כשהמודל ההונגרי מתמוטט: מה אומר ניצחון מדיאר על עתיד ישראל

ניצחונו הסוחף של פיטר מדיאר ומפלגת "טיסה" על ראש ממשלת הונגריה ב-16 השנים האחרונות, ויקטור אורבן ומפלגתו פידס, היא ניצוץ חיובי המסמן אולי תנועת-נגד לפופוליזם הסמכותני שסחף את אירופה והעולם בשנים האחרונות. הפסד זה מצטרף להחלפת השלטון בפולין ולהפסדו של בולסנארו בברזיל.

הקואליציה ותומכיה בלחץ מהפסד זה. אורבן היה המודל להפיכה המשטרית הישראלית, וההנהגה הישראלית עקבה באדיקות אחרי "הפרוטוקול ההונגרי" הפופוליסטי שלו: החלשה והשתלטות על בתי המשפט, השתלטות על התקשורת החופשית, השתלטות על מוסדות המדינה והשירות הציבורי באמצעות מינוי מקורבים ונאמנים שאינם מוכשרים או מקצועיים, דה-לגיטימציה והחלשת האופוזיציה, ארגוני החברה האזרחית ומוסדות השכלה גבוהה, וכמובן - שינויים בכללי הבחירות כדי להפוך אותן לפחות הוגנות ותחרותיות.

לא דיקטטורה, לא דמוקרטיה

הפסדו הצורב של אורבן מציב לקואליציה תמונת ראי של מה היא עשויה להתמודד עימו ביום שאחרי הבחירות בישראל. לכן הקואליציה ותומכיה מנסים "לגזלט" ולתקוף את תומכי המהפך בהונגריה, ולשם כך הם נוקטים שני טיעונים מרכזיים:

הטיעון הראשון הוא משהו בסגנון הזה: אה-אה, שיקרתם לנו! כל מה שסיפרתם לנו על הונגריה כעל מדינה שכבר אינה דמוקרטית היה שקר. והינה ההוכחה – אורבן הפסיד בבחירות, אז איזה מין דיקטטורה זו שהמנהיג מפסיד בבחירות? כך, למשל, פרופ' יובל אלבשן כתב: "מעניין איך הכמרים החוקתיים שלנו יתווכו מחר לצאן מרעיתן את הבשורה מהונגריה: שהדיקטטורה האיומה פשוט... נפלה בקלפי? מזל גדול שהונגריה שכחה לקרוא את חוות הדעת של המומחים לנו ששאגו כי נגמר, כי זה קץ הדמוקרטיה". חה"כ שמחה רוטמן כתב: "חבורת מטורללים צעקה כאן ברחובות במשך שנה שהרפורמה המשפטית תהרוס את הדמוקרטיה בישראל ואוטוטו נהיה הונגריה. היום גילינו שבהונגריה אפשר להחליף את 'הדיקטטור' בבחירות דמוקרטיות".

זהו טיעון איש קש. הונגריה היא לא דיקטטורה במובן של קוריאה הצפונית, ואף חוקר מקצועי לא טען זאת. מה שכן, הונגריה כבר בוודאי אינה דמוקרטיה ליברלית וכנראה כבר במחוזות האוטוקרטיה האלקטורלית – משטר המקיים בחירות סדירות מרובות מפלגות, אך חסר תחרות פוליטית הוגנת, תקשורת חופשית ומערכת משפט עצמאית. השלטון מבקש להנציח את שלטונו, בין היתר, על ידי הטיית מגרש המשחקים באמצעות דיכוי בוחרים, התנכלות אופוזיציה ותעמולה של המדינה, מה שהופך את הבחירות לפסאדה ולא לתהליך דמוקרטי אמיתי. כמעט ולא ניתן היה לנצח את אורבן בשל השינויים בכללי הבחירות, וגם כאשר לא זכה לרוב בציבור התמיכה שבו תורגמה לרוב מוחץ בפרלמנט. גם בבחירות האחרונות, בהן אורבן הפסיד, דוח משלחת התצפית הבין-לאומית לבחירות בהונגריה קבע כי הבחירות התנהלו באופן תקין מבחינה טכנית, עם שיעור הצבעה גבוה ובחירה בין מועמדים שונים, אך לא התקיימו בתנאים של שוויון אמיתי בין המתמודדים. מפלגת השלטון נהנתה מיתרונות מערכתיים משמעותיים, אשר טשטשו את ההבחנה בין המדינה למפלגה, ופגעו בהוגנות התהליך. כלומר, בחירות חופשיות אך לא שוות.

ניקוי אורוות אינו הדחה אנטי-דמוקרטית

הטיעון השני מתייחס לניקוי האורוות של מדיאר. בנאום הניצחון שלו, קרא מדיאר לנשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון, התובע הכללי, ראש הרשות לתחרות וראש רשות התקשורת - להתפטר. לאחר מכן הוא גם קצב להם – "לבובות של אורבן", כלשונו – אולטימטום לפרוש מרצונם עד סוף החודש, אחרת יודחו. בהופעה הראשונה שלו בערוץ המזוהה עם אורבן, אחרי שהוחרם שם במשך שנה וחצי, הגיע לריאיון לוחמני שבו הכריז כי מיד עם הקמת ממשלתו החדשה שירותי החדשות של התקשורת הציבורית יושהו עד להשבת אופיים ל"כזה שמשרת את הציבור באופן אמיתי".

על כך תומכי הקואליציה טוענים משהו כזה: רואים לכם, צבועים. האופוזיציה והמחאה יצאו נגד הניסיונות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ושומרי סף אחרים, אבל כעת תומכים בכך כשזה "מהצד הנכון". כך למשל, אחד מהמשפטנים כתב ברשתות: "בהונגריה, ראש הממשלה החדש מתכוון לסגור את השידור הציבורי. הוא כמובן זוכה לתמיכתם של הרוזנאים. ההסבר פשוט: כשהשידור הציבורי לכוד בידי גורמים מימין, הוא רע. כשהוא לכוד בידי גורמים משמאל, הוא 'רכיב חיוני של חופש הביטוי'. האם יש כאן מי שעוד לא הבין שהכול אצלם פוזיציה פוליטית?"

גם טיעון זה חלול, מתעלם מההקשר ומעוות את המציאות. בהונגריה, מדיאר לא מתכוון להשתלט על ערוצי התקשורת או למנות נאמני שלטון לאותן משרות, אלא לחזק את עצמאותן מפני התערבות פוליטית. כך, למשל, הוא הכריז כבר על שורת רפורמות ובהן הצטרפות למשרד התובע הציבורי האירופי, השבת וחיזוק עצמאות הרשות השופטת ורשויות החקירה, וכן השבת עצמאות התקשורת החופשית והחופש האקדמי. כאשר הגיע לאותו ריאיון תקשורתי, האשים מדיאר את ערוצי התקשורת הנשלטים בידי הממשלה בהפצת שקרים, יצירת קיטוב וזריעת פחד. "לכל הונגרי מגיעה תקשורת ציבורית שמשדרת את האמת", אמר והוסיף ש"ניצור תקשורת עצמאית וחסרת פניות. מה שקורה כאן מאז 2010 היה גורם לגבלס או לדיקטטור הצפון-קוריאני ללקק את שפתיהם". אכן, אין מקום לטלוויזיה ציבורית שהיא לא יותר מפרופגנדה ממשלתית. שידור ציבורי צריך להיות עצמאי. אבל חשוב מכך. מדיאר קרא לאותם בעלי תפקידים להתפטר לא כי הם "מהצד השני", אלא פשוט כי הם מעלו בתפקידם. הם לא שימשו כשומרי סף, מכרו משפט, אפשרו שחיתות שלטונית ועל כן עליהם להתפטר מתפקידם.

לבסוף, חשוב לזכור שמדיאר אינו מגיע מהשמאל. הוא בשר מבשרה של פידס, מפלגתו של אורבן. הוא ימין מבחינת דעותיו ותפיסת עולמו, אך חשוב לו להילחם בשחיתות, לחזק את היחסים עם האיחוד האירופי ולבסס מחדש את העצמאות השיפוטית והתקשורתית ואת שלטון החוק שנרמסו מאז עלייתו לשלטון של אורבן ב-2010. תחת אורבן, הונגריה הפכה ל"מדינת מאפיה" – השתלטות על מוסדות המדינה, חלוקת תקציבים ומשאבים למקורבים ומינוי אנשים על בסיס קריטריון בלעדי של נאמנות לשלטון ולא של כישורים או מקצוענות. השחיתות הקריסה כל חלקה טובה, ויחד עם הקפאת תקציבי ענק מהאיחוד האירופי, הונגריה – שהייתה פנינה אירופית – הפכה לאחת מהמדינות העניות באירופה. באמצעות ריסוק המערכות הממשלתיות ומיסוד השחיתות, אורבן פגע בהונגרים ובטובת הונגריה. הוא התאהב בתדמיתו כ"ליגה אחרת" המקורב לטראמפ ולפוטין ובמידה מסוימת התנתק מהבעיות האמיתיות של ההונגרים.

בנאום הניצחון שלו, אמר מדיאר "מי שהציתו שנאה בין הונגרי להונגרי, הם צריכים לשאת באחריות. מי שבגד בארצם חייבים לשאת באחריות". בכירי הקואליציה מביטים בהונגריה ובהתנהלות של מדיאר בבעתה. הם יודעים שגורלם עשוי להיות זהה לזה של בכירי פידס, ושמי שסרח ונתן יד לשחיתות ולהסתה – יתן את הדין. ובדיוק בגלל זה הם עושים כל שביכולתם לגזלט ולהסיט את הזרקור. אסור ליפול לספינים הללו.

>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא מומחה למשפט חוקתי. סגן דקן, בית ספר הארי רדזינר למשפטים ומנהל משותף, מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, באוניברסיטת רייכמן