הבחירות בישראל ישפיעו על הקלפי הפלסטינית - ולהפך

בסוף חודש אוקטובר יצביעו הישראלים בבחירות לכנסת ולממשלה חדשה. בתחילת חודש נובמבר צפויים גם הפלסטינים ללכת לקלפיות. נדיר ששני העמים נדרשים, כמעט באותו זמן, לבחור את הנהגתם ואת הכיוון הלאומי שלהם. הדבר יוצר הזדמנות גדולה וגם אחריות המוטלת בראש ובראשונה על הישראלים ועל הפלסטינים, בסיוע אפשרי של ארצות הברית, מדינות ערב, אירופה והקהילה הבין-לאומית הרחבה.

אף מנהיג זר ואף כוח חיצוני אינם צריכים לבחור את מנהיגי ישראל ולא את מנהיגי פלסטין. זו משימתם של הבוחרים הישראלים והפלסטינים בלבד. אבל הקהילה הבין-לאומית יכולה להבהיר איזה עתיד היא מוכנה לתמוך בו. היא יכולה לומר לשני העמים שהשלום איננו סיסמה ריקה, שקיים אופק דיפלומטי אמיתי, ושמנהיגים שיציעו תקווה באמצעות בחירה באומץ במקום בפחד לא יעמדו לבדם.

הנשיא דונלד טראמפ צריך לנצל את ההזדמנות הזאת ולהשמיע הצהרה פשוטה, ישירה והיסטורית:

• ארצות הברית תומכת בביטחון ישראל ובהשתלבותה המלאה במזרח התיכון.
• ארצות הברית תומכת בחירות הפלסטינים, בשאיפתם לעצמאות מדינתית, בדמוקרטיה שלהם ובכבודם.
• ארצות הברית תפעל עם שותפים אזוריים ובין-לאומיים כדי לקדם וליישם פתרון של שתי מדינות.
• ארצות הברית מצפה מהישראלים ומהפלסטינים לבחור מנהיגים המסוגלים לעשות שלום.

הצהרה כזאת לא תהיה התערבות בבחירות. היא תייצר בהירות אסטרטגית. אם תימסר עכשיו, חודשים לפני הבחירות, היא עשויה להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל ובפלסטין - לא בכך שתאמר לאנשים למי להצביע, אלא בכך שתראה להם איזה עתיד הקול שלהם יכול לאפשר. היא תבהיר לבוחרים שיש חלופה למלחמה, לכיבוש, למצור, לטרור, לדיכוי, לנקמה ולייאוש. והיא תבהיר שמנהיגיהם הבאים יישפטו על פי יכולתם להבטיח להם חירות, ביטחון, כבוד ושלום.

אבל המסר של טראמפ לבדו לא יספיק. חשיבותו האמיתית תהיה תלויה באופן שבו יגיבו לו המועמדים הישראלים והפלסטינים.

מועמדים ישראלים המבקשים להחליף את הממשלה הנוכחית צריכים לומר בבירור: ביטחונה של ישראל הוא חיוני, אך אי אפשר להשיגו באמצעות כיבוש קבוע. ישראל חייבת להיאבק בטרור ולהתעקש על הסדרי ביטחון חזקים, אך עליה גם להציע לפלסטינים אופק פוליטי ולהכיר בזכותם לחירות, לריבונות ולכבוד. עתידה הרצוי של ישראל איננו להיות מבצר מוקף אויבים. עתידה הטוב הוא להיות מדינה לגיטימית, בטוחה ומשולבת במזרח התיכון.

על המועמדים החדשים לומר לבוחרים הישראלים: הדרך של השנים האחרונות נכשלה. היא הביאה אסון, מלחמה, בידוד, נזק כלכלי, קרע פנימי והרבה יותר מדי מוות והרס. איננו יכולים לנהל את הסכסוך הזה לנצח. איננו יכולים להאמין שאפשר לעקוף את הסוגיה הפלסטינית באמצעות כוח או נורמליזציה עם חלק ממדינות ערב. ישראל יכולה להתקבל באזור, אך לא כל עוד מיליוני פלסטינים חיים תחת כיבוש, ללא חירות וללא עתיד פוליטי.

מועמדים ישראלים צריכים גם לדבר בעקיפין, אך באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אל הבוחרים הפלסטינים: אתם אינכם אויבינו כעם. אנו מכירים בזיקה ההיסטורית והדתית של העם הפלסטיני לארץ הזאת. גם אתם רוצים לחיות, לגדל את ילדיכם, לבנות את כלכלתכם ולשלוט בעתידכם. אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן עם מנהיגים פלסטינים שאתם תבחרו - מנהיגים הדוחים אלימות ותומכים בדמוקרטיה, מנהיגים המכירים בצורך בהכרה הדדית ומוכנים לבנות מדינה לצד ישראל, לא במקומה. הביטחון שלנו והחירות שלכם חייבים להיבנות יחד.

גם המועמדים במפלגות הפלסטיניות חייבים להיות ברורים באותה מידה. עליהם לומר: השנים האחרונות הוכיחו את חוסר התוחלת הנורא של האלימות. המאבק המזוין לא שחרר את פלסטין, לא סיים את הכיבוש ולא הביא לנו ריבונות. הוא הביא עלינו סבל, הרס, בידוד ואובדן. העם הפלסטיני זקוק לדרך חדשה: דמוקרטיה, אחדות לאומית, אי-אלימות, בניית מוסדות, לגיטימציה בין-לאומית ואסטרטגיה פוליטית שתוכל לזכות בתמיכה אזורית ועולמית. כמו כן, על הפלסטינים להכיר בזיקה ההיסטורית והדתית של העם היהודי אל הארץ הזאת, כפי שעל הישראלים להכיר בזיקה ההיסטורית והדתית של העם הפלסטיני אליה.

מועמדים פלסטינים צריכים לומר: מטרתנו היא חירות ומדינה, לא נקמה. מטרתנו היא סיום הכיבוש, לא השמדת ישראל. מטרתנו היא לבנות את פלסטין - בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים - כמדינה דמוקרטית, אחראית וריבונית, החיה בשלום לצד ישראל. נדרוש את זכויותינו בנחישות - באמצעות דיפלומטיה, שכנוע, משפט, מאבק עממי לא-אלים, בריתות בין-לאומיות ומשא ומתן.

מועמדים פלסטינים צריכים גם לדבר בעקיפין אל הבוחרים הישראלים: אנו מבינים שישראלים זקוקים לביטחון. אנו מבינים את הטראומה ואת הפחד שישראלים נושאים עימם. איננו מבקשים מישראלים לבטוח במילים בלבד. אנו מוכנים לבנות מוסדות, הסדרי ביטחון, מערכות חינוך ומחויבויות פוליטיות שיוכיחו שמדינה פלסטינית תהיה שותפה לשלום, לא בסיס למלחמה. אנו רוצים שילדינו יחיו לצד ילדיכם בכבוד ובביטחון.

דיאלוג עקיף כזה יכול לשנות את אווירת הבחירות. במשך שנים הטיעון המרכזי נגד שלום היה זהה בשתי החברות: "אין פרטנר בצד השני". ישראלים אומרים שאין פרטנר פלסטיני. פלסטינים אומרים שאין פרטנר ישראלי. כל צד משתמש בקיצוניות של הצד האחר כהוכחה לכך שהשלום בלתי אפשרי. את המעגל חסר המוצא הזה חייבים לשבור.

האתגר המרכזי כעת הוא לבנות מחדש את האמון בכך שיש פרטנרים לשלום בצד השני. זה לא יקרה באמצעות דיפלומטיה חשאית בלבד. זה חייב לקרות בפומבי, במהלך מערכות הבחירות עצמן. מפלגות ישראליות התומכות בשלום צריכות לומר שחירות הפלסטינים היא חלק מביטחון ישראל. מפלגות פלסטיניות התומכות בשלום צריכות לומר שביטחון ישראל הוא חלק מחירות הפלסטינים. אלה אינם ויתורים, אלו יסודות לכל עתיד ראוי ובר קיימה.

בהסכמים פוליטיים לבדם אין די. מועמדים בשני הצדדים חייבים להתמודד גם עם שאלות יסוד אחרות, כמו: מה אנו מלמדים את ילדינו? תוכניות הלימודים נתונות בידי המדינה, הן אחד הביטויים האמיתיים ביותר לערכי החברה. הדור הבא אינו צריך לרשת רק קברים, חומות, מחסומים, רקטות, אזעקות, שנאה ופחד. עליו לרשת את כלי הדו-קיום: שפה - עברית וערבית, ידע, אמפתיה, חשיבה ביקורתית, יושר היסטורי, ובחירה באמונה שהעם האחר אינו נועד להיות אויב לנצח.

בחירות אינן עוסקות רק בשאלה מי יחזיק בשלטון. הן עוסקות גם במה שחברות אומרות לעצמן שרצוי ואפשרי. אם מועמדים ישראלים ירוצו רק על פחד, הם ייצרו עוד פחד. אם מועמדים פלסטינים ירוצו רק על תחושת עוול, הם ייצרו עוד ייאוש. אבל אם מועמדים בשני הצדדים ידברו על שלום, שותפות, דמוקרטיה, ביטחון, חירות, תקווה והשתלבות אזורית - הסביבה הפוליטית תתחיל להשתנות.

יש רגעים בהיסטוריה שבהם התזמון מכריע. זמן הפעולה הוא עכשיו - לפני סוף אוקטובר ותחילת נובמבר. ישראלים ופלסטינים יצביעו בקרוב כמעט באותו זמן. אסור להם להצביע בחשכה. עליהם להבין שהצבעתם תשפיע לא רק על עתידם שלהם, אלא גם על הבחירות שיעשה הצד השני.

דלת השלום לא תיפתח מעצמה - היא תיפתח רק אם הבוחרים יבחרו בעתיד טוב על פני הפחד ואם המנהיגים בשני הצדדים יפעלו למענם באומץ לקידום ולמימוש השלום.