הממשלה שוב מאבדת את הצפון

הפסקת האש בזירה הצפונית בהנחיית הנשיא דונלד טראמפ גרמה לכעס, זעם ותחושת אי-אמון קשה אצל תושבי הצפון וההנהגה המקומית. הכעס לא נבע מהפסקת האש שהייתה צפויה, אלא מההצהרות וההבטחות של הדרג המדיני במהלך המלחמה בשבועות האחרונים כי המטרה היא פירוק חיזבאללה והסרת האיום. לתושבי הצפון נמאס שמשקרים להם; נמאס להם מהצהרות פופוליסטיות חסרות אחריות, הם רוצים הנהגה שתאמר את האמת על המציאות הביטחונית.

הניסיון של הממשלה לנתק בין הזירות הוא אשליה וזריית חול בעיני הציבור. ברור שהיה כאן לחץ איראני על ארצות הברית לעצור את האש בזירה הצפונית כחלק מהמחויבות לציר ולחיזבאללה, וכתוצאה מזה הייתה עצירה של התקיפות בביירות ובבקעת הלבנון, ולפני יומיים עצירה מוחלטת של האש בהוראת הנשיא טראמפ. לדעתי טראמפ טעה טעות קשה בהיענות לדרישה האיראנית; זו הייתה הזדמנות מתוך עוצמה להבהיר להם שהתמיכה והסיוע לחיזבאללה חייבים להיעצר כאחת ממטרות המלחמה.

כשבוחנים את תהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני ערב עצירת האש בצפון, הוא מביך ומדאיג מאוד. לאחר שיחה בין טראמפ לנתניהו וסיכום על הפסקת האש תוך 24 שעות, היה צריך לזמן דיון בקבינט עם צמרת צה"ל לדון במנגנון הסיום ובקווים האדומים של ישראל. היה צריך לזמן את המנהיגות בצפון לעדכון על המתווה המתגבש. בפועל, כל הגורמים הללו - שרי הקבינט, צמרת צה"ל וודאי תושבי הצפון - שמעו את טראמפ מכריז על הפסקת אש. זה חמור ביותר.

האם המציאות השתפרה?

הכעס העצום ומשבר האמון כלפי הדרג המדיני קיים בקרב תושבי הצפון מאז ה-7 באוקטובר: בראש ובראשונה הוא נובע מהמציאות המופקרת שבה הממשלה אפשרה לכוחות רדואן להיערך מאות מטרים מבתי מטולה ומנרה לפני 7 באוקטובר. הדרג המדיני הכריז בנובמבר 2024 שחיזבאללה הוכרע. הכישלון המהדהד של שיקום הצפון, בלי סדר עדיפות ברור ובלי תקציבים שיאפשרו בנייה מחדש של קריית שמונה כעוגן כלכלי, וההלם וההפתעה לפני חודש וחצי אל מול היכולות של חיזבאללה, מול הנחישות של הארגון, ירי של מאות רקטות וכטב"מים כל יום לצפון, כשחשבנו שהארגון חוסל - כל אלו הובילו למשבר. מציאות זו התקיימה כאשר עשרות אלפי תושבים נותרו ללא מיגון מחד גיסא, ומאידך גיסא ניתנה הנחיה (נכונה כשלעצמה) שלא לפנותם.

התוכנית של צה"ל להעתיק את המאמץ העיקרי מאיראן ללבנון, עם תקיפות במשך שבועות של מרכזי הכובד של הארגון ברמת נבטיה, בבקעת הלבנון ובביירות, לא יצאה אל הפועל. הארגון נפגע אבל לא באופן קשה כפי שתוכנן. הבעיה המרכזית היא שכרגע הממשלה הלבנונית מתנגדת למנגנון האכיפה של הפרות שהיה בהסכם בנובמבר 2024, שאפשר לצה"ל חופש פעולה בכל רחבי לבנון מול הפרות וניסיונות שיקום של חיזבאללה. האמריקנים בשלב זה מגבים את העמדה הלבנונית; זו מציאות מדאיגה שמייצרת מציאות מאוד בעייתית, הרבה פחות טובה לביטחון מהמציאות ערב המלחמה.

מבחינה אסטרטגית, נכון למנף את ההישגים של צה"ל להסדרה מדינית תוך כדי משא ומתן עם ממשלת לבנון, תוך כדי קביעת לו"ז מחייב ברור לפירוקו של חיזבאללה. ההחלטה של ממשלת לבנון להיכנס למשא ומתן לשלום עם ישראל היא דרמטית ופוגעת בחיזבאללה, אך מאידך גיסא מגבירה את הסיכוי למלחמת אזרחים בלבנון. הקלף שנותר בידי האיראנים במציאות הקשה בלבנון הוא לנסות לגרום למלחמת אזרחים שבה חיזבאללה, שנלחם על חייו, ישתלט בכוח על מדינת לבנון.

לכן, בהסתכלות אסטרטגית, נשיא לבנון זקוק לכמה דברים קריטיים להצלחת המהלך של פירוק חיזבאללה והשלטת ריבונות לבנונית בכל חלקי המדינה:

1. התקדמות במשא ומתן עם ישראל, מה שמאוד מלחיץ את חיזבאללה.

2. הפסקת המעורבות של איראן בלבנון (חלק מהמשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן).

3. החלשה משמעותית של יכולות חיזבאללה (קרה באופן חלקי).

4. סיוע מבחוץ על ידי כוח רב-לאומי ערבי עם מנדט לפרק את חיזבאללה, או סיוע מכוחותיו של אחמד א-שרע מסוריה שלהם חשבון דמים עם חיזבאללה מאז מלחמת האזרחים בסוריה.

צריך שנזכור כשמדברים על השינויים הפנים-לבנוניים והרצון לפרק את חיזבאללה: עד לפני שלוש שנים חיזבאללה בחסות איראנית ניהלו את מדינת לבנון. יש לפעול לחיזוק צבא לבנון, פיטורי הרמטכ"ל הלבנוני שמתנגד לפירוק חיזבאללה בכוח, ודרישה חד-משמעית מהצבא הלבנוני לעשות הרבה יותר מול חיזבאללה. ברור לחלוטין שלא ניתן להגיע להסכם שלום בין המדינות לפני פירוק מלא של חיזבאללה.

מאמץ משותף

מה צריכים להיות העקרונות של הסכם הפסקת האש עם לבנון? הדבר מחייב תיאום אינטימי הדוק עם הבית הלבן לגבי הדרישות והקווים האדומים של ישראל:

1. חזרה למנגנון הפיקוח מהפסקת האש בנובמבר 2024 - חופש פעולה של צה"ל מול הפרות וניסיונות שיקום של חיזבאללה בכל רחבי לבנון (כרגע האמריקנים מאשרים תגובות של ישראל מדרום לליטני בלבד).

2. תוכנית ברורה עם לו"ז לביצוע של פירוק חיזבאללה על ידי צבא לבנון וכוח רב-לאומי.

3. אין נסיגה ישראלית לפני פעולות ברורות לפירוק חיזבאללה.

4. אין חזרת אזרחים ושיקום הדרום לפני פירוק חיזבאללה.

5. גירוש כל אנשי משמרות המהפכה שמסייעים לחיזבאללה.

6. מאמץ משולב עם ארצות הברית אל מול ניסיונות להעברת מימון וסיוע לחיזבאללה; המטרה היא לחנוק את הארגון מבחינה כלכלית.

7. משא ומתן והסדרת 13 נקודות המחלוקת בגבול היבשתי בין ישראל ללבנון, לרבות שילוב משא ומתן עם סוריה לגבי חוות שבעא והכפר עג'ר.

מנגנון הסיום מול איראן וניהול המלחמה הוא בשליטת ארצות הברית, אבל ישראל צריכה במעגל הראשון מול לבנון להתעקש על קווים אדומים למען ביטחון תושבי הצפון ולנצל את זהות האינטרסים עם ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה.

לעצב את העתיד של הצפון

ברקע משבר האמון בין תושבי הצפון לממשלה, נדרשת החלטה של הממשלה שנכשלה כישלון חרוץ בשיקום הצפון עד כה, על פרויקט חירום לאומי לשיקום הצפון שיכלול את הנושאים הבאים:

1. אמירה מפוכחת על המציאות הביטחונית – הגיע הזמן לומר את האמת לתושבי הצפון.

2. פרויקט לאומי להשלמת מיגון לתושבי הצפון (5-0 ק"מ).

3. מתן תמריצים חריגים לתושבי הצפון (הנחות מס, ארנונה); השוואה מתבקשת לתמריצים שהממשלה נתנה לעוטף עזה ולשדרות.

4. שיקום קריית שמונה כפרויקט לאומי שהוא סמל להתיישבות בצפון ועוגן כלכלי מרכזי לכל הגליל. האוכלוסייה שעזבה את העיר (10,000 איש) הם המרכיב החזק יותר של אוכלוסיית העיר, ולכן צריך מאמץ לאומי לחזק את אוכלוסיית העיר.

5. מתן תמריצים חריגים לחברות לבנות מפעלים בקריית שמונה ובגליל כחלק משיקום האזור אחרי המלחמה.

6. חזון וקריאה לדור הצעיר לבוא להיות שותף בבניית הצפון מחדש; מימוש מחדש של האתוס של התיישבות על הגבול, כולל בוגרי תנועות הנוער וגרעיני נח"ל שיחזקו את ההתיישבות על הגבול.

לסיכום, יש כאן הזדמנות למינוף ההישגים של צה"ל להסדרה מדינית עם מציאות ביטחונית טובה יותר. הגדרת יעד ברור משותף עם ממשלת לבנון לפירוק חיזבאללה, בעיקר על רקע חילוקי הדעות עם האמריקנים על חופש הפעולה של ישראל מול הפרות, ומאמץ אמיתי שלא קרה עד היום לשיקום הצפון בדגש על קריית שמונה כבירת האזור. בלי החלטות אמיצות ברמה האסטרטגית והכלכלית, הממשלה בדרך לאבד את הצפון.

>>> אל״ם במיל' קובי מרום הוא לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון. מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית