מה רוצה פקיסטן מהמלחמה שלנו?

המלחמה האחרונה בין איראן לבין ארצות הברית וישראל האיצה תהליך שלאורו פקיסטן הופכת משחקן פריפריאלי לשחקן בעל חשיבות אסטרטגית גוברת במזרח התיכון. במהלך המלחמה, פקיסטן לא רק הגיבה לאירועים, אלא ניסתה להשפיע על תוצאותיה באמצעות שילוב מאמצי תיווך אקטיביים ומימוש מחויבותה הביטחונית לערב הסעודית.

במוקד השינוי בתפקיד הפקיסטני עמדה מעורבותה כמתווכת בין איראן לארצות הברית. פקיסטן הייתה גורם מרכזי בדחיפה להפסקת האש, ואירחה בתחומה שיחות להארכתה כדי להביא להסכם בין ארצות הברית לאיראן. תפקיד התיווך שלקחה פקיסטן על עצמה נבע מצירוף ייחודי של נסיבות. בין אלה ניתן למנות את קשריה הפונקציונליים עם שני הצדדים, היעדר הבסיסים האמריקניים בשטחה, הקרבה הגיאוגרפית למוקדי העימות והעובדה כי לא הותקפה בידי איראן. פקיסטן, המצויה כבר בעימות עם אפגניסטן, פעלה בזהירות כדי שלא להיגרר למעורבות ישירה במלחמה נוספת, שכן לאיראן השפעה לא מובטלת בקרב האוכלוסייה השיעית הגדולה בפקיסטן. האחרונה חששה גם מפגיעה כלכלית עקב התמשכות המלחמה במפרץ, בשל תלותה במדינות המפרץ המסייעות לה כלכלית ומארחות עובדים זרים רבים מפקיסטן.

מאחורי ניסיונות התיווך הפקיסטניים עמדה מוטיבציה נוספת. ערב הסעודית, בת בריתה של פקיסטן, ספגה התקפות איראניות למן היום הראשון למלחמה. באמצעות הפנייה לתיווך, ביקשה פקיסטן לקצר את משך המלחמה בכלל, לבלום תקיפות איראניות בשטח הממלכה, בפרט. זאת, גם כדי שלא להיקלע לסיטואציה בה הלחץ הסעודי עליה גובר והיא נאלצת "לבחור צד" על רקע הסכם ההגנה בינה לבין ריאד.

אלא שבפועל פקיסטן מימשה את מחויבותה לממלכה רק לאחר שהפסקת האש כבר נכנסה לתוקף. ב-11 באפריל 2026 הודיע משרד ההגנה הסעודי שמטוסי קרב פקיסטנים וכוח אדם נוסף הגיעו לבסיס המלך עבד אל-עזיז במחוז המזרחי בממלכה. לריאד ואיסלמבאד יחסים ביטחוניים מקיפים זה עשרות שנים, במסגרתם מחזיקה פקיסטן נוכחות צבאית בערב הסעודית. ערב הסעודית רואה בפקיסטן - ובמיקומה האסטרטגי המאגף את איראן - נכס חשוב בריסון ההשפעה האיראנית. הצבא הפקיסטני גם מספק לערב הסעודית כוח מקצועי גדול ומנוסה שאינו מאיים פוליטית על יציבות בית המלוכה. פקיסטן מספקת לממלכה עומק אסטרטגי, כוח אדם צבאי וניסיון מבצעי לצד פוטנציאל הרתעתי גרעיני. בתמורה, נהנית פקיסטן מסיוע כלכלי נרחב, מהשפעה בזירת המפרץ ואף מתפקיד באבטחת המקומות הקדושים לאיסלאם. כך נוצרת תלות הדדית שבה הביטחון והכלכלה משולבים זה בזה באופן הדוק.

אחד ההיבטים הרגישים ביותר ביחסי שתי המדינות הינו הגרעין. כאשר פקיסטן פיתחה את תוכנית הגרעין שלה, סיפקה ערב הסעודית תמיכה פיננסית משמעותית למאמץ זה. מבחינתה, ההשקעה בתוכנית הפקיסטנית נתפסה לאורך השנים כמעין "ביטוח אסטרטגי" לעתיד. אולם, ניתן להעריך כי ההסכם בין המדינות אינו כולל התחייבות למתן סיוע אסטרטגי בכל מצב ועניין. עם זאת, פריסת הכוחות הפקיסטנית בערב הסעודית ממחישה כי שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות עודנו רלוונטי. המהלך מאותת כי ריאד יכולה להיעזר ביכולות צבאיות של בעל ברית מרכזי מבלי להסתמך באופן בלעדי על ארצות הברית. במובן זה, הקשר עם פקיסטן מהווה נדבך חשוב במדיניות הגיוון האסטרטגי של הממלכה.

עיתוי פריסת הכוחות הפקיסטנים בערב הסעודית - כשישה שבועות לאחר תחילת המתקפה האיראנית בערב הסעודית - יכול להיות קשור לצורך של אסלמבאד לאזן בין תפקידה כמתווכת השואפת להימנע מעימות עם איראן לבין מימוש התחייבותה הביטחונית לערב הסעודית. סביר שהפריסה הצבאית הפקיסטנית בממלכה הגיעה בעקבות בקשה סעודית ומתוך תחושת חולשה של הממלכה שנדרשה לשקם את הרתעתה אל מול התקיפות האיראניות. לפיכך, שליחת הכוחות הפקיסטנים משמשת לא רק כצעד חירום, אלא גם כאיתות אסטרטגי לטהראן להימנע מהסלמה.

תפקיד התיווך הפקיסטני במלחמה ופריסת כוחות הצבא מטעמה בערב הסעודית מצטרפים לשינויים אפשריים נוספים ובכללם היתכנות להיווצרות "גושים" מדיניים חדשים, גם אם זמניים ורופפים בהשתתפותה. מדינות ערב פועלות להפחתת תלותן בארצות הברית ולבניית רשתות שותפות מגוונות יותר, הכוללות שחקנים אזוריים. במסגרת זאת פקיסטן ממלאת תפקיד במנגנון איזון אזורי שנועד להתמודד עם חוסר היציבות הנוכחית. במציאות של מלחמה אזורית מתמשכת ואי-ודאות, פקיסטן מתעצבת כשחקן מפתח נוסף המשפיע על מאזן הכוחות המתהווה.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל-אביב