חיזבאללה היה מגן איראן - עכשיו איראן היא המגן שלו

ישראל נכנסה לפרק הלחימה החמישי מול איראן. כל פרק לחימה הוא ייחודי, אך הפרק הנוכחי, על רקע הניסיון שלנו מהפרקים הקודמים, מצביע על אפשרות של תפנית חמורה לרעה במציאות עם איראן והציר השיעי.

תקציר הפרקים הקודמים

הסבב הראשון פרץ בעקבות חיסולו של מפקד בכיר במשמרות המהפכה במפקדה איראנית בדמשק. הוא כלל לילה אחד של מטחים ותגובה ישראלית שכללה, לאחר שבועיים, השמדה סמלית של מערכות הגנה אווירית. הסבב השני הגיע בעקבות חיסולו של נסראללה בביירות, וכלל שני מטחים נרחבים מצד איראן. התגובה הישראלית כללה השמדת אתרי ייצור של טילים בליסטיים ופגיעה נרחבת יותר במערכת ההגנה האווירית. הסבב השלישי היה יוזמה ישראלית - "מלחמת 12 הימים" - שכללה השמדה של הפרויקט הגרעיני האיראני. מאוחר יותר התברר שההשמדה לא הייתה מוחלטת, ואיראן שיקמה חלק מיכולותיה. הסבב הרביעי, מלחמת 40 הימים, התנהל ביוזמה ישראלית-אמריקנית משותפת שנועדה להחליש את המשטר עד כדי הפלתו, ולהמשיך ולהשמיד את יכולותיה הצבאיות ההתקפיות של איראן.

מה היה חדש בסבב הנוכחי?

1. יישום מדיניותו של מוג'תבא ח'אמנאי: זהו הסבב הראשון שהוא מוביל מתחילתו. עם פתיחת "שאגת הארי" הוא נפצע, ובימים הראשונים והקריטיים של המלחמה לא תפקד במלואו. הפעם זהו מבחנו הראשון כמנהיג העליון בפועל, וזה עשוי להסביר את ההתעקשות לעמוד במילתו באופן נחרץ ולממש את האיום. מוג'תבא מעביר כאן כמה מסרים במקביל: מסר של עוצמה וביטחון עצמי לעם באיראן; מסר של נחישות ונוקשות במשא ומתן המטיל את האחריות לדרדור המצב על ישראל; ומסר של שינוי המשוואות - כאשר נושא "אחדות הזירות" והציר השיעי חוזר להיות רלוונטי לאחר שהוספד בטרם עת.
2. איראן מגינה על חיזבאללה: במקום שחיזבאללה יגן על איראן באמצעות הרתעת ישראל, כעת איראן מגינה על חיזבאללה. היפוך אסטרטגי זה הוא גמולה של איראן על נאמנות חיזבאללה, ועל כך שנעים קאסם יצא להגנת איראן תוך פגיעה באינטרס הלבנוני, ובכך סיכן את מעמדו בלבנון. תקדים זה דומה לתקדים מצר הורמוז: בשני המקרים קובעת איראן כללים שלא היו בתוקף לפני המלחמה - כללים שישרתו את נרטיב הניצחון האיראני. כלומר, איראן מבקשת לסיים את המלחמה לא רק בניצחון שבְּאִי-הפסד, אלא בניצחון המבוסס על הישגים חדשים: ריבונות על מצר הורמוז ו"הרתעה מורחבת" המוחלת גם על לבנון.
3. סבב הרתעה מורחב: שני הסבבים הראשונים היו הצהרות קווים אדומים משני הצדדים, שנועדו לבסס מחדש מאזן הרתעה יציב. הפעם המטרה ההרתעתית דומה, אך בשונה מקודמיו הסבב הזה עלול להיות ארוך יותר ולכלול כמה סבבי מהלומות. במובן זה הוא ייחודי ומסוכן. סבבים שתכליתם "שיקום הרתעה" וסימון קווים אדומים קשה למדוד בהם הצלחה, ולכן קשה לדעת מתי ואיך לעצור. במלחמת 12 הימים התכלית הייתה ברורה - הפרויקט הגרעיני; במלחמת 40 הימים - גריעת יכולות צבאיות וערעור המשטר - מדד אפשרי, גם אם לא הושג במלואו. במקרה הנוכחי מצב הסיום אינו ברור. עד כמה שלמה ההרתעה, זה ייוודע רק לאחר שהאש תיפסק, כשצה"ל יתקוף בביירות ונראה אם איראן מגיבה אם לאו. תוך כדי המערכה לא ניתן לדעת זאת, וגם לא כמה יש להכאיב לאיראן כדי שהמסר ייקלט.

הפרק החמישי עלול להיות תפנית לרעה במאזן מול איראן. הצלחתו של מוג'תבא עלולה לייצב את שלטונו תנסוך בו ביטחון עצמי מופרז בתפיסת עולמו הרדיקלית. השיקום של אחדות הזירות ומשוואות הרתעה חדשה שבה איראן פועלת להגבלת ישראל בלבנון הוא שינוי לרעה, והסיכון של סבבי "הרתעה" ארוכים, ללא הכרעה וקיבוע, עלולים להיות תפנית רעה במאזן האסטרטגי מול איראן.

דבר אחד ברור: שום דבר לא נגמר עם איראן, וכל ההישגים המבצעיים המרשימים שהושגו עד כה לא הצליחו לייצב מציאות ביטחונית טובה יותר לישראל - לא דרך הרתעה ולא דרך מלחמה. המסקנה היא שמול איראן לא ניתן לקיים מציאות של "ניהול סכסוך" ו"משוואות הרתעה". קיבוע המצב חייב לתרגם את ההישגים הצבאיים למתווה מדיני הסכמי מחייב.