להחזיר את העצמאות לישראל

מאז 7 באוקטובר המושג "עצמאות" הפך למדד ממשי למצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בפועל, עצמאותה של ישראל נשחקה כתוצאה ישירה של האירועים והאופן בו נוהלו. בימים הראשונים לאחר מתקפת חמאס ההנהגה הישראלית כשלה בתפקודה. הדרג המדיני היה נתון בהלם ללא שליטה וללא כיוון ברור. אל תוך הריק המנהיגותי הזה נכנסה ארצות הברית במהירות ולעומק, מתוך דאגה אמיתית לישראל ובראיית האינטרסים האמריקניים. הכנסת גורמים אמריקניים לדיוני קבינט שבו מתקבלות החלטות גורליות אינה פרט טכני או מחווה של ידידות, אלא אינדיקציה למצב שבו מדינה מתקשה לנהל את המערכה הכי מוצדקת שלה אי-פעם. מדובר בהסטה של מוקד קבלת ההחלטות מירושלים לוושינגטון. כן, כבר אז היה ברור שהמפתחות לניהול גורלנו נמסרו לידי ג'ו ביידן. עם הגעתו של טראמפ לבית הלבן, נעלמו גם הספקות האחרונים לגבי שאלת ניהול המערכה הרב-זירתית.

כישלון 7 באוקטובר ממשיך ללוות כל קבלת החלטה. ראש הממשלה הנושא על גבו כישלון בסדר גודל כזה, פועל תחת לחץ מתמיד, אישי, פוליטי והיסטורי, המשפיע על שיקול הדעת, מצמצם את מרחב הפעולה ומוביל למדיניות לא עקבית לאורך זמן. לעובדה הבעייתית הזאת מצטרף גורם נוסף, עמוק לא פחות: משפטו של ראש הממשלה והלחץ שמפעיל טראמפ על נשיא המדינה לבטל אותו. כידוע, אין ארוחות חינם אצל טראמפ, לחץ לביטול משפט ואולי סיוע במערכת הבחירות תמורת הגמשת אינטרסים ישראלים היא סכנה שצריכה להדיר שינה מעיני כל ישראלי.

יש לומר ביושר, בחלק מהמקרים ההנחתות האמריקניות פעלו לטובת ישראל, בראשן ההתקדמות להחזרת החטופים מעזה. גם האפשרות לסיום המלחמה בעזה, אם תתממש, תהיה תוצאה של לחץ אמריקני. כך גם בזירת לבנון, שם כפתה ארצות הברית על ישראל לעצור את הלחימה ולהתחיל במשא ומתן מדיני, שעשוי להוביל להסכם שיביא בסופו של תהליך לפרוק חיזבאללה מנשקו ולמציאות ביטחונית יציבה יותר בגבולנו הצפוני.

אלא שכאן מתחדדת הבעיה: מדינה שמנהלת את ביטחונה תוך הישענות על לחץ חיצוני ומהלכים מוכתבים מבחוץ, אינה יכולה לכנות את עצמה מדינה עצמאית, גם אם מי שמכתיב את המהלכים היא בת בריתה הקרובה ביותר.

ההקשר האמריקני מוסיף רובד נוסף של אי ודאות. בעידן של מדיניות אמריקנית תנודתית הנשענת על אינטרסים קצרי טווח ועסקאות משתנות, התמיכה יכולה להיות משמעותית אך אינה מובטחת לאורך זמן. במקביל, ניכרת שחיקה מדאיגה במעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקני. סקרים מצביעים בעקביות על מגמה שלילית והמציאות ביהודה ושומרון הכוללת טרור יהודי, הפרות חוק ותמיכה ממשלתית בכנופיות חמושות, מעמיקה את הפער ותגבה מחיר מדיני כבד בעתיד גם תחת ממשל אמריקני, דמוקרטי או רפובליקני.

למרות הישגי צה"ל בלחימה וחופש הפעולה הכמעט מוחלט ולאחר שנתיים וחצי של מלחמה, מדינת ישראל לא הובילה יוזמה מדינית באף אחת מזירות המערכה. סימן ברור לחולשה מנהיגותית, שהפכה לדפוס קבוע. מערכת שפועלת כתוצאה מלחצים חיצוניים מאבדת בהדרגה את היכולת להגדיר סדרי עדיפויות ברורים. במקום יוזמה, מתקבלת תגובתיות, במקום תכנון ארוך טווח, יש התאמה מתמדת לאינטרסים האמריקנים שאינם תמיד זהים לאלו של ישראל. מצב זה מעקר את היכולת ליזום, להוביל ולבצע מדיניות עקבית.

ביום העצמאות ה-78, עצמאותה המדינית והביטחונית של ישראל חלקית בלבד. כדי לשנות את המגמה נדרשת הנהגה המסוגלת לקבל החלטות גם כאשר יש להן מחיר פוליטי. לשם כך, מבית, יש לחזור לעקרונות היסוד של מגילת העצמאות. יש הכרח באיחוי הקרעים בחברה הישראלית, בהפסקת השיח המפלג והמסית כלפי ציבור המשרתים והתורמים. חובה לפתור באופן שוויוני את חלוקת הנטל שנופל כיום על כתפי מעטים מדי. עלינו להבטיח פעולה מוסרית של צה"ל ללא קריצות ועיגול פינות, שירות הביטחון הכללי צריך לפעול כלפי טרור יהודי בנחישות כפי שנעשה מול הטרור הפלסטיני ועל משטרת ישראל לאכוף את החוק באופן שוויוני וללא משוא פנים. מחוץ, בצד עוצמה צבאית, נדרשת רגל מדינית יוזמת בכל ההקשרים: הפלסטיני, הלבנוני, הסורי ואחרים.

ללא תיקון גורף, מצבה הבין-לאומי של ישראל באזור ומעבר לו וצדקת דרכה יספגו פגיעה קשה.

>>> האלוף במיל' גדי שמני הוא לשעבר מפקד פיקוד מרכז ומפקד אוגדת עזה, חבר בתנועת מפקדים למען ביטחון ישראל