המבוי הסתום מקרב הסלמה חמורה מול איראן

למרות האופטימיות הרבה של הנשיא דונלד טראמפ בימים האחרונים לגבי הסיכוי להגיע להסכם, האיראנים דחו את ההצעה האמריקנית להסכם, והציגו קו נוקשה בלתי מתפשר, בלי שום סטייה מהקווים האדומים שהציגו במשא ומתן מתחילתו. זה מקרב את הנשיא טראמפ לצומת הכרעה קריטי: האם, בעקבות העמדה האיראנית הנוקשה והבלתי מתפשרת, פניו להסלמה צבאית חמורה? עצירתו של מבצע "פרויקט החירות" על פי בקשת פקיסטן מייצר מציאות מאוד מורכבת ומאתגרת במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן.

המשטר האיראני לא מתכוון לוותר. הוא בתחושה קיצונית שידו על העליונה, עם נחישות ותודעת ניצחון. עצירת "פרויקט החירות" לפתיחת מצר הורמוז נתנה לו רוח גבית שהוא מנהל את הסיכונים בצורה נכונה, ואין לו שום כוונה לוותר על הקווים האדומים, גם לגבי הסכם, וגם אם המחיר הוא כניסה להסלמה נוספת. כשבוחנים את המציאות היום, מעל חודשיים לאחר תחילתה של המערכה, יש אנומליה מוחלטת בין הפגיעה הקשה ביכולות ובתשתיות האיראניות, והמציאות הכלכלית הכאוטית באיראן, לבין אופן ניהול המשא ומתן באופן נחוש, קיצוני ולא מתפשר מול ארצות הברית.

קיימת חשדנות רבה כלפי טראמפ וחוסר אמון בעקבות סבבי השיחות הקודמים בין הצדדים. הדרישות האיראניות והקווים האדומים שהמשטר מציב מתחילתה של המערכה הן הזויות, משפילות ומביכות את הנשיא טראמפ, ולא יכולות להתכנס לידי הסכם.

אלו הקווים האדומים של המשטר, שהוא כרגע לא זז מהם:

1. הסרת המצור האמריקני כתנאי לפתיחת מצר הורמוז;
2. ערבויות בין-לאומיות לסיום המלחמה ולשיקום ופיצויים לאיראן על המלחמה;
3. שליטה במצר הורמוז כולל גביית תמלוגים על המעבר.
4. המשטר לא מוכן לדון בתוכנית הטילים הבליסטיים, המשטר לא מוכן לדון על תמיכתו בשלוחים ברחבי המזרח התיכון, והוא כמובן לא מוכן לוותר על זכותה של איראן להעשיר אורניום - הוא יהיה מוכן רק להקפאה לכמה שנים.

ההבנה במשטר האיראני היא שכרגע ידו על העליונה. מבחינתם, המצב האסטרטגי של איראן רק משתפר, ושהנזקים שנגרמים מהמצור הימי קטנים ונמוכים מהנזקים שנגרמים לכלכלה העולמית ולמשק האנרגיה. הם מקווים שהלחצים הללו יעצרו את טראמפ, ויביאו לסיום המערכה. הדרישות האמריקניות במסמך שהועבר לאיראנים כוללות את הנושאים הבאים: הוצאה של כל האורניום המועשר משטח איראן, לא רק 60% אלא הכול, טונות של חומר בקיע לרמה של 20%; איסור העשרה, הקפאה מוחלטת של העשרה ל-20 שנה; הצהרה רשמית שהאיראנים לא ינסו להשיג נשק גרעיני; פירוק כל מתקני ואתרי הגרעין; פיקוח ובקרה הדוקים של הסוכנות לאנרגיה אטומית; ואיסור על בניית אתרים תת-קרקעיים.

ההסכמה המתגבשת ל-30 ימי המשא ומתן היא לא ברת ביצוע. ערב ההסכם ב-2015 לקח כמעט שנתיים כדי לדון בפרטים הרבים; המציאות כיום מורכבת הרבה יותר, ולכן לאיראנים יהיה אינטרס ברור למשוך את הזמן וזה ייקח חודשים ארוכים. החתימה על הסכם המסגרת מסירה את המנוף העיקרי כרגע מול איראן, המצור הימי על מצר הורמוז - זו תהיה טעות קשה. בנקודת הזמן הזו אנחנו עדים לתקריות ירי וחיכוך מבוקר בין הצדדים בהורמוז כחלק מהמשא ומתן מתחת לסף הסלמה כוללת. אולם, תקריות אלה בהחלט יכולות להידרדר להסלמה חמורה.

לאיראנים ברור שאי הליכה להסכם על פי המתווה האמריקני משמעותו הסלמה חמורה. הנשיא טראמפ רוצה מאוד הסכם, ומאוד לא מעוניין לחזור למלחמה. אולם, בעקבות העמדה האיראנית והקווים האדומים של המשטר, הוא לא יוכל לסיים את המערכה בלי הישג חד-משמעי בנושא הגרעין. לכן, טראמפ ייתן כמה ימים לניסיון להגיע להסכם כשהוא ממוקד בפגישתו עם שי נשיא סין, ואולי לנצל את הפגישה בסין ללחץ סיני על המשטר באיראן. כפי שהדברים נראים, ההנהגה האיראנית לא מתכוונת להתפשר ושני הצדדים צועדים ככל הנראה לחזרה ללחימה.

כותרת ביניים:

זו תהיה לחימה אחרת, עם יעדים אחרים בשיתוף עם ישראל: תקיפת אתרי אנרגיה; סיכול בכירים את ההנהגה הקיצונית הנוכחית; כיבוש עם כוחות קרקעיים את האי ח'ארג, נקודת המוצא של 90% מהנפט האיראני, ואת מרחב הורמוז; המשך לחץ כלכלי, הלאמת כספים איראניים באמירויות וקטאר; והמשך מצור ימי הדוק. פעולה עצימה זו אמורה לייצר לחץ על ההנהגה לחזור לשולחן המשא ומתן בתנאים אחרים להסכם. ייתכן שהלחץ הצבאי והכלכלי הכבד ייצר את התנאים למימוש התוכנית להפלת המשטר.

מדינות המפרץ מביטות בדאגה בהתנהלות של המשטר הקיצוני, שמציב תנאים לארצות הברית למרות התקיפות במשך 40 יום, ומודאגות מ"היום שאחרי", כשיצטרכו להתמודד עם משטר קיצוני. הן מודאגות מאוד מהאפשרות שאיראן תשלוט בעתיד בהורמוז וחוששות מהסכם וביטול הסנקציות שיאפשרו למשטר להשתקם ולבנות מחדש את יכולותיו, ולייצר נגדם איום. לכן, הן היו רוצות לראות תקיפה עם אפשרות להפיל את המשטר או לפחות להחלישו מאוד.

בנקודת הזמן הזו, נכון לבחון את התוצאות של המלחמה עם איראן אל מול המטרות שעבורן יצאנו למערכה: הפלת המשטר; חיסול מוחלט של פרויקט הגרעין, הפסקת ההעשרה והוצאת האורניום המועשר מאיראן; השמדה של פרויקט הטילים הבליסטיים באופן מוחלט; ועצירת הסיוע לשלוחיה של איראן. בבחינת המציאות הזו עד היום, אין ספק שתוצאות המלחמה והעמידה במטרות המלחמה חלקית בלבד. בתחום הגרעין, אם המלחמה לא תגרום להוצאת כל החומר המועשר והקפאה מוחלטת של העשרת האורניום, זה יהיה כישלון ברור למרות ההישגים האופרטיביים במהלך המלחמה של 40 יום. נכון לעכשיו, המטרות האסטרטגיות של המלחמה לא הושגו.

כשבוחנים את המציאות בראייה של ישראל, המציאות היא מאוד בעייתית: אין עיסוק בטילים הבליסטיים כלל, אין עיסוק בתמיכה של איראן בשלוחיה ברחבי המזרח התיכון. במהלך המשא ומתן להפסקת האש טראמפ נענה לתכתיב האיראני, יצר את הזיקה בין הזירות ועצר את האש בזירה הלבנונית. בעקבות זאת ההסכם בין איראן לארצות הברית עלול לעצור לחלוטין את הפעולות של ישראל בלבנון. לכן, בעת הזו ראש הממשלה צריך להגיע בדחיפות לוושינגטון לפגישה אישית עם הנשיא. עליו להבין בעיתוי הקריטי הזה, ערב הכרעה, אם הולכים להסכם או חזרה ללחימה, ואיך האינטרסים של ישראל יישמרו במשא ומתן זה. אני לא בטוח שבעיתוי הרגיש הזה, ערב ביקורו בסין, טראמפ רוצה לקבל את נתניהו לפגישה כשהוא בעיצומו של מהלך להביא לסיומה של המלחמה.

לסיכום, כשאנחנו בוחנים את המציאות אם אנחנו בדרך להסכם או להסלמה, צריך שנשאל את עצמנו את השאלה: האם הסכם פוטנציאלי שנותן מענה מלא לגרעין, מקפיא את ההעשרה ומוציא את כל החומר המועשר מאיראן הוא הסכם טוב? כשהוא לא עוסק כלל לא בטילים, ולא בתמיכה של איראן בשלוחיה ברחבי המזרח התיכון, כולל הסרת סנקציות ומתן חבל כלכלי למשטר כדי להשתקם. האם נכון ללכת לשם? בעיניי כן.

לכן, כשבוחנים את הקווים האדומים של המשטר האיראני ואת חוסר הרצון שלו גם במחיר הסלמה להתפשר, ואת הדרישות של ארצות הברית במסמך שהוגש להנהגה האיראנית, שדחתה אמש (ראשון) את ההצעה האמריקנית - הסיכוי להסכם נמוך, ובעיניי סיכוי גבוה מאוד לחזרה ללחימה. יש לציין שהיא תהיה במתכונת אחרת מהלחימה בארבעים ימי הלחימה, שתכלול סיכול של ההנהגה הקיצונית באיראן - אותם קציני משמרות המהפכה שמנהלים את המשטר כיום. תהיה פגיעה קשה בתשתיות אנרגיה, כולל מהלך קרקעי לכיבוש האי ח'ארג ומרחב מצר הורמוז שמרכז את כל כולה של תעשיית הנפט ושל איים נוספים במרחב הורמוז, והמשך דרמטי של לחץ כספי על הלאמת כספים וחשבונות קריפטו של המשטר. לחץ משולב כזה, כלכלי וצבאי, עם הנהגה חלופית, יכול לייצר מציאות אחרת שתאפשר להגיע להסכם ותיתן החלשה של המשטר, שתייצר תנאים לאותה תוכנית להפלתו.

>>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון. מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית