חמאס לא יתפרק מרצון. אז מה עושים?

הסכם 20 הנקודות, שהובל על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, סימן נקודת מפנה במלחמה. ההסכם נחתם לאחר חודשים ארוכים של לחימה עיקשת, משא ומתן ותמרונים מדיניים מורכבים, והוא שיקף ניסיון לשלב בין ההישגים הצבאיים של צה"ל לבין פתרון מדיני שיאפשר סיום של הלחימה בעזה.

כיום, במרחק של שבעה חודשים, ניתן לקבוע כי ההסכם אכן הביא בשורה: החזרת כלל החטופים, החיים והחללים, וסגרה פרק כואב ומדמם בתולדות המדינה. מעבר לכך, ההסכם אפשר לצה"ל לשמור על שליטה מבצעית על מרבית שטח הרצועה ("הקו הצהוב"), מרחב שבו צה"ל ממשיך בפירוק שיטתי של תשתיות הטרור. שיקום אזרחי של עזה הותנה בפירוק מוקדם של חמאס מנשקו, בפירוז הרצועה, והושאר בַהסכם פתח לנושא ההגירה. הקמת "מועצת השלום" של טראמפ - גוף בין-לאומי חדש שהחליף את תפקידי האו"ם האנטי-ישראלי - העבירה את הסמכויות האזרחיות ברצועה לידיים ניטרליות יותר, מהלך שחיזק את הלגיטימציה הבין-לאומית של ישראל באופן ניכר והפחית במידה מסוימת את הלחץ הדיפלומטי שהופעל עליה בזירה הבין-לאומית.

עם זאת, לצד היתרונות הללו, ההסכם כלל גם חסרונות. ראשית, הוא כלל הכנסה של כוח זר בין-לאומי לרצועה (International Stabilization Force), מהלך שמעלה חששות לגבי אובדן שליטה ישראלית על השטח ועל התהליכים המתרחשים בו. שנית, ההסכם השאיר בשלב הראשון את שלטון חמאס על כנו, ואף אפשר כניסת סיוע הומניטרי בכמויות עצומות, מהלך שחיזק, הלכה למעשה, את אחיזת הארגון באוכלוסייה המקומית והעניק לו משאבים חיוניים להמשך קיומו. שלישית, ההסכם כלל אזכור מפורש לכוח משטרה פלסטיני חמוש ולרעיון "מדינה פלסטינית", רעיון שמדינת ישראל מתנגדת לו ורואה בו סיכון ארוך טווח.

בשלב הראשון אמורה הייתה לקום "ממשלת טכנוקרטים" בעזה, אך ברור היה לכל בר דעת שחמאס יפעל בכל כוחו לשלוט באנשי הממשלה הזו, בדיוק כפי שעשה חיזבאללה בלבנון, תוך שימוש באיומים, שוחד והפחדה.

חמאס אכן ניצל ומנצל את תקופת הביניים הזו עד תום. הסיוע הרב שנכנס לרצועה משמש אותו לחיזוק שלטונו ושליטתו בתושבים, תוך שהוא מקרין כלפי חוץ תמונה של "עסקים כרגיל" ומנסה לשכנע את הקהילייה הבין-לאומית כי הוא נותר גורם לגיטימי שיש להתחשב בו. המשא ומתן על פירוקו מנשקו נתקל בקשיים צפויים מראש. חמאס יצר מצג שווא של הסכמות והצהרות חיוביות, אך הלכה למעשה סירב לקבל את הדרישה המרכזית - פירוק מלא מנשק. הארגון מבין היטב שפירוק כזה משמעו חיסול יכולתו לשלוט בנעשה בעזה, הן מבחינה צבאית והן מבחינה ארגונית-שלטונית. אומנם לאחרונה מסרו דוברים מטעם "מועצת השלום" כי חמאס אמור להסכים בהקדם להתפרק מנשקו, והדברים הודהדו על ידי בכירים אמריקנים ובהם שר החוץ, מרקו רוביו, אך אין לכך אימות מצד דוברי חמאס, ואלה ממשיכים לדחות את הדרישה לפירוק מנשק. בכך חמאס מפר את ההסכם באופן מהותי, ולישראל עומדת הזכות לפעול בכוח להשלמת המשימה.

ישראל ניצלה היטב את שבעת החודשים הללו. כוחות צה"ל השמידו בשטח שבשליטתם וממשיכים להשמיד תשתיות טרור בהיקף רחב ממה שהוערך בתחילה. ההערכה הראשונית דיברה על תהליך שיימשך כשלושה חודשים, אולם גם כעת, בחלוף כשבעה חודשים, עדיין נדרשת פעילות להריסת תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע. במהלך התקופה הזו המשיך צה"ל לתקוף מחבלים המנסים לחצות את "הקו הצהוב" או לאיים על כוחותינו, ואף פעל לסכל איומים בתוך השטח שבשליטת חמאס. צה"ל הקים למעשה מכשול היקפי המבוסס על תוואי "הקו הצהוב" ואף הרחיב אותו בכמה נקודות, תוך יצירת מציאות ביטחונית חדשה המקשה על חמאס להפעיל את כוחותיו באופן חופשי. לאורך כל תקופת מבצע "שאגת הארי" נגד איראן ולבנון לא יזם חמאס כל פעילות התקפית, אף לא הצהרתית, לסיוע לפטרוניו באיראן. איראן עצמה לא טרחה לכלול את חמאס בדרישותיה להפסקת אש, למרות פניות חוזרות של הנהגת הארגון. גם התמיכה הערבית בחמאס, ובראש ובראשונה מצד קטאר, נחלשה באופן ניכר. הסיבה העיקרית לכך הייתה עמדתו הפשרנית של חמאס וסירובו לגנות את התקפות איראן על מדינות המפרץ. התמונה מזכירה את עמדת ערפאת בזמן פלישת סדאם חוסין לכווית, כאשר התמיכה הערבית בפלסטינים נפגעה קשות בעקבות תמיכתם בסדאם חוסין.

תמונת המצב מול מטרות המלחמה

כעת, ראוי לבחון באופן שיטתי את תמונת המצב של ההישגים מול מטרות המלחמה, כפי שהוגדרו על ידי ממשלת ישראל באוקטובר 2023. בחינה זו חושפת תמונה מורכבת: הושגו הישגים רבים בחלק מהמטרות, אך מטרות מרכזיות אחרות עדיין מחכות להשלמה.

המטרה: יצירת התנאים להשבת החטופים לישראל - הושגה במלואה ובמהירות יחסית. החזרת כל החטופים, הן החיים והן החללים, סגרה פרק טראומטי וכואב בתולדות המדינה והסירה מעל החברה הישראלית לחץ ציבורי ומדיני כבד. הישג זה לבדו מצדיק במידה רבה את ההסכם, שכן הוא מילא את אחת המטרות הרגישות ביותר של המלחמה.

המטרה: השבת הביטחון לתושבי העוטף, לרבות הקמת "אזור חיץ" בשטח הרצועה - הושגה במידה רבה. תושבים רבים חזרו ליישוביהם במספרים העולים על אלו שהיו בו לפני פרוץ המלחמה. הוקם מרחב חיץ ביטחוני לאורך הגבול, וכוחות צה"ל חוצצים בין היישובים הישראליים לבין המרחב שבשליטת חמאס. נדמה גם שתחושת הביטחון האישי בקרב תושבי העוטף השתפרה באופן ניכר, והשגרה היום-יומית חזרה בהדרגה למסלולה, גם אם היא עדיין מלווה באתגרי השיקום.

המטרה: מצב סיום המלחמה שבו מרצועת עזה לא נשקף עוד איום לישראל לאורך זמן - הושגה באופן חלקי. כיום לא נשקף מרצועת עזה איום ישיר ומיידי על ישראל, כפי שהוכח באופן ברור במהלך מבצע "שאגת הארי". חמאס נמנע מליזום כל פעולה התקפית, אפילו הצהרתית, נגד ישראל, והוא מרוכז בעיקר בהישרדות שלטונית פנימית. עם זאת, כדי להבטיח שהאיום לא יחזור בעתיד, נדרש להשלים את שלילת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של הארגון.

המטרה: השמדת היכולות הצבאיות והתשתית השלטונית והארגונית של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה – מטרה זו, שהיא המטרה הראשונה בניסוח מטרות המלחמה על ידי הממשלה, היא המטרה שנותרה פתוחה ולא מושגת.

הזמן עובד לטובתנו - וזה מאפשר התקדמות שקולה

אומנם צה"ל פגע פגיעה ניכרת בכוחו הצבאי של חמאס, הרג את מרבית מפקדיו הבכירים והשמיד חלק ניכר מהתשתיות, בדגש על השטח שבשליטתו, אך חמאס עדיין שומר על שליטה בשטחים נרחבים וכמעט בכל האוכלוסייה של הרצועה. הארגון גם בונה מחדש יכולות צבאיות מסוימות, וכמובן גם מקבע את שליטתו האזרחית בחלק של הרצועה שנתון לשליטתו. השלמת מטרה זו נותרה, אם כן, האתגר המרכזי בשלב הנוכחי.

סוגיית ההגירה, שלא הוגדרה כמטרה רשמית בתחילת המלחמה, התבררה עם הזמן כפתרון ארוך הטווח היחיד שיכול לשנות את המציאות מהיסוד. מעבר רפיח פתוח כיום לתנועה תחת בידוק ישראלי מלא, והזרזיף של היוצאים מעזה הולך ומתרחב. יש לקוות כי תהליך זה יימשך ויתרחב, וכי תימצאנה מדינות קולטות שתסכמנה לקלוט פליטים מעזה. פתרון זה, אם ימומש בהיקף נרחב, עשוי להקטין באופן דרמטי את בסיס התמיכה של חמאס ולשנות את הדמוגרפיה של הרצועה.

הדבר החשוב ביותר שיש להדגיש בהקשר זה הוא שכיום מדינת ישראל פועלת בעזה ללא לחץ של זמן. אין עוד חטופים המחייבים פעולה מיידית, אין איום מיידי על יישובי העוטף, קיימת שליטה מלאה של כוחותינו על כלל ההיקף של הרצועה - כולל ציר פילדלפי - ואין לחמאס יכולת להשפיע באופן ישיר על שגרת החיים בישראל. בנקודת זמן זו, בהתאמה למתרחש בזירות האחרות, נכון לפעול להשלמת המטרות בדרך שקולה, מחושבת ומדורגת, תוך ניצול מלא של חלון ההזדמנויות שייפתח עם השלמת מטרות המלחמה באיראן.

כלי נוסף הזמין להחלשת חמאס ללא כיבוש מיידי נמצא בסעיף 17 בהסכם 20 הנקודות. במסגרת סעיף זה ניתן להתחיל בתהליך שיקום בשטחים שכבר טוהרו על ידי צה"ל. כוחות בין-לאומיים יוכלו להכין תשתיות ארעיות לקליטת תושבים שיעברו מהשטח שבשליטת חמאס, לאחר סינון ובידוק ביטחוני. הרעיון דומה ל"עיר ההומניטרית" שאותה הנחה הדרג המדיני את צה"ל לתכנן ואשר הקמתה סוכלה על ידי הצבא. ככל שמהלך זה יתקדם, ניתן יהיה לנתק תושבים רבים יותר מאחיזת חמאס ולהחליש את בסיס הכוח של הארגון. במקביל, יש לצמצם במידה ניכרת את הסיוע שמוכנס לשטח שבשליטת חמאס, ובכך ליצור רווח כפול: החלשה של הארגון מחד גיסא, וחיזוק האלטרנטיבה הישראלית-בין-לאומית מאידך גיסא.

כלי נוסף וחשוב שצבר תאוצה בחודשים האחרונים הוא שיתוף פעולה של ישראל עם חמולות המתנגדות לחמאס. התנגדותן של החמולות לחמאס גברה ככל שהארגון נחלש וככל שהשטח שבשליטת ישראל התרחב והתייצב. החמולות מנהלות כיום תאי שטח בתיאום עם צה"ל, שולטות בתושבים מקומיים ואף נלחמות ישירות באנשי חמאס, לעיתים בתמיכה עקיפה של ישראל. בימים האחרונים דווח על מבצע משותף של כמה חמולות נגד חמאס, דווקא בשל סירובו להתפרק מנשק. גם אם אין כאן הכרעה מוחלטת, מדובר בכלי שיכול לסייע לישראל להשיג את מטרותיה מבלי להפעיל כוח צבאי ישיר בהיקף גדול. חמולות אלה יכולות להוות גם גורם מסייע בשליטה מקומית באוכלוסייה בשלב הביניים.

המלצות לפעולה והתוכנית העתידית

כפי שהדברים נראים כיום, לא ניתן להימנע לאורך זמן מפעולה צבאית ישירה. אולם הפעם יש לבצע אותה תוך מיצוי מלא של כל הכלים המדיניים, הכלכליים והמבצעיים העומדים לרשות ישראל. מוצע לפעול במרחב שבשליטת חמאס באופן מדורג, תוך חלוקת השטח שנותר בשליטת חמאס ל"פרוסות" בעלות היגיון טופוגרפי ודמוגרפי ברור. הגישה המומלצת היא להתחיל מצפון הרצועה ולנוע דרומה, באופן שיאפשר שליטה הדרגתית, מזעור סיכונים ושמירה על גמישות מבצעית.

בכל תא שטח המתוכנן לפעולה תיקרא האוכלוסייה האזרחית להתפנות לשם הגנתה למרחבים מחוץ לשטח שבו צה"ל מתכוון לפעול. ניתן להציע לאוכלוסייה המתפנה שתי חלופות: התפנות למרחב שבשליטת חמאס (דרומה, לעבר "פרוסה" שבה צה"ל עדיין אינו פועל), או להתפנות למרחב שבשליטת צה"ל בדרום הרצועה. לצורך זה על צה"ל להכין תשתית לקליטת האוכלוסייה, כולל בסיוע החמולות הנזכרות לעיל. לאחר הנעת האוכלוסייה, יוטל מצור מלא על מרחב הפעולה המתוכנן של צה"ל, האוכלוסייה שתתפנה תוכל לקבל סיוע במקומות אחרים. רק לאחר יצירת התנאים המבצעיים המיטביים - בידוד מלא, הנעת האוכלוסייה, מניעת סיוע מהאזור המפונה ושליטה באוויר - תחל הפעולה הצבאית. הפעולה תתבצע בשיטתיות תוך כיבוש והריסת תשתיות טרור בהתאם לתורת הלחימה שצה"ל פיתח במהלך הלחימה ברצועה: הרס שיטתי של תשתיות עיליות ותת-קרקעיות, בד בבד עם התקדמות מבוקרת של הכוחות.

התוכנית אינה דורשת ריכוז כוחות חריג או גיוס מילואים נרחב עבור שלב הלחימה וההשתלטות על השטח. אוגדה סדירה אחת, המצוידת ברק"ם מתקדם, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות לחימה משולבות, יכולה לבצע את המשימה ביעילות. עבודה מדורגת שכזו תאפשר לשמור על כוחות עתודה, להפחית את מספר הנפגעים ולשמור על לגיטימציה בין-לאומית גבוהה יותר.

במקביל להתקדמות הצבאית, יש להרחיב במידה ניכרת את האפשרות להגירה: תושבים שיבחרו לעבור לשטח שבשליטת ישראל יעברו הליך בידוק ביטחוני קפדני ויוכלו להמשיך הלאה למדינות קולטות. הערכתנו היא כי כפי שקרה במבצע "מרכבות גדעון ב'" לכיבוש העיר עזה, חמאס יגיע לכניעה או להתפרקות עוד לפני שהכוחות יידרשו לכיבוש מלא של המרחב.

ניתן להעריך כי כאשר הלחץ הצבאי בצפון הרצועה ישולב עם אפשרות הגירה בדרום, ניתן יהיה לצפות לנכונות גבוהה מצד התושבים ליציאה מהרצועה, שתחליש עוד יותר את אחיזת חמאס באוכלוסייה. תוכנית זו מתבססת על ניסיון העבר ומבקשת להימנע מטעויות שנעשו במהלך הפעולות הקודמות של צה"ל.

לצד המעשה הצבאי, חשוב יהיה ליצור באופן מדורג אלטרנטיבה שלטונית אמינה, כשבמקביל יש לפעול לפתיחת האפשרויות להגירה מעזה, שכן היא מהווה פתרון בר קיימה לבעיית הרצועה. בנוסף, יש לנצל את החמולות כגורם משלים שיכול לסייע בשליטה מקומית ובמאבק הפנימי נגד חמאס. שילוב נכון בין לחץ צבאי, לחץ על משאבים, מתן אפשרות להגירה ושימוש בגורמים מקומיים יאפשר להשיג את המטרות ביתר אפקטיביות תוך חיסכון בכוח.

התהליכים האזוריים הרחבים יותר, שהם תוצאה של המלחמה נגד איראן, צפויים להשפיע גם הם על עתיד רצועת עזה. ההסכם עצמו כולל התייחסות לצירים כלכליים חדשים שיחברו בין מדינות האזור, כאשר ישראל תהיה הציר המרכזי. לרצועת עזה החדשה - נקייה משלטון חמאס, בשליטת "מועצת השלום" של טראמפ - יהיה תפקיד מפתח בתמונה האזורית החדשה. בסופו של דבר, השלום האמיתי והבר קיימה יושג רק מתוך עוצמה, כפי שהדגיש הנשיא טראמפ עצמו.

>>> ארז וינר הוא תת-אלוף במיל', עד לאחרונה עמד בראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד הדרום, עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה (ICGS)

>>> אל"ם במיל' פרופ' גבי סיבוני שימש כמפקד סיירת גולני, כיום עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה (ICGS)