטרה יש זמן לעצור מפגינים מול ביתו של שר או לעצור מחלקות כרוזים ומשליכות חול ים, אזי יש בידה משאבים להתמודד גם עם אותם ראשי ארגונים.

ההסבר השלישי והנכון, כך נראה, הוא שהמשטרה פשוט אינה מעוניינת להתעמת עם אותם ראשי כנופיות ועבריינים. אחרי שאתה מסתחבק עם השר ואורחיו, עמוסי הרישומים הפליליים, במסיבת ריקודים, אחרי שאתה מבין שהדרך להתקדם מצריכה חוות דעת אוהדת של מקורב או של עבריין משולהב, אתה בוחר במובן מאליו. משטרת ישראל חזקה בהצהרות על מאבק בפשיעת המגזר הערבי, כושלת בביצועים, ונמנעת מלאכוף במקומות נדרשים. אחריותה על המאבק בשחיתות ובאלימות הופרטה לטובת חיבוקים עם שר הפיתות והסרטונים.

>>> עו"ד ערן קמין, תת ניצב בדימוס, לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרה, כיום יועץ לענייני חקירה ומשפט