הסיכוי היחיד לשמור על הברית עם המערב: להבהיר לעולם שישראל אינה רק הממשלה שלה

השבוע יצאה לארצות הברית המשלחת הגדולה בהיסטוריה של חברי כנסת כדי להשתתף במצעד הישראלי. דווקא בתקופה שהיה ראוי יותר שיטרחו לבקר בקריית שמונה לפני שהם עולים למטוס - בחרו חברי קואליציה ואופוזיציה יחדיו לשים יהבם על ניו יורק.

הבזבזנות וסדר העדיפויות הלקוי הם רק חלקיק מהנזק שיצרה המשלחת הזו. לא ברור מה היה דחוף לשר בצלאל סמוטריץ' לטוס לניו יורק. נוכחותו שם, לצד השרים עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף, הפכה למתנת חינם בידיהם של שונאי ישראל הגדולים ביותר. החבורה הזו - שקפצה לעמוד בראש הצעדה - מאוד לא רצויה בקרב תומכי ישראל בארצות הברית, שמעדיפים להצניע את קיומה ככל האפשר מול הקהל העולמי בניסיון נואש להפחית מהפגיעה באינטרסים המשותפים.

כצפוי, מיד הוצפה התקשורת האמריקנית בפנינים מפי אותה חבורה משיחית מתקופת המלחמה: "פצצת אטום על עזה? זו אפשרות" (אליהו), "אולי מוסרי להרעיב שני מיליון עזתים" (סמוטריץ׳), ו"יש מטרה אחת: נכבה! נכבה שתאפיל על הנכבה של 48!" (קלנר). כאן בארץ קל להסתכל על סמוטריץ' כסטיה מהנורמה, אפיזודה קיצונית שלא עוברת את אחוז החסימה. אך בעולם, סמוטריץ' נתפס לצערנו כפי שהוא: שר בכיר בממשלה. הדיבורים המשיחיים שלו באנגלית העילגת, המעוגנת בבורות מזהירה בכל הנוגע לזירה הבין-לאומית - מסכנת את האינטרסים של ישראל.

עוד אחד מאלף תמרורי אזהרה הורם השבוע עם הפרסום כאן על ידי ברק רביד בדבר שיחתם של הנשיא טראמפ ונתניהו ("אתה פאקינג משוגע. אם לא אני - היית בכלא. כולם שונאים אותך. כולם שונאים את ישראל בגלל מה שקורה"). נתניהו סיכן את הברית עם ארצות הברית לאורך כל שלטונו. ב-2015 יצא פומבית נגד הנשיא ברק אובמה והסכם הגרעין במקום לנסות להשפיע במסגרת המשא ומתן, ופגע דרמטית ביחסים הדו-מפלגתיים. הרווח הפוליטי האישי שלו בא על חשבון האינטרסים הביטחוניים שלנו: טראמפ ביטל את ההסכם, איראן התקרבה לפצצה - והיום טראמפ כבר היה שמח לו יכול היה לקבלו בחזרה. בארצות הברית גובר גם השיח על הפסקת הסיוע לישראל. מי שחושב שאת התקיפה הבאה באיראן יוכל חיל האוויר הישראלי לנהל 40 יום לבדו, ללא שיתוף פעולה אמריקני - מרשה כנראה לגאוותו הלאומית לערפל את המציאות שמול עיניו.

המצב הזה מסוכן גם ליהודי העולם. ב-2025 היו 6,274 תקריות אנטישמיות בארצות הברית, פי חמישה מלפני עשור (לפי ה-ADL). אנשי טלוויזיה מובילים בימין האמריקני החלו משמיעים טענות שמערבבות בין ביקורת עניינית לבין קונספירציות אנטישמיות ממש. בהתאם, הסקרים מצביעים על שינוי אדיר בדעת הקהל: רק כ-28 אחוזים מבני ה-35 עד ה-45 תומכים בישראל (מכון Gallup), ולראשונה אחרי שנים, רוב בקרב האמריקנים (61%) סבור שישראל ממלאת תפקיד שלילי בהתמודדות עם האתגרים המרכזיים במזרח התיכון (Chicago Council). בעוד שפה מחזיקים בתפיסה שאנחנו וילה בג'ונגל, השותפה הכי חשובה שלנו רואה בישראל מחוללת כאוס, נטולת חשיבה רציונלית. וכל זה בזמן שמדינות באזור שבעבר אף אחד לא היה עושה איתן עסקים, הופכות לשחקניות מפתח בניהול המשא ומתן בעזה ובאיראן.

לאחרונה חזרתי מסמסטר בארצות הברית כעמיתה בתוכנית המנהיגות הבין-לאומית של אוניברסיטת ייל. פגשתי פוליטיקאים, אנשי ציבור וסטודנטים ודיברתי באוניברסיטאות כמו קולומביה והרווארד. גיליתי מצב חמור בהרבה מכפי שמקובל לחשוב. לאורך שנים נתניהו הציג את עצמו בפני העולם כקולה היחיד של המדינה. האופוזיציה שיחקה לפי החליל שלו, העלימה את המחלוקות הפנימיות וצמצמה נוכחות בזירה הבין-לאומית. אך ההפך הוא הנכון: הסיכוי היחידי של ישראל לשמור על הברית עם העולם המערבי היא דווקא בזכות חשיפת המחלוקת. מערכה דיפלומטית חכמה יודעת לכוון מסרים שונים לקהלים שונים, לבנות קשרים עם כל הצדדים הפוליטיים ולחבר בין קהלי היעד לדוברים. כך פועלים הפלסטינים וקטאר, שמבינים את חשיבותה של המערכה הבין-לאומית למימוש האינטרסים שלהם.

בשיחותיי עם סטודנטים וגם עם מתנגדים, אני משתפת בביקורת שיש לי על מדיניות הממשלה שלנו. אבל אני עושה הפרדה מלאה בין הממשלה לבין מיליוני הישראלים שמתנגדים לה, ושצעדו במחאה למען הדמוקרטיה ברחובות. אנשים שבשעת הצורך מתגייסים למילואים, כי אין לנו ברירה. ככל שיותר אנשים בעולם יבינו שישראל אינה הממשלה שלה, כך יגדל הסיכוי לשמר את הבריתות שאנו זקוקים להן. העולם לא מחפש עוד פוליטיקאי ישראלי שיודע לצעוק על המראיינים בתקשורת באנגלית מצוחצחת. הוא מחפש הוכחה לכך שיש בישראל רוב שמסוגל לבחור בדרך אחרת, שמאמין בכוחם של הסדרים בני קיימא עם השכנות שלנו ומוכן לחתור לקראתם.

עוד טרם הקמת המדינה, מ"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי ודרך דוקטרינת בן-גוריון, היה ברור שכדי לשרוד ישראל צריכה צבא איכותי וטכנולוגיה מהשורה הראשונה, וגם ברית בלתי-שבירה עם מעצמה עולמית. גם בשני העקרונות הראשונים הממשלה הזו פוגעת, אבל אותם אפשר לתקן יחסית במהרה. לעומת זאת, בריתות עולמיות לוקח שנים לבנות. כל רגע שמתבזבז מציב את עתידנו כאן בסכנה.

>>> סתיו שפיר היא חברת כנסת לשעבר, עמיתה בתוכנית המנהיגים הבין-לאומית באוניברסיטת ייל, ומחברת הספר: "אנחנו מגש הכסף: התקציב הסודי ששובר את הדמוקרטיה - ואיך נציל אותה"