חיזבאללה מנסה להציל את עצמו בעזרת השד המפחיד ביותר בלבנון

מעטות המילים בערבית הנושאות עמן מטען רגשי והיסטורי עבור מאות מיליוני ערבים כמו המילה "פיתנה".

"מלחמת האזרחים" או "מלחמת האחים" חוזרת לימי האיסלאם הראשונים ולפילוג סביב קרבות הירושה של הנביא מוחמד. בלבנון היא מזכירה את המלחמה הגדולה - מלחמת האזרחים שפרצה ב-1975 וקרעה את המדינה במשך יותר מעשור. לפיכך, כשאישים מזוהי חיזבאללה הפריחו לאוויר בסוף השבוע את האיום הזה - הם ידעו בדיוק על מה הם לוחצים: על המורסה הכי כואבת בלבנון, על הזיכרון ההיסטורי של התקופה השחורה ביותר. קוראים לזה הרתעה.

מיד אחרי האיומים - חיזבאללה עבר למעשים. בערב שבת האחרון הוא קרה לפעיליו לצאת החוצה ולמחות. מאות אנשים (בלבד!) יצאו, בעיקר באופנועים, לכמה מוקדים בביירות, שהמשמעותי שבהם הוא הכביש המוליך אל שדה התעופה הבין-לאומי. חלק מהפעילים הללו היו חמושים בנשקים. בשלב מסוים עלה החשש שחיזבאללה מתכוון להגיע גם אל שכונות נוצרים וסונים במערב העיר. בנקודה הזו, כוחות הביטחון הסירו את הכפפות - ותמונות של אנשי ביטחון מכים פעילי חיזבאללה באלות או יורים גז מדמיע לכיוונם נפוצו ברשתות החברתיות. בלבנון מספרים שחיזבאללה ניסה להרים מחאה מקבילה בצור או בנבטיה, מעוזי הארגון השיעים בדרום - אך כשל.

לבעלי הזיכרון הארוך בלבנון - ללוקיישן המחאות הזה בביירות יש משמעות גדולה. בשבעה במאי 2008 התרחשה מיני מלחמת אזרחים בלבנון שנולדה בעקבות משבר פוליטי. חמושי חיזבאללה פשטו על מערב ביירות וכבשו את העיר. במקביל, הארגון חסם את כביש הגישה המשמעותי לשדה התעופה - אותו מקום בדיוק שאנשי חיזבאללה חזרו אליו בסוף השבוע האחרון. הזיכרון ההיסטורי נשאר - תגובת הצבא הפעם הייתה שונה.

אלא שאיש לא משלה את עצמו. מה שראינו בסוף השבוע האחרון זה לא כוחו האמיתי של חיזבאללה. לו ירצה, יכול נעים קאסם, מזכ"ל ארגון הטרור, להבעיר את המדינה. זה עדיין לא קורה, אבל האיום מרחף מעל. וחיזבאללה בלחץ - הארגון גמר אומר להילחם במה שנראה כאיום הקריטי ביותר עליו מאז ומעולם - ממשלה לבנונית שעובדת לצד ישראל וארצות הברית שדורשות שוב ושוב את פירוק חיזבאללה מנשקו. על פי ההסכם, בקרוב אנחנו צפויים לראות את היישום בשטח - נסיגת צה"ל משני אזורים בשלב הראשון וכניסת צבא לבנון לשם כדי להשתלט על השטח ולמנוע מחיזבאללה לפעול שם.

אבל זה הזמן לצנן מעט את ההתלהבות - כבר היינו בסרט הזה, צריך להזכיר, אחרי הפסקת האש הקודמת. צבא לבנון החל אומנם לפעול ברצינות נגד תשתיות חיזבאללה, אבל מהר מאוד המסירות שלו פינתה את מקומה לאדישות ולאי עמידה בתנאי ההסכם.

זה לא רק המשולש הישראלי-לבנוני-אמריקני שמאיים על חיזבאללה - האווירה בלבנון נגד הארגון השיעי מעולם לא הייתה רעילה יותר. שנאה יוקדת של רבים מהלבנונים נגד הארגון שהביא עליהם הרס וחורבן, נתפס כמי שהרס את דרום המדינה, הביא לפגיעה קשה בכלכלה, הכניס את איראן בדלת האחורית, אחראי למאות אלפי עקורים שיעים והשיב את צה"ל לרצועת ביטחון גדולה. כלי התקשורת והרשתות החברתיות מלאים בגידופים נגד חיזבאללה במקביל להבעת רצון גלויה בהסכם שלום עם ישראל.

ופה כדאי לומר מילה על ישראל: ההסכם קושר ישירות בין נסיגת צה"ל מלבנון לבין פירוז חיזבאללה - מה שאומר שבעתיד הנראה לעין יש לישראל לגיטימציה בין-לאומית להישאר שם. הדבר הזה עשוי להיות תחילתה של נוכחות צה"לית ארוכה בלבנון וחידוש רצועת הביטחון. אם אכן אלו פני הדברים, מן הראוי הוא לקיים דיון ציבורי אמיתי בישראל על הנושא, משום שמדובר בשינוי מהותי של המציאות הביטחונית.

ויש עוד נקודה - איראן. זו עשויה להביט בעיניים כלות איך ההישג שלה בלבנון מתגמד. מי שיצרה את הקישור ללבנון והביאה את הפסקת האש לשם, קירבה במו ידיה בין ישראל לבין ממשלת לבנון שלהן אינטרס זהה - להרחיק את משטר האייתוללות מלבנון כמה שיותר. כעת השאלה הגדולה היא אם איראן תשב בחיבוק ידיים לנוכח העובדה שישראל לא מתכוונת לסגת מלבנון, שבן טיפוחיה, חיזבאללה, נמצא על הכוונת הישראלית-אמריקנית-לבנונית, ושהנסיגות הטקטיות של צה"ל מדרום לבנון ייזקפו לא כהישג איראני אלא כתוצאה של המשא ומתן, אבל דווקא זה שבין ישראל לממשלת לבנון.