טראמפ עומד בפני ההחלטה הקשה ביותר בכהונתו

הודעת הנשיא דונלד טראמפ כי לבקשת מדינות המפרץ הוא דחה מתקפה צבאית נגד איראן, שתוכננה לאתמול (שלישי), לא מורידה מהפרק את חידוש המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, וייתכן שדווקא מעידה על התקרבותה. בכל מקרה, הצהרותיו התכופות של טראמפ סביב המלחמה, תוך שהוא לא פעם סותר את עצמו, מצביעות על הסיטואציה המורכבת שבה הוא נמצא, על רקע חוסר הצלחתו לחלץ מאיראן הסכם בתחום הגרעין ובסוגיית חופש השיט, גם לאחר הפעלת כוח חסרת תקדים במשך כ-40 יום וסגר מתמשך במצר הורמוז.

על רקע המבוי הסתום במשא ומתן עם איראן, טראמפ מקיים דיונים מתמשכים עם הדרג הביטחוני והצבאי האמריקני, בחלופות השונות העומדות לרשותו להגברת הלחץ על המשטר בטהראן, כולל חידוש ממוקד של הלחימה. אבל, בפועל, הוא מתמרן בין דרכי פעולה שכולן בעייתיות מבחינתו. ישראל, מצדה, תלויה בהחלטותיו, עליהן היא פחות משפיעה בעיתוי הנוכחי, למרות שתוצאותיהן ישליכו באופן עמוק על אינטרסיה האסטרטגיים.

החלופות של טראמפ

חלופה א' - הסכם בעייתי

נראה כי "הסכם טוב" לא בקלפים ללא עליית מדרגה דרמטית בלחץ על איראן, אם בכלל. איראן מרגישה שבידיה שני מנופים - חסימת מצר הורמוז ואיום לפגוע בהפקת האנרגיה במפרץ - ולא מספקת לטראמפ "סולם", שיאפשר לו להכריז על סיום המלחמה. טהראן לא מוכנה לחזור ל"סטטוס קוו" במצר הורמוז, ומציבה שורת תנאים נוקשים ביחס לשליטה בהם ולהסרת סנקציות כדי להגיע בכלל למשא ומתן על הגרעין, שגם בו היא מאותתת כי אינה מוכנה לוויתורים מרחיקי לכת. כל הסכם שיותיר באיראן את האורניום המועשר (לא רק ל-60%, אלא גם ברמות נמוכות יותר), יאפשר לה העשרה או חמור מכך צבירה של אורניום, ללא פיקוח הדוק וחודרני על תוכנית הגרעין שלה, יהיה הסכם רע ומסוכן.

חלופה ב' - המשך הסגר על נמלי איראן

הסגר פוגע קשות בכלכלה האיראנית וגלום בו פוטנציאל לפגיעה עמוקה בבארות הנפט וביכולת ההפקה של איראן. מצד שני, משטר שהיה מוכן לטבוח באזרחיו בהמוניהם, עלול בהחלט לגלות יכולת עמידה לאורך זמן, גם על חשבון מצבם הכלכלי ורווחתם. מנגד, גם השעון של הכלכלה הגלובלית דופק, ובלא יכולת להזרים לשוק תחליף ל-20 מיליון חביות הנפט שיוצאות כל יום מהורמוז בשגרה, רזרבות הנפט בעולם ידלדלו, באופן שעלול לזעזע את הכלכלה העולמית.

חלופה ג' - פריצה בכוח של המצור האיראני בהורמוז וחזרה ל"פרויקט פרידום"

באחרונה, טראמפ החליט על מהלך כזה אך נסוג ממנו בתוך יממה. זאת, בצל חששן של בעלות בריתו שהמהלך יוביל להסלמה רחבה ולמשבר כלכלי מאיים במפרץ; בעקבות הבטחת עוזריו שהצעה איראנית "טובה" בדרך. הסכנה הגלומה במבצע לפריצת הסגר בהורמוז היא פגיעה איראנית במדינות המפרץ, ודינמיקה שתוביל למלחמה בהיקף מלא, ממנה טראמפ רוצה להימנע.

חלופה ד' - מלחמה ממוקדת/רחבה

טראמפ יכול לנסות להגביר בהדרגה את הלחץ על איראן כדי להניע אותה לפשרות, באמצעות תקיפות אזהרה של תשתיות חשמל ואנרגיה בתחומה, או מבצע צבאי קרקעי גדול, מסובך ומסוכן להוצאת האורניום המועשר מאיראן. איראן, מצדה, צפויה להגיב נגד מתקני אנרגיה במדינות המפרץ, מחירי הנפט צפויים לזנק, והמלחמה עלולה להפוך למלחמת אנרגיה רחבה. כל זאת, ללא ערובה שאיראן תסכים לפשרות מהותיות, ובזמן ששיעור התמיכה במלחמה ובטראמפ ממשיך להידרדר, ערב בחירות האמצע בחודש נובמבר, בין היתר על רקע עליית המחירים בתחנות הדלק בארצות הברית.

חלופה ה' - הכרזת ניצחון ועזיבה

כפי שחדל, במפתיע, את המבצע נגד החות'ים בשנה שעברה, טראמפ עשוי להכריז על ניצחון צבאי נגד איראן ולהסיג את כוחות ארצות הברית ממצר הורמוז. המצר ייפתח, והכלכלה העולמית תשתחרר מלפיתת המחסור באנרגיה. למרות שיש פרשנים שסבורים כי בנסיבות שנוצרו, זו החלופה הזולה מבחינת ארצות הברית, מחיריה העתידיים עלולים להיות גבוהים ביותר.

איראן תזכה לשליטה בפועל על המצר, תחזיק מנוף מאיים נגד כל מדינות המפרץ ומדינות אסיה ואירופה, ותהפוך לכוח שיש להתחשב בו ברמה העולמית. מציאות כזו תטלטל את הנורמות של חופש השיט במים הבין-לאומיים, ועלולה לעודד שחקנים נוספים במזרח התיכון ובעולם לדרוש דמי מעבר ב"צווארי בקבוק" ימיים, מבאב אל-מנדב ועד מצר מלקה. חמור מכך, ארצות הברית תאבד את הקרדיט שצברה כמעצמת-העל הדומיננטית במזרח התיכון בשנתיים החולפות, באופן שעלול להגביר את התעוזה של סין מול טייוואן ושל רוסיה מול אירופה. וכל אלו, עוד לפני שהגענו לסוגיית הגרעין ולאפשרות שהמשטר באיראן יתפתה לנצל את הנסיגה האמריקנית כדי לקחת סיכון ולפרוץ ליכולת גרעין צבאית.

מה הלאה?

למרות ההיסוסים של טראמפ, ומה שמצטייר כלחץ עליו מצד בעלות בריתו במפרץ לדבוק בינתיים בדיפלומטיה, ניתוח התרחישים מראה כי אם איראן תמשיך להתעקש על עמדות בלתי מתפשרות במשא ומתן - כפי שמעידה טיוטת ההסכם האחרונה שהעבירה לארצות הברית, אותה דחה טראמפ כבלתי מספקת - גוברים הסיכויים לחידוש המלחמה, במוקדם או במאוחר. בתקשורת האמריקנית דווח כי ארצות הברית וישראל כבר נערכו באופן חסר תקדים, מאז הפסקת האש, לחידושה כבר השבוע, וטראמפ תודרך על ידי מפקד פיקוד המרכז (CENTCOM) על התוכניות האופרטיביות האמריקניות, שהוגדרו כקמפיין קצר ועוצמתי שנועד לטלטל את הערכת המצב האיראנית.

משבר השליטה במצר הורמוז הפך לדחוף יותר, לפחות בטווח הבינוני, מסוגיית הגרעין, שלשמה, בעיקר, יצאה ארצות הברית למלחמה. מדובר במחדל של ממשל טראמפ, שנתפס לא מוכן ולא נערך מבעוד מועד כדי למנוע מאיראן לחסום את הורמוז. איראן, מצדה, חתרה להשתמש במנוף הורמוז כדי לסיים את המלחמה ללא ויתורים מהותיים ביחס לתוכנית הגרעין, למערכי הטילים ולשלוחיה ברחבי האזור. אבל, "עם האוכל בא התיאבון" וכעת המשטר האיראני לא מוכן לחזור לאחור ולאפשר חופש שיט במצר. בכך, איראן, למעשה, "כובלת" את טראמפ למשבר ולא מאפשרת לו לסגת ממנו באופן חד-צדדי.

בנסיבות אלה, ובין היתר על רקע המונדיאל המתקרב בארצות הברית (יחל ב-11 ביוני), ייתכן שלבסוף החלופה שבה יחליט טראמפ לדבוק, בטווח הקצר, תהיה דווקא המשך הסגר על איראן, בתקווה שהלחצים הכלכליים הגוברים על המשטר יעשו את שלהם, ושהאיום על הכלכלה הגלובלית יניע את המערכת הבין-לאומית, בדגש על סין, לגבש חזית מאוחדת נגד איראן.

לארצות הברית אין כמובן ערובה כי מדיניות הסגר תצליח, ובשלב מסוים, בצל ההשפעה המחריפה על הכלכלה העולמית, טראמפ עשוי להידרש לפרוץ בכוח את הסגר האיראני במצר, בשאיפה בתמיכת קואליציה בין-לאומית רחבה. התמיכה שהביעה סין בפתיחת המצר, במהלך ביקור טראמפ בבייג'ינג, עשויה להוות קצה חוט בהקשר זה. מצד שני, גם ההליכה על הסף של איראן היא "משחק באש", שעלול להידרדר למלחמת תשתיות אנרגיה ולנזקים שייקח לה שנים להתאושש מהם.

מבחינת ישראל, ההתפתחות הגרועה ביותר תהיה "עסקה רעה" עם איראן, גם אם תבוא אחרי סבב נוסף של לחימה, שעשוי להיות גם האחרון בכהונת טראמפ. עסקה במאפייני הסכם הגרעין הקודם (ה-JCPOA) לא תפתור את בעיית הגרעין, תאפשר למשטר האיראני להתאושש מהמהלומות שספג, ועלולה להביא להסתלקות חד-צדדית של ארצות הברית מהמפרץ, שתסדוק באופן ממשי את חזון הנורמליזציה והאינטגרציה באזור.

האינטרסים של ישראל ממוקדים באיום הגרעין, שהוא קיומי מבחינתה, בעוד שלארצות הברית (וסין), כרגיל, אינטרסים מעצמתיים רחבים יותר הקשורים לזרימת האנרגיה ולכלכלה הגלובלית. בניגוד לתפקידה המרכזי במלחמה פעילה עם איראן, לישראל השפעה מוגבלת על המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן, ולכן עליה לגייס את השותפות האסטרטגית וקשריה הביטחוניים והמדיניים המסועפים עם ארצות הברית, כדי לשכנע את וושינגטון שיציבות ארוכת טווח במזרח התיכון, שתשפיע על הכלכלה הגלובלית, לא תושג ללא פתרון לאיום הגרעין של איראן. ישראל נדרשת לגייס גם את מדינות המפרץ ליישר קו עם עמדותיה בנושא מול ממשל טראמפ, ולשם כך חייבת להתאים את מדיניותה בזירות אחרות - בעזה, לבנון וסוריה - כדי להציג עם המפרציות חזית אזורית, אחידה ככל האפשר, מול וושינגטון.

>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL