מי מנהל את המלחמה שלנו?

כל אשת מילואימניק שבעלה בחזית מכירה את זה. את קמה בלילה מכל רעש קטן ושואלת את עצמך שנייה לפני שהעיניים נפקחות – האם זו הדפיקה בדלת? האם הוא שוב קם מסיוט? ואולי הוכנע ולא הייתי שם כדי להחזיק אותו חי? שנתיים וחצי אנחנו חיות עם השאלה הזו.

ועכשיו, ב"הפסקת אש" שבה כבר איבדנו חיילים וחיים יקרים, הבעלים של החברות שלי עדיין נמצאים בעזה ובלבנון. הפסקת האש הפכה להפרת אש. בתוך החיים היום-יומיים שלנו שהפכו בלתי אפשריים בשנתיים וחצי האלה, אפשר להבין ולהצדיק, לעצמנו ולילדים, למה המחירים האלה שווים הכול: ההגנה על העוטף, המלחמה באיראן, החומה שאנחנו עבור הצפון. אבל יש דברים שאין שום דרך להסביר, לא פנימה ולא החוצה.

ביום שלישי הצהיר דובר ש"ס שהמפלגה תמשיך להוביל את דיוני חוק הפטור מגיוס, גם בלי הייעוץ המשפטי של הכנסת, ותעביר אותו בכנס הקיץ. זו אולי נשמעת כמו ידיעה ביורוקרטית, אבל מאחוריה תגלו עזות מצח אדירה, פריצת גבולות וביזוי מוחלט של כל מוסדות המדינה. ממש כמו ההתבצרות של חרדים בביתו של קצין משטרה צבאית ראשי כמו אחרוני המחבלים המתועבים באחד הלילות האחרונים.

אם תביטו, תופתעו לגלות שלא יו"ר ועדת החוץ והביטחון מוביל את הדיון בנושא הגיוס. אם תביטו, תגלו שמי שמכריע את עתיד הביטחון של כולנו, את עתיד צה"ל, הוא לא הרמטכ"ל. יש אדם אחר שמשחק בכולנו לפי רצונו, והוא האיש הגרוע ביותר לתפקיד. אני מבטיחה לכם. הרמטכ"ל שלנו הצהיר בפני ועדת החוץ והביטחון רק לאחרונה שחסרים לצה"ל כ-12 אלף חיילים, מרביתם לוחמים, ושצה"ל זקוק לעשרת אלפים מתגייסים נוספים בכל שנה בחמש השנים הקרובות רק כדי לשמור על כשירות בסיסית. אבל מתברר שהרמטכ"ל לא מחליט, ווועדת החוץ והביטחון לא קובעת.

מי כן? האריה שאהב השתמטות. אריה דרעי ומפלגת המשתמטים, ש"ס, היא זו שמנהלת את הדיון ואת החיים שלנו. זו המציאות הפוליטית של ישראל 2026 וזהו פרצופה של הממשלה שלנו. כמעט בכל לילה אני מסבירה לשלושת ילדיי האהובים למה אבא שלהם או האבות של החברים שלהם עדיין לא בבית. הילדים שלי ושל חברותיי האמיצות מתפרקים מחדש בכל פעם שהסבב הבא מתחיל. בפעם האחרונה שבעלי שב מהמילואים, לקחה בתי בת השבע את חולצת המדים שלו וזרקה אותה לפח. "אבא אתה לא הולך יותר", היא הכריזה. אבל זו לא באמת אפשרות, נכון?

לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, מתוך 3,000 צווי גיוס שהוציא צה"ל לחרדים, 461 בלבד התייצבו. מתוכם התגייסו בפועל פחות מ-70. זה לא כישלון ביצועי, זו מדיניות. למה זה קורה? כי הסנקציות על מי שלא התייצב קיימות על הנייר, אבל בפועל מי שמפר את החוק עלול להיתקל בתוצאה רק אם הוא יוצא מהארץ או נעצר על ידי המשטרה. בינתיים, המוסדות החרדיים מקבלים מיליארדי שקלים מתקציב המדינה כתשלום קואליציוני. ומי מממן את זה? אנחנו. בני הזוג שלנו, הציבור הציוני היצרני שכל אחד בו משלם מיסים וגם מחזיק את ביטחון המדינה על כתפיו. והכתפיים העייפות שלנו צריכות לשאת גם את הציבור המשתמט, והמשא בלתי אפשרי.

הפתרון לסוגיית החילוף שלנו לא מחייב חקיקה דרמטית, הוא מחייב דבר אחד מאוד פשוט – אכיפה של מה שכבר החלטנו כחברה. אין שום צורך בחוק גיוס חדש. יש חוק מצוין, רק צריך לבחור לאכוף אותו, לכבד אותו, לקיים את כללי המשחק הדמוקרטיים שמחזיקים את המדינה שלנו. בימים האחרונים ראינו מה קורה כשהחוק נהיה למרמס: ילדים רוצחים אנשים זרים ללא סיבה, חרדים מהפלג הירושלמי מחזיקים משפחת קצין בכיר כבן ערובה, ועוד ועוד. אנחנו לא מכבדים את כללי המשחק שנוצרו עבורנו על ידי נבחרינו, ואת המחיר אנחנו משלמים בריבית דריבית.

גיוס חרדים תחת סנקציות כלכליות אישיות וקהילתיות הוא פתרון קל ליישום. זוהי אינה ענישה קולקטיבית, זו פשוט שמירה מינימלית על החוק. להדדיות בסיסית וסולידריות, לעזרת ישראל מיד צר, כבר הפסקתי לצפות מהם. ובכל זאת, המדינה האהובה שלנו היא פלא ונס. הנס הזה לא ישרוד ללא מחויבות בסיסית, ללא יחסי תן וקח. אבל כרגע אנחנו, הציבור המשרת, ביחסי תן ותן. הציבור החרדי המשתמט ברובו נמצא דווקא ביחסי קח וקח. אריה דרעי מוודא שההסכם העקום הזה ימשיך. אנחנו חייבים לעמוד איתנים ולוודא שהניצול והביזיון האלה יסתיימו.

אני לא כותבת את זה כי אני שונאת חרדים. אני כותבת כי אני אוהבת את המדינה. אני כותבת את זה כי ראש הממשלה שלנו, שהתחייב לחלוקת נטל, מוכר שוב ושוב את המחויבות הזו בתמורה להישרדות קואליציונית. ומי משלם? לא הקואליציה, לא ש"ס, לא דרעי. מי שמשלמים הם הבעלים שלנו, הילדים שלנו, החברות שלנו, וכמובן המשפחות של אלה ששילמו את המחיר היקר מכול. כי מישהו צריך להחזיק את הגבול בזמן שמישהו אחר מחזיק את הממשלה.

הפסקת האש בצפון ממשיכה לכאורה, אבל הצפון בוער. אם הציבור המשרת היה פנוי להבין את גודל המחדל, הגזל וביזוי החוק – גם אנחנו היינו בוערים. הגיע הזמן שנבער.

>>> מיכל ברקאי ברודי היא מייסדת ארגון "המתמרנות" וחברת קואליציית המשרתים, אשת מילואימניק