הפסקת האש בלבנון - מהלך נכון גם אם נכפה עלינו

הפסקת האש בלבנון נכפתה על ישראל על ידי הנשיא דונלד טראמפ, שאף הבהיר כי היא "לא תורשה להמשיך ולתקוף בלבנון". איראן מיהרה להודיע כי בעקבות הפסקת האש בלבנון היא פותחת את מצר הורמוז, במטרה ברורה ליצור זיקה בין הסוגיות ולבסס הישג במשא ומתן עם ארצות הברית, ולאחר מכן חזרה בה בשל מה שהגדירה "המשך המצור". התכתיב לישראל - גם אם הגיע לאחר כשבוע במהלכו ישראל המשיכה לפעול בעוצמה רבה בלבנון אחרי עצירת האש נגד איראן - מטריד ביותר, כשממשלת ישראל למעשה מאבדת את עצמאות ההחלטה. למרות כל אלו, הפסקת האש וכניסה למשא ומתן עם ממשלת לבנון, הן מהלך נכון אסטרטגית, מבחינת ישראל.

במשא ומתן שמנהל טראמפ עם איראן היא דרשה הפסקת אש בלבנון כדי לחלץ את חיזבאללה מהמצב הקשה שאליו הוא נקלע. עם זאת, הלחץ האיראני ומאמצי טהראן "לקחת בעלות" על הפסקת האש, הגדישו את הסאה ודחפו את ישראל ולבנון למהלך היסטורי של משא ומתן ישיר, בניגוד לאינטרס האיראני.

לאור נחישות ישראל ובעיקר ממשלת לבנון, לא לאפשר לאיראן לקחת קרדיט, שתי המדינות החלו השבוע בשיחות ישירות ביניהן במשרד החוץ בוושינגטון בחסות אמריקנית. זאת, על אפו וחמתו של חיזבאללה שניסה, ללא הצלחה, לסכל את המפגש באמצעות איומים. שיחת הטלפון התקדימית, שתוכננה בין נשיא לבנון לראש הממשלה נתניהו לא יצאה אל הפועל, כנראה בשל חששו של הראשון, אבל שני המנהיגים זומנו למפגש בבית הלבן בקרוב, והגעת הנשיא עאון לוושינגטון תהווה מבחן לרצינותו.

הפסקת האש בלבנון והמגעים המדיניים בין המדינות, אם ינוהלו נכון, עשויים לקדם את יעדיה האסטרטגיים של ישראל ולמנוע מהלכים צבאיים עמוקים וארוכים שמחירם גבוה ומיותר. זאת, במיוחד אחרי שצה"ל פגע קשה מאוד בחיזבאללה ומיצה את רוב היעדים הצבאיים שהציב לעצמו בסבב הנוכחי. פירוק חיזבאללה מנשקו, כפי שהבהיר הצבא, לא היה אחד מהם, אלא יעד להשגה בטווח הארוך יותר.

נוסח התנאים להפסקת האש, שהוסכם בין ישראל ולבנון, מספק לישראל כמה הישגים:

• כוחות צה"ל אינם מחויבים לסגת מיידית מלבנון, למרות שישראל מכירה בשלמותה הטריטוריאלית. ראש הממשלה הצהיר כי הכוחות יישארו ב"קו הנ"ט" במרחק עשרה ק"מ מהגבול (ולא עד לליטני, המרוחק ברובו כ-30 ק"מ מהגבול, כפי ששר הביטחון מרבה להצהיר). מדובר במציאות המספקת ביטחון מוגבר לתושבי גבול הצפון, כולל מפני פלישה של כוח "רדואן" של חיזבאללה לשטחנו.
• הפסקת האש נקצבה לעשרה ימים, ולישראל נשמרת זכות ההגנה העצמית, באמצעות כל צעד שיידרש, לסיכול, כולל מבעוד מועד, של כל התקפה ופעולה עוינת משטח לבנון, אותן ממילא מתחייבת ממשלת לבנון למנוע. ישראל מתחייבת, מצדה, שלא לנקוט מהלכים צבאיים התקפיים נגד מטרות "מדינתיות", אזרחיות או צבאיות, בשטח לבנון.
• ההצהרה כוללת הכרה מחודשת וחשובה של ממשלת לבנון, ביחס לפגיעה בריבונותה וביציבות האזור, מצד קבוצות חמושות לא-מדינתיות (במשתמע חיזבאללה, בלי לנקוב בשמו), שאת פעילותן נדרש להגביל ולסכל. בנוסף, הממשלה הלבנונית שבה ומתחייבת לממש את ריבונותה על כל שטח לבנון ולחתור למציאות שבה הנשק במדינה יהיה רק בידי מנגנוני הביטחון הרשמיים.
• שתי המדינות מתחייבות להיכנס למשא ומתן ישיר בחסות אמריקנית על הסכם מקיף שיוביל לביטחון, יציבות ושלום בת קיימא בין המדינות. מדובר בצעד אמיץ ותקדימי של ממשלת לבנון העומד בניגוד מוחלט לחוק הקיים במדינה מזה עשורים, האוסר כל מגע ישיר עם ישראל.

מדובר בתנאי פתיחה לא רעים לישראל, כדי להמשיך לקדם את אינטרסיה האסטרטגיים מול לבנון. להלן המהלכים והדרישות, שנכון לקדם כעת:

• ראשית, להגיע להבנות צד עם ממשל טראמפ ולהבהיר לוושינגטון כי תהליך פירוק חיזבאללה מנשקו בלבנון מייצר הזדמנות נדירה להחלשת איראן באזור ולביסוס יציבותו. מימוש ההזדמנות מחייב מעורבות אמריקנית מתמשכת ועמוקה, החיונית כדי לערוב לביטחונה של הנהגת לבנון אל מול איומי חיזבאללה ואיראן, ולגיוס מדינות האזור לתמיכה בממשלה בביירות.
• לפעול לבסס את הפסקת האש הנוכחית על הפסקת האש הקודמת, מנובמבר 2024, שסיפקה לישראל חופש פעולה התקפי נרחב בלבנון, נגד מאמצי השיקום של חיזבאללה. האבחנה בהסכם הנוכחי בין מטרות "מדינתיות" למטרות אחרות מספקת בסיס משפטי לכך.
• בהיעדר יכולת אמיתית של ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו, וחששה מעימות פנימי עד כדי מלחמת אזרחים, נכון לפעול מולה בהדרגה. זאת, באופן, שישמר את מחויבותה המוצהרת ליעד פירוק חיזבאללה מהנשק, וברמה הכללית את שינוי הגישה הדרמטי בלבנון נגד חיזבאללה, לאחר שגרר את המדינה פעמיים למלחמה לא לה ולתשלום מחירים עצומים.
• לחתור למהלך בין-לאומי רחב, בחסות אמריקנית, באמצעות הקמת "קבוצת מדינות" ייעודית, לחיזוק ממשלת וצבא לבנון, בשאיפה תוך התגייסות מדינות המפרץ בהקשרי מימון ושיקום, כדי לבנות את יכולתם להתייצב נגד חיזבאללה, ולאכוף בהדרגה ריבונות ומונופול על הנשק בכל שטחי המדינה.

במסגרת זאת, ה"קבוצה" תגדיר "מפת דרכים": להתפרקות חיזבאללה מנשקו ומיכולותיו הצבאיות, תוך הקמת מנגנוני פיקוח על התהליך בשטח; לסגירת גבולות לבנון להברחות נשק עבור חיזבאללה מאיראן; ולחסימת צירי העברות הכספים לארגון תוך פגיעה במערך הבנקאות וחלפני הכספים שלו. כל זאת, כדי לנתק את הזיקה בין איראן ללבנון, בכל התחומים.

• לדרוש ממשלת לבנון לממש את החלטתה מלפני כמה חודשים ולגרש מתחומה את פעילי משמרות המהפכה האיראניים המסייעים לחיזבאללה (מתוך שגרירות איראן בביירות, אותה יש לסגור) לשקם את יכולותיו הצבאיות ולנהל את המערכה נגד ישראל.
• להסדיר מול לבנון את המחלוקות, המינוריות יחסית, על קו הגבול בין המדינות, כפי שקובע הסכם הפסקת האש. זאת, כדי לשלול מחיזבאללה כל תירוץ להמשיך להחזיק בנשק, לכאורה "להגנת לבנון". הסדרים שיסוכמו ימתינו למימוש רק עם התקדמות תהליך פירוק חיזבאללה מנשקו.
• להתנות נסיגה מלאה משטח לבנון, בפירוק אמיתי של יכולות חיזבאללה מדרום לליטני, ובשליטה מלאה ואפקטיבית של צבא לבנון במרחב. נכון שישראל תבהיר כי אין לה שאיפות טריטוריאליות בלבנון, או אינטרס להישאר בשטחה יותר מהנדרש, באופן שיציג אותה ככוח כובש ויספק לחיזבאללה תירוץ להמשיך להחזיק בנשק.

בשורה התחתונה, הפסקת האש בלבנון היא המהלך הנכון לישראל בעת הנוכחית, אליו הגיע הממשלה, למרבה הצער, רק תחת לחץ. ממשלת ישראל צריכה להציג לציבור את המצב בלבנון כהווייתו, להפסיק לשקר לעם ולהבטיח לו יעדים צבאיים שאינם בני השגה בטווח המיידי, תוך האשמת הצבא והימנעות ממהלכים מדיניים, שיתרגמו את ההישגים הצבאיים להסדרים וייצרו מציאות ביטחונית משופרת.

חשוב ודחוף מכול, על ממשלת ישראל להתעורר ולהקצות ליישובי קו העימות בגבול הצפון ובגליל בכלל, תקציבי עתק לשיפור המיגון, החייאת העסקים ושיקום הנזקים, על רקע המחירים הכבדים ששילמו התושבים בשנתיים האחרונות.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL