כאב של אוהבים: המהפך האיטלקי נגד ישראל

אירופה מראה סימני התלכדות פנימיים, בעיקר בגלל העימותים עם הנשיא דונלד טראמפ. האיחוד האירופי נע בזהירות, אך די בנחישות, מעבר לברית המסורתית עם ארצות הברית להסכמי סחר עם מדינות בדרום אמריקה וסין. המגמה ברורה, ובינתיים זה מתנהל בלי רעשים מיותרים. הוויכוח עם ארצות הברית על איראן חידד את הקרע גם עם ישראל, ובנימין נתניהו המזוהה עם טראמפ כמעט באופן סימביוטי.

באופן מפתיע, איטליה היא זו שמובילה את השינוי בהתארגנות האירופית. בביקורי השבוע באיטליה קשה היה שלא לחוש במהפך נגד ישראל, שנמצאת בצניחה חופשית מבחינת מעמדה, לא רק בחלונות הגבוהים של הפוליטיקה אלא בציבור ובמוסדות החברה האזרחית. השם "נתניהו" הפך אצל רבים כאן לדמון.

"הייתם חלק מאיתנו אבל זה נשחק ונגמר. אם נתניהו ימשיך ולא יהיה שינוי אצלכם ישראל תהפוך למנודה באירופה", הזהיר ידיד ותיק של ישראל, חבר בפרלמנט האירופי. אני שואל אותו לגבי "חוסר הנאמנות" לאמריקנים והוא, מהשמרנים, מציין כי הוביל עם חבריו להגדרת משמרות המהפכה כ"טרוריסטים". הוא מסביר: "היחס לאירופה בוושינגטון חייב להשתנות, אנחנו לא רק בני חסות. גם באוקראינה וגם באיראן צריך להקשיב לנו".

ב-25 באפריל צוין החג הלאומי לשחרור האיטלקי מהפשיזם. אני מהלך בין האיטלקים החוגגים בטבע ליד אגם טרזימנו (Trasimene) שבאומבריה, קרוב לגבול טוסקנה. בכבישים רוכבי אופניים מיומנים זוכים לכבוד מיוחד וזכות קדימה. הקרוונים הרבים חונים לאורך חופי אגם טרזימנו, שידוע מקרבות הניצחון של חניבעל נגד הרומאים במאה השלישית לפני הספירה. פחות יודעים בעולם על הקרב החשוב באגם טרזימנו שהתחולל ביוני 1944, ומהווה על פי האיטלקים נקודת ציון בניצחון בעלות הברית על הגרמנים. שילוב של כוחות בריטים, אירים, קנדים ודרום אפריקנים הביס את הגרמנים שברחו צפונה. האירופים, שמדברים על חירות, רוצים להזכיר כי גם היום הם מוכנים למעשי גבורה לשמירה על החופש בעולם.

בזמן שהאיטלקים חוגגים את חג החירות, ישראל חגגה את יום העצמאות ה-78. למרות שיש כאן אהדה בסיסית לישראל ואין אנטישמיות עמוקה, החגיגה בארץ השנה לא קיבלה תהודה, וישראל מצטיירת כאן כמי שירדה מהפסים. הפכנו "לנושא מייגע" שרוצים לברוח ממנו, אומר לי ישראלי שחי שנים בין תל אביב לאומבריה. ישראל בנתה באירופה שם נפלא כמדינת הזנק מדהימה, אבל "כרגע אנחנו מזוהים כמאיימים על הסדר העולמי״ - אומר החבר.

ראש ממשלת איטליה ג׳ורג׳יה מלוני, שעלתה לשלטון על כרטיס הימין מלא-מלא, הייתה מקורבת ועל פי שגריר ישראל דאז, ידידה אישית שלו. היא ניהלה ירח דבש גם עם דונלד טראמפ. נתניהו היה אורח כבוד שלה באיטליה ואירח את מלוני בארץ. נתניהו אמר אז למלוני: "העולם המתורבת עומד למבחן ואנחנו ננצח". מלוני העניקה חיבוק חם.

אבל הדברים השתבשו. היא משנה כיוון, והיא כבר לא חברה. מלוני הימנית הופכת פופולרית דווקא במרכז הדמוקרטי בזכות עמידתה המתוקשרת מול הנשיא טראמפ והביקורת הגוברת על ישראל. איטליה היא מדינה קתולית, וטראמפ שרף הרבה תומכים כאן לאחר שדיבר בזלזול נגד האפיפיור ליאו ה-14. הוויכוח בין הנשיא האמריקני לאירופים על מכסים שיבש את היחסים, אך המלחמה באיראן החריפה את הקרע עם וושינגטון ועם נתניהו, שלפי האירופים דחף את אמריקה אל פי תהום.

מלוני לוקחת מרחק מישראל שמתוארת על ידי מקורביה ובתקשורת כ"מחרחרת מלחמה". ביטול הסכמי הביטחון בין איטליה לישראל לפני כמה שבועות הוא צעד קיצוני, אבל "זאת לא גחמה" - מסביר חוקר איטלקי. זהו ביטוי ל"התפכחות" האיטלקית מישראל שאיננה נכס כפי שחשבנו אלא פוגעת בזכויות אדם, באירופה, בדמוקרטיות, ובאיטליה. כמובן שיש הרבה פוליטיקה פנימית בעוינות לישראל, כמו למשל בספרד. דווקא בנקודת השפל ביחסי ישראל עם מלוני, ראש הממשלה האיטלקית זוכה לתמיכה - כמעט מקיר אל קיר - בגלל עמידתה מול טראמפ ושינוי הגישה לממשלת נתניהו. בגלל העמידה מול ישראל היא נתפסת כיותר רציונלית, יותר במרכז הפוליטי וכמי שמחזקת את מעמדה של אירופה מול ארצות הברית.

הבעיה היא שלא רק ברומא ובפוליטיקה האיטלקית ישראל לא באופנה עכשיו. העייפות מישראל מחלחלת לציבורים אוהדים. השמאל תמיד היה פרו-פלסטיני ואנטישמי, אבל כישראלי קשה שלא לחוש צביטה בלב ודאגות כשחברים אמיתיים מפנים ראש ועושים תנועה ביד: "מה קרה לכם?". במפגש עם איש עסקים תומך ישראל נלהב, לא רחוק מפירנצה, מתבהרת התמונה העגומה. הוא מכיר אותנו בצורה אינטימית; כבר ארבעים שנה שהוא שותף עסקי של ישראלים ומשמש שגריר של רצון טוב. במסעדה קטנה על ההרים מול הירוק המופלא של טוסקנה הוא מדבר בכאב של אוהבים.

"תגיד פרופסור, מה יהיה? כל הזמן אני דואג. ישראל בשבילי והמשפחה שלי זה בית שני, זה חלק מאיתנו. אתם תמיד הייתם המוסריים ביותר, המתקדמים המלהיבים, נתתם לנו גאווה... היה לכם מעמד נהדר בעסקים ובתרבות, כמו לכל מדינה אירופית מודרנית". הוא ממשיך: "אבל עכשיו אתם נראים רע, ממש רקובים. כל הזמן רק מלחמה שלא נגמרת וריבים, והכי גרוע התמונות על הדמוקרטיה שלכם בקריסה. מה זה הבן גביר הזה, זה יהודים? אני פוחד שהבחירות אצלכם ישובשו. אתם מצטיירים כאלימים בלי כיוון; לא מובנים. הבנות שלי גדלו על אהבת ישראל, אבל עכשיו כל יום אנחנו רואים בטלוויזיה איך יהודים עבריינים פוגעים בפלסטינים תמימים. זה לא היה אף פעם ככה. מה קרה לרוח שמזוהה איתכם? מה, רק כוחנות ואלימות ומוות? ואני שכל חיי מגן על שם ישראל מרגיש כל כך עצוב לראות איך אתם הופכים שנואים. תראה, אני פצוע, ואני לא מפסיק להיות שגריר שלכם, אבל כל מי שאני נפגש איתו אומר לי 'עזוב אותם, הם רק צרות'. חשבתי שנתניהו חכם, אבל הוא הפך כמו הרעל של העולם. הוא ממש מסוכן להיסטוריה שלכם". אני עומד שם ליד הרכב, מנופף לשלום ומתכווץ.

>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, בכנסת ה-24 שימש כראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי