בחסות הטילים: כך מנצלות המפרציות את המלחמה לדיכוי האופוזיציה

המלחמה עם איראן מתנהלת גם בזירה הפנימית במפרץ: המונרכיות הסוניות מנצלות את מצב החירום כדי להדק את השליטה הפוליטית בבית - ולעיתים גם כדי לסגור חשבונות ישנים עם יריבים פוליטיים.

בחרין היא המקרה המובהק ביותר. הממלכה הסונית הרי נשענת על אוכלוסייה שברובה שיעית - מצב שהפך אותה במשך שנים לזירה רגישה במיוחד להשפעה איראנית. מאז תחילת המלחמה עם איראן החריף המשטר את צעדי הדיכוי. הרשויות שללו אזרחות מעשרות בני אדם ומשפחותיהם בטענה שהביעו תמיכה במתקפות האיראניות. במקביל, נעצרו נוספים בחשד לקשרים עם משמרות המהפכה או בשל פרסום תיעוד של פגיעות הטילים. חלקם אף הואשמו בבגידה - עבירה שעונשה עשוי להגיע למאסר עולם ואף לעונש מוות.

גם הזירה הפוליטית אינה חסינה. השבוע הדיח הפרלמנט שלושה חברי פרלמנט – כולל סגן יו"ר הבית – לאחר שהטילו ספק בסמכות המלך לשלול אזרחות מאזרחים. המסר ברור: לא רק תמיכה באיראן אסורה, אלא גם כל ביקורת על צעדי הממשלה. חלק מהצעדים מזכירים את הדיכוי שבא לאחר מחאות "האביב הערבי" ב-2011. אז, כמו היום, טענו השלטונות שהם נאבקים בהתערבות איראנית ובתאי טרור – אך בפועל הם פעלו גם נגד אופוזיציה פוליטית רחבה יותר.

בקטאר, הרשויות עצרו מאות בני אדם בשל צילום או הפצה של סרטונים מהמתקפות האיראניות או של נזקי המלחמה. לפי הודעת משרד הפנים, העצורים הפיצו שמועות ומידע מטעה העלולים לעורר את דעת הקהל. במקביל הנחתה הממשלה את הציבור להסתמך אך ורק על מידע רשמי. המסר ברור: בזמן מלחמה, המדינה היא המקור היחיד לאמת. מעניין כי במקביל הודיעה קטאר גם על חשיפת תאי ריגול איראניים שנחשדו בתכנון חבלה במתקנים חיוניים. אלא שגם פה, העיתוי – גילוי תאים רדומים דווקא לאחר תחילת המלחמה – מעורר ספקות.

באיחוד האמירויות הרשויות פועלות נגד הפצת מידע בלתי מורשה על מתקפות איראן ונגד ביטויי תמיכה בה ברשתות החברתיות, כאשר הדגש הוא על שליטה בנרטיב הציבורי בזמן מלחמה. איחוד האמירויות מציגה עצמה כמרכז גלובלי פתוח, ולכן נזהרות מלהיראות כמדינה המדכאת חופש ביטוי – אך גם הן אינן מאפשרות סטייה מהקו הרשמי בתקופה רגישה.

יש כמובן גם אמת בטענות הביטחוניות של מדינות המפרץ. איראן פעלה לאורך שנים לבנות רשתות השפעה וארגונים חמושים במדינות האזור. עצם קיומם של תאי ריגול או גורמים פרו-איראניים אינו המצאה. אלא שהמלחמה מעניקה לממשלות המפרץ לגיטימציה ציבורית להגברת הפיקוח והדיכוי, וכן יכולת להציג אופוזיציה פנימית כשלוחה של אויב חיצוני. במציאות כזו הגבול בין מאבק בחתרנות לבין מאבק ביריבים פוליטיים נעשה מטושטש.

המלחמה חושפת את אחת החולשות המרכזיות של המשטרים באזור: האיום הפנימי חמור בענייני המשטרים לא פחות, ואולי יותר. כאשר צילום של מתקפת טילים או ציוץ ברשתות החברתיות נתפס כאיום אסטרטגי, ברור שהקרב אינו מתנהל רק מול טהראן. הוא מתנהל גם מול דעת הקהל בבית: המשטרים המלוכניים מנצלים את מצב החירום כדי להגדיר מחדש את גבולות הנאמנות, האזרחות והביקורת הפוליטית.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל-אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית