ישראל נמצאת במלכוד אסטרטגי בלבנון

הנשיא דונלד טראמפ עצר את האש בזירה הצפונית כתוצאה מלחץ איראני במשא ומתן להפסקת אש. הניסיון לנתק בין הזירות הוא אשליה וזריית חול בעיני הציבור. המהלך של טראמפ נתן רוח גבית להמשך המחויבות והסיוע של איראן לחיזבאללה. טראמפ גם הגביל באופן מלא את חופש הפעולה של צה"ל ברחבי לבנון אל מול מרכזי הכובד של חיזבאללה, בעיקר בבקעת הלבנון ובביירות, רק לפעולות כירורגיות של איום ממשי, והגביל את התגובה של צה"ל רק סביב קו הליטני ובדרום לבנון.

המהלך הזה נעשה כי טראמפ מעוניין בשקט בצפון על מנת למצות את המשא ומתן עם איראן. זוהי המטרה המרכזית והיא דרישה נכונה וחשובה, שישראל, בגלל השותפות והתלויה המוחלטת בארצות הברית, נאלצת להיענות לה. החשיבה של טראמפ וישראל היא שלחץ והגעה להסכם שיחליש את המשטר, או יגרום להפלתו, ישפיע באופן ישיר על מצבו של חיזבאללה בלבנון. צריך לזכור שהפסקת האש בזירה הצפונית קורית כשצה"ל עדיין לא פגע פגיעה קשה במבצע "שאגת הארי" בחיזבאללה. הזירה הצפונית הייתה זירה משנית; חיל האוויר מרכז הכובד שלו היה באיראן, והפסקת האש קרתה לפני שצה"ל העביר את מרכז הכובד צפונה לפגיעה קשה והחלשה משמעותית של חיזבאללה. זאת בניגוד להפסקת האש בנובמבר 24, שכללה מסמך הבנות ברור בין ישראל ללבנון שתואם עם הנהגת חיזבאללה, לרבות מכתב צד אמריקני לישראל על חופש פעולה מלא מול הפרות.

הפסקת האש הזו היא ללא מסמך הבנות, ללא כללים ברורים בין הצדדים וללא שום תיאום בין ממשלת לבנון לחיזבאללה. בראיית חיזבאללה, הרס תשתיות טרור בדרום לבנון הוא המשך המלחמה, ולכן הוא יורה לעבר כוחות צה"ל ברצועת הביטחון. בראיית צה"ל, חיזבאללה מפר עשרות פעמים את הפסקת האש והוא מקבל ביטחון ורוח גבית מההחלטה הזו של טראמפ. מדוע חיזבאללה יורה ומייצר פרובוקציות כלפי ישראל ברצועת הביטחון ונגד היישובים על קו הגבול? משני טעמים: אחד – הוא משדר לעם הלבנוני "אני נלחם בכיבוש הישראלי" באותה רצועת ביטחון של כ-10 קילומטרים מהגבול, ומנסה למנוע את הרס התשתיות בדרום לבנון. השני, והעיקרי – הוא רוצה לגרור את ישראל למערכה עצימה על מנת לפגוע ולהפסיק לחלוטין את המשא ומתן שהחל לפני כמה שבועות בין ישראל ללבנון, שמאוד מדאיג אותו ומהשלכותיו בזירה הפנים-לבנונית והאזורית.

ההחלטה להעדיף את המטרה החשובה מכול מול איראן, ובעיקר איום הגרעין, נכונה על פני המערכה בצפון. אבל במציאות הזו שחיזבאללה יוזם כל יום הסלמה מירי רקטות, ובעיקר הפעלת רחפני נפץ על הכוחות וגורם לנפגעים רבים כשלצה"ל אין מענה לאיום – איום שצה"ל ומערכת הביטחון לא נערכו אליו למרות שהיה ידוע שחיזבאללה מצטייד ברחפנים אלה ומשדרג את יכולותיו – איום זה משבש לחלוטין את החיים על הגבול. זהו מחיר בחיי אדם ובדם חיילינו, עם הרוגים ופצועים, שישראל אסור לה להשלים איתו. ההגבלה של חופש הפעולה מקובלת כל עוד הצד השני עומד בהפסקת האש; ברגע שחיזבאללה מנצל אותה להסלמה חמורה, זהו קו אדום שישראל צריכה להציג אותו באופן נוקב לממשל האמריקני. לא ייתכן שתושבי הצפון וחיילי צה"ל ישלמו את המחיר אל מול התקיפות שעולות לנו בחיי אדם מצד חיזבאללה.

כשבוחנים מבחינה אסטרטגית את ההחלטה של טראמפ להגביל את חופש הפעולה של ישראל בבקעת הלבנון ובעיקר בדאחיה בביירות, ההחלטה נעוצה בחשש שתקיפות כאלה בעוצמה יפגעו בלגיטימציה למהלך הדרמטי והאמיץ של ממשלת לבנון למשא ומתן ישיר עם ישראל בתיאום עם ארה"ב וסעודיה, ותעצור את המהלך. על רקע זה אנחנו עדים בימים האחרונים למאבק פנימי קשה מאוד בין חיזבאללה, הנהגת הארגון ואמצעי התקשורת שלו, לבין הממשלה הלבנונית והנשיא, כולל איום ממשי לחייו ואפשרות להידרדרות למלחמת אזרחים לאור המשא ומתן עם ישראל להסכם שלום שיבוא על חשבון חיזבאללה, כולל תהליך של פירוק הארגון מיכולותיו הצבאיות. המאבק הזה, גם בזירה מול ישראל וגם המאבק הפנימי, הוא בעצם מאבק של חיזבאללה על חייו של הארגון, על מקומו בזירה הפנים-לבנונית והמשך המחויבות האמיצה בין איראן לחיזבאללה בלבנון.

בשטח, כוחות צה"ל שפרוסים ברצועת הביטחון בין 8 ל-10 ק"מ עסוקים בעיקר בהרס תשתיות טרור, שצריך להזכיר שהיו אמורות להיות מפורקות על ידי צבא לבנון עד לדצמבר 25 על פי הסכם הפסקת האש. הם עושים זאת תחת איום קטלני של רחפני נפץ שעלול לזלוג גם ליישובי קו הגבול ללא מענה אמיתי. כשבוחנים את המציאות ואת המלכוד האסטרטגי שבו ישראל מצויה, ברור לחלוטין שיש פער אדיר בין הבטחות והצהרות הרהב של ההנהגה הישראלית במהלך מבצע "שאגת הארי" על פירוק חיזבאללה וחיסולו, לבין המציאות העגומה של הפסקת אש שבה חיזבאללה יורה ופוגע בלוחמי צה"ל וביישובי קו הגבול ומשבש לחלוטין את החיים. המציאות האסטרטגית קשה הרבה יותר מנקודת ההתחלה של הלחימה ב-28 בפברואר.

השאלה היא מדוע בהפסקת האש בנובמבר 2024 עם לבנון, כשלישראל היה חופש פעולה מלא בגיבוי אמריקני מול הפרות וניסיונות שיקום של חיזבאללה וצה"ל חיסל 500 מפקדיו ולוחמיו, לא הייתה יוזמה מדינית ישראלית מול לבנון בתנאים הרבה הרבה יותר טובים? אי אפשר להימנע מהמסקנה הברורה ששוב, כמו בזירות אחרות, הממשלה לא רצתה לקבל החלטה אמיצה דווקא על רקע הישגי מבצע "חיצי הצפון" מול חיזבאללה – לעשות מהלך מדיני משלים מול ממשלת לבנון שיכלול גם הגעה להסדר ביטחוני ואולי מעבר לכך, אבל בעיקר דוחק את חיזבאללה לפינה. כעת היא נאלצת לעשות זאת בלחץ אמריקני בתנאים הרבה פחות טובים. כשבוחנים את המשא ומתן עם ממשלת לבנון, ברור שהמטרה המרכזית חייבת להיות פירוק של חיזבאללה והגעה להסדר ביטחוני על הגבול היבשתי ואולי בעתיד גם הסכם שלום והצטרפות להסכמי אברהם. אבל ברור לחלוטין שבלי פירוק הארגון מיכולותיו הצבאיות, כל הסכם שייחתם בין ישראל ללבנון הוא חסר כל ערך.

האם הממשלה הלבנונית וצבא לבנון מסוגלים היום לפרק את חיזבאללה? לדעתי ממש לא! האם ישראל בלחץ אמריקני צריכה לתת סיכוי למהלך הזה? ללא ספק כן, אבל בתנאים מסוימים. אני חושב שצבא לבנון במצבו היום לא יכול לפרק את חיזבאללה; נדרשת הנהגה צבאית חדשה לצבא לבנון שמבינה את צורך השעה ואת ההנחיות של הממשלה. צריך לחזק את צבא לבנון. לבנון צריכה עזרה של כוח רב-לאומי ערבי, שהוא זה שיתמודד בצורה אפקטיבית עם פירוק של חיזבאללה ולא צבא לבנון, שהוא חלש וקטן עם 40% חיילים מהעדה השיעית, מה שיוצר בעיה קשה בהתמודדות עם חיזבאללה וחשש ממלחמת אזרחים.

ברור שאסור לישראל לאפשר לחיזבאללה, בחסות המגבלות של הנשיא טראמפ, להתאושש ולשקם את יכולותיו. יש כאן אתגר אמיתי למנהיגות הישראלית, בעיקר לראש הממשלה ולקשר שלו עם הנשיא טראמפ. בנתונים האלה, ההחלטה של הנשיא טראמפ מייצרת מלכוד אסטרטגי מאוד בעייתי, כשחיילי צה"ל והיישובים נתונים כבני ערובה למתקפות יום-יומיות כולל היישובים על הגדר. זה חייב להיפסק בתגובה אפקטיבית קשה ועוצמתית של צה"ל על מרכזי הכובד של הארגון. לא ניתן יהיה לספוג נפגעים עבור הסיכוי למשא ומתן; זה חייב להיות קו אדום מבחינת הממשלה וראש הממשלה בשיח עם הנשיא טראמפ.

לסיכום: ישראל בשלב זה, בלחץ הנשיא טראמפ, משתפת פעולה עם המתווה הסעודי-אמריקני במשא ומתן עם הממשלה הלבנונית במאמץ משולב לפרק את חיזבאללה, והיא צריכה לתת לזה סיכוי אמיתי. מחד – העדר הסכם הפסקת אש עם הבנות ברורות, ומאידך – התגרות ואירועי הירי של חיזבאללה לעבר כוחות צה"ל והיישובים על הגדר, נועדו למשוך את ישראל לתגובה קשה שתעצור את המשא ומתן. יחד עם זה, העובדה שחיזבאללה מנצל את ההגבלות הללו ואת העדר חופש הפעולה לתקיפות יום-יומיות עם נפגעים בצד הישראלי, היא בבחינת קו אדום שההנהגה הישראלית, ובעיקר ראש הממשלה, מחויבת לעצור בשיח עם הנשיא טראמפ. זאת מתוך הבנה ברורה שזה נותן רוח גבית לאיראן ולחיזבאללה.

ברור לחלוטין שאם האש תתחדש בזירה האיראנית, היא תתחדש גם בלבנון בעוצמה רבה, וישראל צריכה להשלים את המלאכה ולפגוע קשה מאוד במרכזי הכובד של הארגון ולהחליש אותו באופן קשה בתיאום עם ארה"ב ולבנון. בד בבד עם ייצוב הזירה הלבנונית מבחינה ביטחונית, הממשלה חייבת לקבל החלטה על פרויקט חירום לאומי לשיקום הצפון: קודם כול ייצוב המציאות הביטחונית, אמירת האמת לתושבים בלי זריית אשליות, החזרת האמון ושיח רציף עם התושבים וההנהגה בצפון, מענה מיגון ליישובים על הגבול ומאמץ כלכלי לאומי ברור עם מגוון תמריצים והטבות – בדגש על קריית שמונה שהיא סמל ועוגן כלכלי לאזור. כל אלה יאפשרו בנייה מחדש של חבל ארץ חשוב זה, יחזירו את האמון ויממשו מחדש את האתוס שקצת שכחנו של בניית התיישבות חזקה על הגבול הצפוני.

>>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון. מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית