המשמעות התודעתית של החזרה לבופור - והאיום החדש שנוצר

מבצר הבופור הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף של המרחב כבר מהמאה ה-12, אז נבנה על ידי הצלבנים. בנייתו מבטאת את מיקומו האסטרטגי בראשו של הר בגובה של 700 מ' השולט על המרחב סביבו. לימים עבר ידיים רבות והפך לחלק מרכזי בזיכרון הקולקטיבי הלאומי של הישראלים, עד לפינויו בשנת 2000. השבוע, 26 שנים לאחר שנעזב על ידי צה"ל, נכבש מחדש על ידי כוחות סיירת גולני. המעגל נסגר, או נפתח מחדש: תלוי בנקודת המבט של המתבונן.

למהלך חשיבות טקטית ואופרטיבית לא מבוטלת, בשל גובהו של מוצב הבופור וחשיבותו האסטרטגית בתוך המרחב. כיבושו צפוי לשפר את ההגנה הקדמית של צה"ל על תושבי גבול הצפון, ולהעמיק את הפגיעה ביכולתו של חיזבאללה לפשוט לעבר שטח ישראל ולבצע לעבר השטח ירי נ"ט או צליפה. בנוסף, כיבושו צפויה להקשות על חיזבאללה להפר את הסכמות הפסקת האש ולהעביר כוחות צבאיים מדרום לנהר הליטני.

למהלך יש גם משמעויות תודעתיות גדולות, בראש ובראשונה בשל שליטתו של מבצר הבופור על נבטיה, העיר השיעית הגדולה בדרום לבנון ואחד ממעוזי חיזבאללה החזקים בלבנון. בנוסף, חזרתו של צה"ל לאחד הסמלים המובהקים של רצועת הביטחון מבטאת לחיזבאללה ולמדינת לבנון כי ישראל נכונה להרחיב את נוכחותה הקרקעית גם מצפון לנהר הליטני וככל שיידרש, על מנת להביא לפירוקו של חיזבאללה מנשק - גם תחת "מטריית" הפסקת האש הנוכחית והלחץ האמריקני.

אי אפשר לזלזל במשמעויות של כיבוש הבופור, אבל גם לא להפריז בהם: המהלך לא משנה מן היסוד את הבעיה האסטרטגית בה ישראל נמצאת בלבנון. במרכזה, נוכחותה של מיליציה איראנית בשם חיזבאללה הנתמכת על ידי קבוצה גדולה בקרב העדה השיעית בלבנון ושמאיימת על ישראל מכל שטח לבנון ושאינה מוכנה לקבל את מונופול המדינה על הנשק. באופן הבסיסי ביותר, שום כיבוש נקודתי - משמעותי ככל שיהיה - לא פותר את הבעיה הזו.

לכך נוסף גם איום הרחפנים, אשר הולך ומבסס את עצמו כאחד האתגרים האופרטיביים הקריטיים ביותר בלבנון. זהו איום שאינו מושפע מעקרונות קלאסיים של מלחמה, וסביר שחיזבאללה ימשיך וישגר אותם לעבר כוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון, תוך ניצול יתרונות הלחימה הא-סימטרית הגלומים בהפעלה של כלים מסוג זה. צה"ל יוכל אולי לנצל את שליטתו על הבופור על מנת לפשוט לעבר מוקדי כוח של שרשרת הערך של הרחפנים, אבל זה צפוי להיות לכל היותר "פלסטר" על גבי הבעיה: בייחוד מכיוון שבאוקראינה רחפני סיב מגיעים לטווחים של עד 50 ק"מ ורחפני סלולר מגיעים לטווחים של עד 2,000 ק"מ.

לכך מתווסף אתגר מרכזי שעיצב את שהותו של צה"ל בדרום לבנון: הבופור הוא מתחם מבודד יחסית, שההגעה אליו מורכבת ומחייבת שרשראות אספקה איטיות, מסורבלות ופגיעות. כיבושו יחייב את צה"ל להגן לא רק על המוצב עצמו, כי אם אל הדרך המוליכה אליו. כזכור, חלק ניכר ממחיר הדמים שצה"ל שילם במהלך שהייתו בלבנון נבע מיכולתו של חיזבאללה לנצל את שיירות האספקה האיטיות למוצבים על מנת לפגוע בכוחותינו. במובן הזה, צה"ל יצטרך לוודא שכיבוש הבופור אינו הופך יתרון בשדה הקרב לנקודת תורפה, ושדרכי ההגעה אל המוצב בטוחות וחופשיות למעבר כוחות צבא.

בהסתכלות מפוכחת, כיבושו של הבופור הוא מהלך חשוב במסגרת פעילותו של צה"ל בדרום לבנון, אבל הוא אינו מספיק כשלעצמו ואינו מספק יתרון אסטרטגי לישראל במאבק לפרק את חיזבאללה מנשקו. כדי לעשות זאת מדינת ישראל זקוקה לחופש פעולה מלא לפעול מול פעילות חיזבאללה בכל מרחב בלבנון. בנוסף, ישראל חייבת להשלים את המעשה הצבאי בפעילות מדינית אפקטיבית, שמנצלת את המשבר ההיסטורי שבו מצוי חיזבאללה בלבנון: ללא בעלי ברית, עם תמיכה פוחתת של העדה השיעית, ללא בעל ברית בסוריה ותחת לחצים גוברים ממדינת לבנון. זה יהיה סיזיפי, ארוך, מורכב, אבל בפעם הראשונה זה אפשרי. טוב תעשה ישראל אם תתמקד יותר במאמצים הללו ופחות בדברי רהב על כיבושו של הבופור, חשוב ככל שיהיה.

>>> סא"ל במיל' אור הורביץ שימש כעוזר ראש אמ"ן בצה"ל וראש ענף חיזבאללה באמ"ן, כיום עמית מחקר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)