כשפתק הצבעה מגיע עם ברכה מהרב
הניסיון להנדס בחירות דווקא בתקופת החגים הוא חלק מעסקה צינית במיוחד שמקדמת הקואליציה כדי להניע עוד כמה מצביעים לקלפי - אבל תבוא על חשבון קדושת התקופה ועל חשבון כולנו • את הבחירות צריך לשמור מחוץ לבית הכנסת • דעה


מכל התופעות המוזרות שפוקדות אותנו בשנתיים וחצי האחרונות (ולא חסרות כאלו) - אני עדיין לא מצליח להבין את התופעה של הישראלים שאוספים מידע לטובת האיראנים. עשרות אנשים כבר הואשמו, ויחד עם אלו שלא נתפסו אפשר להניח שמדובר במאות רבות של ישראלים, רובם יהודים (!), שתמורת כסף (לא המון, אגב) מבצעים פעולות כאלה ואחרות מתוך ידיעה שהם מסייעים לאויב הגדול ביותר שלנו. לפני כמה ימים נתקלתי בסרטון שבו רב ידוע מדבר אל המאמינים שלו ומפציר בהם שלא לשתף פעולה עם שום פנייה איראנית, ואני מודה שנחרדתי: קודם כול מהעובדה שיהודים יראי שמיים הם פוטנציאל לבגידה שכזו במדינה ובעם ישראל, ושנית - מכך שנדרשת סמכות רוחנית כדי להעביר את המסר הזה. אין לי שום טענות לאותו רב - להפך, אבל האם בני אדם עם מוח מתפקד ומצפון עובד לא מסוגלים להגיע לבד למסקנה שמדובר בחרפה שאין כדוגמתה.
למנהיגים דתיים ישנה השפעה שחורגת בהרבה רק מענייני אמונה. הסמכות הרוחנית הגבוהה היא מנהיגה ומנחה כמעט בכל נושא, וזה נכון במיוחד ביהדות, שההלכה שלה מקיפה את כל תחומי החיים. טוב שאנשים מוצאים דמויות להישען עליהן ולהתייעץ איתן, אבל לפעמים גם העניין הזה חוצה את הגבול, ובמיוחד כאשר מעורבת בזה פוליטיקה.
יש דיון ארוך שמתקיים כבר עשרות שנים בשאלה עד כמה רבנים ודמויות דתיות אמורים להכניס את עצמם לביצה המאוד לא נקייה שנקראת פוליטיקה. האם הם צריכים למנות נציגים, להיבחר בעצמם ולמלא תפקידים ציבוריים אזרחיים, או בכלל להימנע מכל עיסוק בתחום המדינה? לצד הוויכוח הלגיטימי, יש אירוע שלם של ערבוב בין אמונה דתית והתחזקות רוחנית לבין הצבעה בבחירות, וזה כבר פחות ראוי. כמעט בכל מערכת בחירות המפלגות הדתיות, בעיקר ש"ס אבל לא רק, משתמשות בהבטחות מתחום האמונה כדי לקדם את ההצבעה אליהן. רשימת הדוגמאות ארוכה: הבטחות לישועה ופרנסה, קמעות נגד עין הרע, תפילת מקובלים על קבר הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביום הבחירות, תפילה מיוחדת לפדיון הנפש שהופצה ביום הבחירות, תעודה לכל מצביע שמזכה באות בספר תורה שנכתב, ועוד ועוד. כל הדברים האלו הם כמובן אסורים על פי חוק הבחירות, ונחשבים לעבירה פלילית, אבל קשה מאוד לאכוף את החוק ואת ההחלטות של ועדת הבחירות בעניין.
בימים אלו, כאשר נדרשים לקבוע את תאריך הבחירות הקרובות, ראשי המפלגות פותחים את לוח השנה הלועזי, אבל מבינים שדווקא הלוח העברי הוא זה שחשוב כאן. מדברים הרבה על העבודה שנתניהו לא רוצה בחירות מיד אחרי 7 באוקטובר, כי הטקסים והעיסוק הציבורי בטבח ישפיעו על מצב הרוח ויזכירו את אחריות הממשלה לאסון, אבל הקדמת הבחירות לחודש ספטמבר יכולה להיטיב עם הקואליציה שלו בדרך אחרת: תחילת ספטמבר השנה היא גם אמצע וסוף חודש אלול, תקופת הסליחות והימים הנוראים. עבור אדם דתי או מסורתי, הימים האלו מלווים בחשבון נפש ועיסוק מוגבר באמונה ורוחניות, וזה מצב נפשי ותודעתי שמפלגות שמחות לנצל.


יש משהו לא נוח במפגש הזה בין הפוליטיקה לבין האמונה - גם האמונה הפרטית של כל אדם וגם המצב הרוחני שלנו כעם. פתק הצבעה למפלגה אמור לכלול הבטחות (בתקווה שגם קיום שלהן) לתיקון וקידום של נושאים חשובים בתחומי ביטחון, כלכלה, חינוך ותחבורה. ברור שיש גם מרכיב זהותי חזק מאוד בכל הצבעה, אבל הדיל שמציעה הדמוקרטיה הוא די פשוט: אתם תבחרו נציגים והם יהיו מחויבים למה שאתם מאמינים בו ורוצים אותו. ברגע שנכנסות לדיל הזה הבטחות שקשורות לשמירה אלוקית בעולם הזה ובעולם הבא, אנחנו כבר במקום אחר - גם מבחינת הדת וגם מבחינת הדמוקרטיה.
ברגע שפוליטיקאים מחליפים את פתק ההצבעה בהבטחות לישועה, לקמעות או לשמירה משמיים, הם בעצם מקבלים פטור מלתת לנו דין וחשבון. הרבה יותר קל וזול להבטיח ברכה של רב או אות בספר תורה, מאשר לפתור את משבר הדיור, לשקם מערכות ציבוריות שקורסות או לנהל מדיניות ביטחונית רצינית. כשאנחנו כציבור מתרגלים למדוד את המנהיגים שלנו לפי סגולות וברכות במקום לפי מעשים, המנהיגות פשוט מפסיקה להתאמץ בעולם האמיתי, והחברה כולה הולכת אחורה.
האם אנשים בישראל אינם בוגרים מספיק כדי לגבש לעצמם דעה פוליטית עצמאית מבלי להזדקק לכל מיני קמעות ואיומים? האם מפלגות לא מספיק בטוחות בעצמן וביכולת הביצוע שלהן עד שהן צריכות סיוע מעולם המיסטיקה?
ויש כאן זווית נוספת, אולי הכי כואבת עבור מי שהמסורת והדת חשובות לו: קיום של מערכת בחירות במהלך אלול והימים הנוראים פוגע בקדושה של התקופה הזו, ובכוונה הטהורה שהיא דורשת מכל יהודי. ברגע שהרחובות מתמלאים בשלטי בחירות אגרסיביים, והרשתות והתקשורת רועשות מהשמצות, מריבות וספינים פוליטיים - הרעש הזה פולש בכוח לתוך המרחב הנפשי שלנו. במקום שהציבור יוכל להתרכז בחשבון נפש אמיתי ובחיפוש אחר אחדות וסליחה, אנחנו נצלול לתוך שיח של פילוג, אינטרסים וציניות - וזה יהיה המטען שנביא איתנו, כעם וכקהילה, אל בתי הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים. אז אולי בכל זאת כדאי למצוא תאריך אחר?