"מדד דונלד": עד כמה הישראלים סומכים עליו - ואיך זה קשור לתחושת הניצחון

דונלד טראמפ איננו מנהיג שידוע בדייקנותו. לכן, לא צריך לתפוס אותו במילה כאשר הוא אומר - כפי שעשה לפני כמה ימים - שיש לו "99% תמיכה בישראל". באותה הזדמנות טראמפ אמר גם שיוכל לרוץ לראשות ממשלת ישראל. בזה ייתכן שהוא צודק: ישראלים נותנים אמון בטראמפ הרבה יותר מאשר בכל אחד מהמנהיגים שמוצעים להם לראשות הממשלה.

הנתון הזה נובע, בין השאר, מהעובדה שבעוד שהתמיכה במנהיגים הישראלים היא בעיקרה מחנאית - יש מחנה של תומכים בבנימין נתניהו, ויש מחנה של תומכים במועמדים אחרים, כך שאף מועמד לא מצליח לחצות את קו מחצית האוכלוסייה - האמון בטראמפ חוצה מחנות, לפחות במידת מה.

בחודש מרץ, עם פתיחת המלחמה באיראן, רוב גדול של מצביעי הליכוד, וגם מחצית ממצביעי יש עתיד (בבחירות 2022) אמרו ש"ביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל הנשיא טראמפ". זה חוצה מחנות. בחודש אפריל, כששתי המדינות כבר עמוק במערכה, רוב הישראלים שמגדירים את עצמם שמאל-מרכז נתנו אמון בטראמפ, וגם רוב גדול מתומכי הימין-מרכז נתנו בו אמון. שוב, חוצה מחנות.

בחודש מאי הייתה צניחה באמון. תכף נדבר עליה. אבל כבר בשלב זה אפשר לומר: גם היא הייתה משותפת לכל המחנות הפוליטיים. האמון בטראמפ עולה במקביל בכל המחנות, ויורד במקביל בכל המחנות. תכף נראה במקביל למה. בחודש האחרון האמון בנשיא האמריקני ירד בימין, במרכז, בשמאל. ולא - הוא לא ירד מ-100% ל-99%, כמו שטראמפ אומר. הוא צנח הרבה יותר, ומצד שני, הוא עדיין נותר גבוה מהאמון בנתניהו, נפתלי בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן או כל מועמד אחר שרואה את עצמו מתאים להיות ראש הממשלה. אז אולי טראמפ באמת יכול להיבחר לראש הממשלה.

כמובן, השאלה אם הוא יכול או לא יכול תלויה גם במה שיקרה בחודשים הבאים. האמון של ישראלים בטראמפ הוא סוג של רכבת הרים. היא כל הזמן על המסילה, די למעלה, אבל מי שנוסע בה מרגיש שהיא עולה ויורדת. כמו אופיו ההפכפך של הנשיא, כך גם אנחנו ביחס אליו: מקווים, מתאכזבים, מתפעלים, מקטרים, מתרשמים, מתבדים. כולל השבוע, כשניסינו להבין מיום ליום אם פנינו למלחמה או להסכם, להצלחה או למפח נפש (האם טראמפ יבקר גם השנה בישראל? לחצו כאן כדי להשתתף בתחזית האירועים של המדד).

בפברואר 2025, כאשר טראמפ נכנס לכהונה נוספת בבית הלבן, הוא בלי ספק היה יכול להיכנס - במקביל - גם לבית ראש הממשלה בירושלים. נתניהו חיכה לטראמפ, וגם הציבור הישראלי חיכה לו. יחסי הישראלים עם הממשל האמריקני מושפעים באופן משמעותי מאוד מהשאלה מי יושב על הכיסא בבית הלבן, ומה טיב יחסיו עם ממשלת ישראל. הנשיא הקודם, ג'ו ביידן, התייצב לצידה של ישראל מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023, ביקר בישראל, וקבע כי ממשלו יסייע לה במלחמתה נגד חמאס. עם זאת, בחודשים שלאחר המתקפה התרבו הסימנים לחוסר הסכמה בינו לבין ממשלת ישראל בסוגיות מגוונות. אמונם של הישראלים בממשל האמריקני נשחק במהירות.

אם בתחילת המלחמה נגד חמאס הישראלים העריכו את ההתייצבות האמריקנית לצד ישראל, בהמשך חלק ניכר מהם קבעו כי אינה מספקת. ביולי 2024, זמן קצר לפני שביידן פרש מכוונתו להתמודד לעוד קדנציה, רוב הישראלים (58%) סברו כי הנשיא ביידן אינו תומך בישראל במידה משביעת רצון. כבר באותה עת נרשם רוב ישראלי ברור שהעדיף חילופי שלטון בוושינגטון.

הישראלים, צריך לומר, קצת מפונקים ביחס שלהם לנשיא ארה"ב, ויותר מקצת מרוכזים בעצמם. מה הם רוצים ממנו? שיתמוך בהם ללא תנאי. מה הם לא רוצים ממנו? שיפריע להם לממש את התוכניות שלהם. כאשר התברר שטראמפ מהרהר בתוכנית דמיונית של הוצאת תושבי עזה מהרצועה, נרשמה התרגשות. כאשר התברר שטראמפ מאלץ את ישראל לעצור תקיפה בלבנון, ניכרה אכזבה. כאשר טראמפ שלח את מטוסיה של ארה"ב להפציץ באיראן, האמון בו הרקיע שחקים. כאשר נגרר למשא ומתן עם איראנים עקשנים שעושים ממנו צחוק (לפחות בינתיים), האמון החל לצנוח.

ניתוח של יותר מ-20 סקרים שבחנו את שאלת האמון בטראמפ מול שאלות אחרות על מצבה של ישראל מגלה דבר מעניין, מעבר למה שכולנו מבינים - וזה שתומכי נתניהו נלהבים מטראמפ יותר ממתנגדי נתניהו. בניתוח של הסקרים הללו אפשר לראות התאמה גבוהה מאוד בין הביטחון של ישראלים בכך שישראל מנצחת במלחמה, לבין רמת האמון שלהם בטראמפ.

כשישראלים חושבים שישראל מנצחת יותר, יש להם יותר אמון בטראמפ, כשישראליות חושבות שישראל לא כל כך מנצחת או אפילו מפסידה במלחמה (המעבר ללשון נקבה מכוון - יש יותר נשים בקבוצה הזאת) יש להן פחות אמון בטראמפ. בהתאם, העלייה והירידה באמון בטראמפ מקבילה לעלייה ולירידה בתחושה שישראל מנצחת או מפסידה במלחמה. טראמפ הוא נייר הלקמוס למצב הרוח הכללי שלנו ביחס למלחמה - כאילו השתכנענו שטראמפ הוא המנהל את המערכה, הוא האחראי להצלחתה או לכישלונה, והוא שצריך לזכות לאמון נמוך או גבוה על פי תוצאותיה.

קל לראות את זה בשלושת החודשים האחרונים, כאשר הירידה הנמשכת באמון בטראמפ, אחרי השיא של תחילת מלחמת "שאגת הארי", מלווה בירידה מקבילה באמון בניצחון. בסקר ממאי (INSS), רוב בעלי הדעה אמרו שישראל תפסיד או כבר הפסידה באיראן (54%). שיעור זהה אמרו שטראמפ תומך בישראל "רק כאשר זה משרת את האינטרסים שלו". בסקר אחר מתחילת החודש (JPPI), שיעור הישראלים שיש להם אמון בטראמפ ירד לעומת החודש הקודם ב-8%, וזה אחרי ירידה של 5% בחודש קודם. אפשר להעריך שאותה מגמה תימשך ביוני, אם המצב במפרץ הפרסי לא ישתנה.

הישראלים חיכו לטראמפ משום שהם מזהים שהוא נשיא קצת בריוני, ואוהבים את העובדה הזאת, כי הם מקווים שתופנה לאויבי ישראל. כמובן, בתוך תוכם הם מבינים, שבריוני זה בריוני, והפכפך זה הפכפך, ובכל זאת מתקשים להשלים עם התכונות הללו כשהן מכוונות לריסון של ישראל. הינה דוגמה: גם ביידן, בקיץ 2024, וגם טראמפ, בקיץ 2025, הציגו לישראל תוכנית דומה למדי (אך לא זהה) שמטרתה סיום הלחימה בעזה והחזרת החטופים. ישראל סירבה לקבל את תוכנית ביידן, והסכימה לקבל את תוכנית טראמפ. זה לא היה בגלל ההבדל המשמעותי בין התוכניות, כמו בגלל ההבדל הגדול בין המנהיגים. נכון, התמיכה במתווה טראמפ הייתה גבוהה יותר מלכתחילה, אבל לא בהרבה (35% חשבו שהמתווה של טראמפ טוב, לעומת 30% במקרה של ביידן). מה שבלט במיוחד הייתה ההערכה של חלק ניכר מהציבור שאת המתווה של טראמפ צריך לקבל פשוט "כי אין ברירה".

אנחנו לא אוהבים שאין ברירה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם אין ברירה. והמתח הזה מלווה אותנו, ומוליד פרדוקסים מעניינים.

מי מתחברים לטראמפ ולאופיו הבריוני? בעיקר תומכי הימין.

מי רוצים לאתגר את טראמפ ואת אופיו הבריוני? אותם תומכי ימין.

תומכי הימים הם גם אלה שהכי נותנים בו אמון – והם גם אלה שרבים מהם אומרים בואו נילחם "אפילו אם טראמפ מתנגד". הם גם אלה שאומרים "טראמפ הוא הנשיא הכי טוב אי-פעם", וגם אלה שאומרים "ישראל קשובה מדי לעמדות של האמריקנים". האם יש כאן סתירה? לא בהכרח, יש כאן פינוק ישראלי ואגוצנטריות ישראלית - בעצם, אגוצנטריות אנושית-טיפוסית. אנחנו רוצים ליהנות ממה שיש לאמריקה להציע, בלי לסבול ממה שאמריקה לעיתים נוטה לדרוש.

"החרדים הם אחים ואחיות שלי" - מסכימים או לא מסכימים? לחצו להשיב

רוב הנתונים המופיעים בטור הם מתוך סקרים שנערכו על ידי צוות "המדד". הנתונים חושבו מתוך כ-20 סקרים, שנאספו באמצעות כמה פאנלים. חלק משמעותי מהסקרים הוזמן על ידי המכון למדיניות העם היהודי JPPI. עורך הסקרים: שמואל רוזנר | תכנות וניתוח: נח סלפקוב | תחקיר: יעל לוינובסקי | פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג | המדד הוא גוף מחקר עצמאי ואינו קשור למפלגה או תנועה רעיונית כלשהי