משא ומתן ישיר ישאיר את חיזבאללה ללא לגיטימציה בלבנון

חודש מתחילת המערכה בלבנון, והשאלה המרכזית היא: מהן מטרות הלחימה בלבנון? האם זהו סבב נוסף של לחימה שלאחריו נחזור להפסקת אש עם מנגנון פיקוח אמריקני, או שיש כאן, עם פתיחת המערכה מול איראן והצטרפות חיזבאללה ללחימה, הזדמנות חריגה, ייחודית ואפילו היסטורית? לראשונה אחרי 44 שנות לחימה בחיזבאללה, ניצבת האפשרות לשנות את פני הדברים בלבנון ולייצר מציאות שבה חיזבאללה מפורק מיכולותיו ומפסיק להיות איום צבאי על ישראל.

ראשית, הממשלה בלבנון, שבלחץ אמריקני-סעודי מפגינה אומץ ומקבלת החלטות דרמטיות נגד הארגון, למרות שהיישום של ההחלטות הוא מאוד בעייתי בכל מה שקשור לצבא לבנון ולאופן שהוא פועל ליישום הנחיות הממשלה. נוצר בלבנון בחודשים האחרונים, ובעיקר ביתר שאת מתחילת המלחמה, סנטימנט אנטי-חיזבאללה ברור, לצד ביקורת על ראשי הארגון, כולל האשמות חריפות מתוך העדה השיעית שהארגון מסבך את לבנון שוב במלחמה לא לה, בגלל המשטר האיראני.

במקביל, סוריה, שהייתה רכיב קריטי בציר השיעי, לא קיימת יותר. העובדה שישראל וארצות הברית כבר חודש ימים תוקפות בעוצמה את מרכזי הכובד של המשטר בטהראן, שמממן ומחמש את חיזבאללה כבר כמה עשורים, מייצרת ארבעה וקטורים שליליים קשים נגד הארגון ומאיימת על עתידו בלבנון. מנקודת מבט אסטרטגית, ברור לחלוטין שהלחימה באיראן והתוצאות שלה ישפיעו באופן דרמטי על המציאות בגבול לבנון. אם המשטר יקרוס או ייחלש בצורה קשה, זה ישפיע על יכולתו לחדש את הציר ולשקם את חיזבאללה; חיזבאללה לא יוכל להתקיים כארגון טרור פעיל בלי מיליארד דולר בשנה סיוע מאיראן.

לישראל יש אינטרס ברור לנתק בין הזירות, ושהמלחמה בלבנון, שהיא כרגע זירה משנית, תימשך כמה שבועות כזירה עיקרית כדי שצה"ל יוכל למנף את יכולותיו כדי לפגוע בצורה קשה בארגון. אולם, היות ומנגנון הסיום באיראן וגם בלבנון, במידה מסוימת, נשלט באופן מלא על ידי הבית הלבן, ייתכן שההסכם שאליו יגיע הנשיא טראמפ עם האיראנים יכלול הפסקת אש בכל הזירות, מה שיעצור את האש גם בזירה הלבנונית. לכן, ישראל חייבת להיערך לאפשרות הזאת מבחינת המטרות וההישגים בטווח הקצר.

האם רצועת ביטחון תעזור מול חיזבאללה?

כשבוחנים את הלחימה בשבועות האחרונים בזירה הלבנונית, יש שני דברים שמפתיעים מבחינת חיזבאללה: הראשון, הארגון נכנס ללחימה מוכן; הוא התכונן למערכה והכין את מערכי האש, ואפילו נפרס בדרום לבנון עם כמה מאות אנשי רדואן כדי לקדם את פני המתקפה הקרקעית הישראלית לתוך דרום לבנון. הדבר השני הוא נחישות חריגה של הארגון, שנלחם על חייו בתוך הזירה הלבנונית, ונלחם עבור הפטרונים באיראן. הוא גם מנסה לשנות את המצב האסטרטגי שהיה בשנה וחצי האחרונות - מצב שבו צה"ל תקף ופגע בו מדי יום, והוא נקט מדיניות של הבלגה תוך כדי התכוננות לסבב הבא שקורה בימים אלה.

במבצע "חיצי הצפון" צה"ל פגע בצורה קשה בארגון וביכולותיו, אולם בניגוד להכרזות של ההנהגה והפיקוד הבכיר בצה"ל, הארגון לא הוכרע. ההכרזות היו מופרזות מדי ויצרו אצל תושבי הצפון תחושה מוטעית, עם חזרתם הביתה, שהאיום כבר לא קיים. הארגון מוכה וחלש, רוב היכולות שלו נפגעו בצורה קשה, ההנהגה והפיקוד הבכיר חוסלו, הפיקוד הנוכחי חסר ניסיון, הארגון סובל מבעיה תקציבית חמורה, והוא מבין שהוא בשעה קשה מאוד ונלחם על עתידו בלבנון. אולם, יש לארגון עדיין יכולות לא מבוטלות: עשרות אלפי לוחמים, עשרות אלפי רקטות, אלפי טילי נ"ט, כטב"מים, ואלפי אנשי כוח רדואן בשלושה מרכזי כובד עיקריים: רמת נבטיה, מרחב הבקעה, והדאחיה בביירות. כדאי לשים לב לעובדה שהתמרון הקרקעי של צה"ל במבצע "חיצי הצפון" היה מוגבל מאוד רק לכפרי הטרור על הגבול.

אנחנו עדים לימי קרב קשים בצפון, עם שיגורים של מאות רקטות נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון ונגד יישובי הצפון ולמרחב חיפה, ולעיתים שיגור של טילים למרכז הארץ. צה"ל פועל קרקעית עם צוותי קרב של ארבע אוגדות ומייצר רצועת ביטחון שתכליתה הרחקת איום הנ"ט והסרת איום הפשיטה על היישובים. אנחנו עדים ללוחמת גרילה קשה המשלבת מארבים, היתקלויות בטווחים קצרים בתוך השטח הבנוי, כולל ירי נ"ט, צלפים ומרגמות על הכוחות. זהו קרב נסיגה והשהייה; כמות הכוחות שפועלים יחסית קטנה אל מול המטרה לייצר רצועת ביטחון עד הליטני, עם מיקוד מודיעיני והפעלת אוויר מוגבלת.

העדיפות לזירה האיראנית כזירה עיקרית נכונה, וצריכה להישמר ככזו, והזירה הלבנונית בשלב זה היא זירה משנית, כאשר הפעילות הקרקעית לא משפיעה על הירי הרקטי שמבוצע מצפון לליטני לעבר כוחות צה"ל וישראל. במידה והפסקת האש באיראן לא תחייב הפסקת אש בזירה הלבנונית, צה"ל יוכל להעביר את מרכז הכובד צפונה ללחימה בלבנון, כולל הפעלה משמעותית ומיקוד של מערכי המודיעין וחיל האוויר אל מול מרכזי הכובד של חיזבאללה. אנחנו נראה שבועות של תקיפות עצימות של מרכזי הכובד של הארגון, בעיקר תשתיות שיגור רקטות וטילים, כולל סיכול של מפקדים בכירים, תוך כדי המשך פינוי אוכלוסייה שיעית ממרכזי הערים השיעיות. אני לא רואה את ישראל כרגע, בגלל לחץ אמריקני, פוגעת בתשתיות של מדינת לבנון, אבל תשתיות שמשמשות באופן ישיר את הארגון, נכסים כלכליים שלו, תחנות דלק או מפעלים אחרים שמכניסים כסף לארגון, צריכים להיות מטרה כדי לפגוע בו לא רק צבאית אלא גם כלכלית. המשך הלחימה בזירה הלבנונית מחייב תיאום אינטימי עם הנשיא טראמפ.

3 צעדים שיעזרו ללבנון לסיים עם חיזבאללה באמת

הצטרפות חיזבאללה למלחמה יצרה בתוך לבנון, ואפילו בתוך העדה השיעית, כעס גדול על חיזבאללה, כולל בן הברית של חיזבאללה נביה ברי שתקף את הארגון ואת החלטתו להצטרף למלחמה. למרות ההחלטות של הנשיא עון והממשלה הלבנונית על פירוק חיזבאללה והוצאת פעילותו מחוץ לחוק, ואפילו החלטה על סילוק השגריר האיראני מלבנון, קיים פער אדיר בין ההצהרות לבין יישומן, בעיקר בגלל חולשתו של צבא לבנון והחשש ממלחמת אזרחים בלבנון. במציאות השברירית הזו צריך שארצות הברית וסעודיה והלחימה של צה"ל ייצרו לחץ גדול יותר על הממשלה בלבנון לעשות הרבה יותר, בחסות המלחמה נגד חיזבאללה.

נשיא לבנון עון זקוק בעת הזו לשלושה דברים שיסייעו לו במאבק עם חיזבאללה: הראשון, משא ומתן ישיר מול מדינת ישראל על הסדרי ביטחון על הגבול ובהמשך הסכם שלום. מהלך כזה יפעיל לחץ אדיר על חיזבאללה. המהלך השני הוא פיטורי הרמטכ"ל הלבנוני שמסרב להתעמת מול חיזבאללה, בעקבות הצורך הברור שצבא לבנון יעשה הרבה יותר פעולות אגרסיביות נגד הארגון. והדבר השלישי, בעקבות חולשת צבא לבנון, הוא צורך בסיוע מבחוץ: כוח רב-לאומי ערבי שיסייע בפירוק חיזבאללה, או עזרה מכוחותיו של א-שרע, נשיא סוריה, שמצויים על גבול לבנון ולהם חשבון דמים עם חיזבאללה מאז מלחמת האזרחים שבה הארגון לחם במורדים כדי לסייע להצלת משטר אסד. במידה וצעדים אלה, במקביל ללחימה עצימה של צה"ל, לא יגרמו לפירוקו של הארגון, צה"ל ייאלץ לבצע תמרון קרקעי עמוק אל מרכזי הכובד כדי להשלים את פירוקו של הארגון מיכולותיו. זהו מהלך מורכב, עמוק, שייקח כמה שבועות, עם מחירים לא פשוטים, אבל הוא בהחלט אפשרי ובר-השגה.

תושבי גבול הצפון, שהחלו לשוב לבתיהם לפני כשנה עם הכרזות יהירות של הממשלה על חיסול חיזבאללה, מתמודדים שוב עם מלחמה עצימה כשהם בתהליך של שיקום וחזרה לחיים. תהליך שיקום הצפון הוא בעיניי כישלון מהדהד של הממשלה. הוא נעשה באיחור, לא בממדים שמתחייבים משיקום אמיתי ובנייה מחדש, כאשר בחלק מיישובי הגדר – מטולה ומנרה שנפגעו בצורה קשה, ובעיקר בקריית שמונה שהיא גם סמל וגם עוגן כלכלי מרכזי לכל הגליל – השיבה הביתה היא חלקית מאוד. הממשלה בשנה האחרונה, ובעיקר בתקציב שאושר בימים אלה, לא נותנת עדיפות ברורה לצפון לשיקומו, עם חזון ברור ועם קריאה לדור הצעיר לבוא להיות חלק מהבנייה מחדש של הצפון. סוגיית המיגון ביישובי הצפון היא הפקרות מוחלטת ומראה סדר עדיפויות לקוי של הממשלה בטיפול בצפון במלחמה. אפילו לבעלי צרכים מיוחדים בקריית שמונה לא נמצא תקציב ממשלתי לפנות אותם, וחלקם מפונים מאזור הלחימה בימים אלה על ידי תרומות מגורמים פרטיים.

הממשלה חייבת לקבל החלטה על עדיפות ברורה לצפון במיגון, בהטבות מס, בפטור בארנונה, בהטבות חריגות למשקיעים ליצירת מקומות עבודה, ובנייה אמיתית של אתוס ההתיישבות על הגבול, ועל ידי כך בנייה מחדש של אמון תושבי הצפון שנפגע מאוד במלחמה. אסור לנו לאבד שוב את הצפון.

לסיכום, המאמר דן במטרות ובתוצאות המערכה בצפון, וברור שישנם משתנים רבים ברמה האסטרטגית שעלולים להשפיע על תוצאות המערכה ועמידה במטרות בטווח המיידי ובטווח הארוך – בראש ובראשונה תוצאות המערכה באיראן. אולם, נדרשת קבלת החלטות אמיצה מצד ממשלת ישראל לפתוח במשא ומתן המדיני עם לבנון, ולנצל את ההזדמנות האזורית החריגה כדי לייצר מציאות שארגון חיזבאללה יחדל להוות איום על תושבי הצפון. הסתמכות רק על הלחימה של צה"ל ביצירת אזור ביטחון פעם נוספת, בלי להפעיל מנופים נוספים מול מדינת לבנון, תהיה טעות שלא תאפשר את מימוש ההזדמנות החריגה.

>>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית, לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון