המלחמות דועכות וכולם חותכים הפסדים

היום (ראשון) זה יום ההולדת של טראמפ, והשאלה היא מי חוגג ומי מלקק את פצעיו. את סיכומי הביניים אפשר להתחיל מנקודות שונות, החל מספירת הפגיעות הקשות שספגה איראן, דרך הפגיעות שהיא גרמה לישראל, למדינות המפרץ ולארצות הברית, דרך הנזקים הכלכליים שנגרמו הן לאיראן והן למערכת הבין-לאומית. ההערכות הללו מחויבות ומשפיעות על ההסתכלות על עצם ההחלטה, של ארצות הברית ושל ישראל, לצאת למלחמה. אך הפעם, המאמר מתעלם מכל אלה ובוחן את ההסכם שעומד להיחתם והשלכותיו על הביטחון הלאומי של ישראל.

כבר ברגע זה, ועוד לפני שנוסח רשמי מאושר על ידי שני הצדדים התפרסם, ברור שוושינגטון קיבלה את הדרישה האיראנית הראשונית להתנהל בשני שלבים. השלב הראשון והחשוב במיוחד לכלכלה העולמית הוא השיט במצר הורמוז. בשלב הזה, טהראן קוטפת את הפירות של המהלך שנקטה עם סגירת המצר, שכזכור היה פתוח לפני המלחמה. היא מבטיחה לעצמה מיד הן הפשרה של חלק מהכספים המוקפאים שלה, הן את האופציה לדון באופן המעבר של הספינות בדגש על האופציה שישלמו מחיר כלשהו שלא יוגדר תשלום תמורת מעבר, ולמעשה את סיום המלחמה בפועל, כולל בלבנון.

סוגיית הגרעין, שהייתה הסיבה המוכרזת למלחמה והסוגיה החשובה ביותר לביטחון הלאומי של ישראל, תידון בשלב השני שבו קלפי הלחץ של ארצות הברית יהיו פחותים, ולפי המסתמן, גם לא תחרוג מהפרמטרים שאיראן הייתה מוכנה לדון בהם במשא ומתן שהתקיים בינה לבין ארצות הברית לפני המלחמה. על פי טיוטת ההסכמות, הדיון בתוכנית הגרעין ידון במהלך 60 יום ויש כבר עכשיו להביא בחשבון שעשוי שלא להניב הסכמות. משך הזמן יתארך וספק אם הצדדים יצליחו להגיע להסכם. ביממה האחרונה פורסמה גם העובדה שאיראן הקריסה וחסמה, כולל במיקוש, את פתחי הכניסה למנהרות שבהן מצוי החומר המועשר, כחלק מהמאמץ למנוע מהלך קרקעי אמריקני להוצאת החומר המועשר. מהלך זה יקשה ואולי אף ימנע את היכולת של פקחי סבא"א להוציא את החומר גם אם הצדדים יסכימו על דילולו. ובכל מקרה, לא עומדת על הפרק ביטולה של תוכנית הגרעין, מעבר לסוגיות המוזכרות של דילול החומר המועשר, הפסקה זמנית של העשרה (שגם כך לא אפשרית אחרי התקיפות) והתחייבות חסרת חשיבות של איראן בפעם המי יודע כמה, שלא לייצר פצצת גרעין. אין בשלב הזה התייחסות להרבה סוגיות קריטיות, כמו עתיד הצנטריפוגות הקיימות וייצורן של חדשות, אופי הפיקוח של סבא"א וסוגיות חשובות נוספות שהדיון בהן יאפשר לאיראן לנהל משא ומתן ממושך שספק אם יוביל להסכם.

וברקע, כבר מתחיל תהליך ההידברות בין מדינות המפרץ לאיראן. למרות התקיפות והנזקים שגרמה איראן למתקני הנפט והגז שבהן, לשדות תעופה ולבסיסים האמריקניים, ההבנה היא שארצות הברית לא הצליחה להגן עליהן ושהן נגררו למלחמה שהתנגדו לה. מבחינתן, עליהן לחתוך הפסדים ולגבש פרמטרים להתנהלות עתידית. איראן מצידה הוכיחה שוב את מעמדה המעצמתי האזורי, את נכונותה ויכולתה להילחם ולפגוע בו-זמנית גם בישראל וגם במדינות המפרץ, תוך כדי התקיפות של ארצות הברית וישראל. גורמים איראניים ביטחוניים מדברים על ההסכם המתגבש כסוג של הפסקת אש ולא סיום העימות בין איראן לארצות הברית ולישראל שיוכרע, לדבריהם, "רק בניצחון של אחד הצדדים". מבחינתם זו תהיה איראן.

תם ולא נשלם. המלחמה שארצות הברית וישראל יצאו אליה כדי לפגוע ביכולת הצבאית האיראנית באופן שייאלץ אותה להגיע להסכם בתנאים נוחים להן, ובעקיפין אולי אף לתרום לשינוי משטר, מסתיימת, בשלב זה, רק עם הצהרת כוונות (MOU) שספק אם תביא בהמשך להסכם גרעין טוב.

>>> סימה שיין היא מומחית לאיראן, חוקרת בכירה ולשעבר ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)