ההחלטה להעניק לחה"כ טלי גוטליב חסינות אינה חוקית

החלטת מליאת הכנסת לאמץ את החלטת ועדת הכנסת להעניק לחה"כ טלי גוטליב חסינות מפני העמדתה לדין, אינה חוקית. בעקבות תקדימי העבר, אם בג"ץ יידרש לעניין, הוא צפוי לקבוע שההחלטה בטלה.

חה"כ טלי גוטליב מואשמת בהפרת האיסור על חשיפת שמו של לוחם השב"כ, עבירה שהעונש בגינה הוא עד שלוש שנות מאסר. החלטת הכנסת להעניק לה חסינות, שמונעת את בירור אשמתה, נומקה בשני נימוקים. ראשית, נטען שהחלטת היועצת להגיש את כתב האישום נעשתה "שלא בתום לב או תוך הפליה". בשנת 2005 כבר דן בית המשפט במקרה דומה, כאשר ועדת הכנסת דנה בעניין החסינות של חה"כ גורולובסקי, שהואשם במרמה בגין הצבעה בכנסת גם בשמו של חבר כנסת אחר. גם שם החליטה הוועדה שהחסינות מוקנית לחבר הכנסת, משום שכתב האישום הוגש לטענתה בחוסר תום לב ותוך הפליה. בג"ץ קבע שם כי הטחת האשמה חמורה שכזו נגד היועמ"ש טעונה ביסוס עובדתי. הוא נדרש לעניין בפירוט, ומשלא נמצא בסיס להאשמה הזו, בוטלה החלטת ועדת הכנסת.

הדברים דומים לגבי הנימוק השני שניתן להחלטת הכנסת בעניין גוטליב, ולפיו חשיפת שמו של לוחם השב"כ, שסיכנה את חייו, נעשתה במסגרת מילוי תפקידה כחברת כנסת, ולכן מוגנת מפני העמדה לדין. בית המשפט כבר הכריע בעניין זה ב-1995, בעתירה בעניין עבירה שעבר בנימין נתניהו, בהיותו ראש האופוזיציה, בנאום בכנסת, שבו חשף מסמך סודי של צה"ל. בג"ץ קבע אז כי חשיפת סודות, בוודאי כזו שמסכנת את חייו של לוחם מסוים, אינה נעשית במסגרת מילוי תפקידו של חבר כנסת ולכן אינה מוגנת מכוח החסינות. במקרה של נתניהו נפסק כי עומדת לו החסינות, אך זאת רק משום שהחשיפה נעשתה בנסיבות מיוחדות - באופן ספונטני ולא מתוכנן, וכדי להפריך טענה שנטענה נגדו במהלך נאומו בכנסת, שהדברים שאמר, שהתבססו על המסמך הסודי, הם כוזבים, וגם בשל כך שהמסמך לא כלל פרטים על זהותם של לוחמים וסוכנים. אין כל ספק שהתנאים הללו לא מתקיימים במקרה של גוטליב, שחשפה את זהותו של לוחם השב"כ למטרה הפוכה בדיוק - קידום עלילת דם נוראה.

הביקורת השיפוטית על החלטת הכנסת בעניין החסינות רחבה בהרבה מזו שחלה לגבי חוקים. בחקיקת חוקים מסור לכנסת שיקול דעת רחב, שכן שם בא לידי ביטוי הערך של ייצוג עמדות הציבור. לעומת זאת, החלטה על חסינות עוסקת ביישום של הדין במקרה ספציפי, דבר שלפי עקרון הפרדת הרשויות, לכנסת אסור לעסוק בו. הכנסת היא גוף פוליטי, שחבריה בניגוד עניינים מובהק כאשר הם דנים בעניינו של אדם ספציפי, בשל החשש שהם צפויים להחליט לפי תמיכתם או התנגדותם לעמדותיו הפוליטיות ולא באופן ענייני. משום כך, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון לעומק אם להחלטה להעניק חסינות יש בסיס.

לכאורה, להחלטת הכנסת להעניק לחה"כ גוטליב חסינות יש השלכה מעשית מוגבלת. החסינות תקפה רק בתקופת כהונת הכנסת הנוכחית, והיא תפקע לכן לכל המאוחר בתוך ארבעה חודשים. אם גוטליב תכהן גם בכנסת הבאה, החסינות לא תחול אוטומטית, ותידרש החלטה חדשה בעניין. למרות זאת, יש חשיבות עצומה להכרעה שיפוטית בעניין כבר כעת.

פסק דין שקובע שההחלטה בטלה נחוץ לא רק כדי להבטיח את הערך המופשט בדבר שוויון בפני החוק. הכרעה שיפוטית כעת היא קריטית בשל הנימוק שניתן להחלטת הוועדה, ולפיו החלטת היועמ"ש נעשתה, "שלא בתום לב או תוך הפליה". זוהי האשמה חמורה, שהצטרפו אליה לא רק מקהלת תומכיה של גוטליב אלא גם נציגי הציבור החרדי בכנסת, שתוקפים את היועצת בגין כך שהיא ממלאת את חובתה ופועלת לאכיפת החוק על העריקים משירות. זוהי החלטה שמשמעותה אי אמון של הכנסת, אחרי אי אמון של הממשלה, במי שעומדת בראש מערכת אכיפת החוק בישראל.

בעת הזו, כאשר מעמדה של היועצת, ולדעתי למרבה הצער גם חייה, נתונים בסכנה ממשית, על רקע הסתה נוראה נגדה מצד מי שתומכים בהפרת החוק, מחובתו של בית המשפט להידרש לעניין ולהפריך את העלילה הזו שטפלה הכנסת על היועצת. הדבר נחוץ כדי להבטיח את האמון ביועצת מצד המשטרה, השב"כ וכלל רשויות המנהל והציבור הרחב, עניין שהוא קריטי במיוחד בתקופת הבחירות שבפתח. הדבר נחוץ כדי להעניק גיבוי למי שמובילה את המאבק לשימור מה שעוד נותר מהדמוקרטיה הישראלית. הפקרתה, בדרך של הימנעות מהכרעה שיפוטית, תהיה שקולה להפקרת הדמוקרטיה.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דקן הפקולטה למשפטים לשעבר