להתמכרות של נתניהו יש מחיר

קרבות ה-UFC אומנם התקיימו השבוע על מדשאות הבית הלבן לכבוד יום ההולדת של הנשיא, אבל "זפטא" אחת שחצתה אוקיינוסים עוד עשויה להסב לנו נוקאאוט. הנשיא שהבטיח לעם האיראני "Help is on the way" ושהבטיח לנו שיעשה סדר במזרח התיכון, לא סיפק את הסחורה. הקרב בין ה-Good Guys לבין ה-Bad Guys רחוק מלהיות מוכרע. אין כאן ניצחון מוחלט. יתרה מכך. הנשיא האמריקני לא ממש ספר אותנו. גם לא את חברו לזירה, ראש ממשלת ישראל שאותו קילל והגדיר ככפוי טובה. נתניהו במסיבת העיתונאים ניסה לגמד את האירוע. רוצה לומר: עוד לא התחילה הספירה לאחור.

רצף האירועים האלה, השפה המשתלחת ומבחן התוצאה שהוא-הוא המבחן הקובע בפוליטיקה, גרם לכל הפרשנים, האנליסטים והקוראים בקפה לקבוע, באותה הטרמינולוגיה מעולם ההימורים: ש"נתניהו טעה כששם את כל הז'יטונים על בן אדם אחד. על דונלד טראמפ".

כפרשן לעת מצוא אני חייב לומר שאין דבר קל יותר מהחכמה בדיעבד. את "בוקר טוב אליהו", אמרו את זה קודם. לפניי. זה לא משנה. השאלה איפה היו אלה שאמורים היו להזהיר את נתניהו שלא ילך All In עם כל הז'יטונים על הנשיא ההפכפך.

איך הופתענו

לפני קצת פחות מאלפיים שנה, עוד בקדנציה הראשונה של נתניהו, נסענו לפגישה עם נשיא רוסיה במוסקווה. בתום הפגישה, כמקובל, התקיימה ארוחת ערב. הנשיא וראש הממשלה סביב השולחן המרכזי, היועצים הבכירים סביב שולחן אחר והבכירים פחות, בשולחן הצדדי. כך מצאתי עצמי, כדובר של ראש הממשלה, סועד עם מקבילי שאך לפני שנים אחדות היו בכלל סובייטים/קומוניסטים. לפתע אחד מהם פתח והשוויץ בפניי כשהוא מדקלם את קורות חיי. הוא ידע ה-כול ובעל פה. לא הייתי איזה ביג שוט. סתם דובר צעיר שעד לא מזמן היה בכלל עיתונאי. הבקיאות שלו הדהימה אותי: מילדות ועד בגרות. כולל ציוני הבגרות. לא היה אז גוגל. "צ'אט" הייתה בסך הכול מילה באנגלית. הארוחה הסתיימה, אבל האירוע נחרט בזיכרוני. הקומוניזם נפל אבל הק.ג.ב נשאר ובגדול.

לפרקטיקה לפיה לומדים הכול על כולם, קל וחומר על ראשי מדינה, קוראים "פרופיילרים". הם אוספים כל חומר אפשרי ולא אפשרי. גלוי וסמוי. You name it. תיק עב הכרס מגיע למקבל ההחלטות לפני כל פגישה עם עמיתו. יהיה זה נשיא סומלילנד או נשיא המעצמה מספר אחת. בבחינת "דע את האויב" גם אם האויב הוא אוהב. גם אם הוא ג'ינג'י נדל"ניסט מחבק ששמו דונלד. ההוא מהז'יטונים שלא פעם ולא פעמיים פשט רגל - במיזמי קזינו. אז מה - נתניהו הימר על טראמפ ולא ידע שהוא כזה? הפרופיילרים לא הזהירו אותו שהוא אדם בלתי צפוי? הפכפך ונתון למצבי רוח? או שאולי כן אמרו לו את המובן מאליו, אבל לא מספיק "משכו בדש מעילו"?

לא צריך להיות מומחה סייבר כדי להבחין בתכונות האלה. עברו המפוקפק של טראמפ עם נשים, סקסיזם, דמי שתיקה והשתתפות בקרבות ביזארים, אמורים היו להדליק נורה אדומה. המילים הבוטות שבהן כינה את נתניהו לאחר תקופת נשיאותו הראשונה אמורים היו, לכל הפחות, להתייחס אליו בכבדהו וחושדהו.

לפני כמה חודשים טראמפ דאג להחליף את כל חברי דירקטוריון מרכז ג'ון פ. קנדי לאומנויות בוושינגטון במטרה אחת: שהללו יוסיפו את שמו על חזית הבניין. וכך נעשה. בית המשפט הפדרלי הורה למגלומן שדחף להנציח את שמו בעודו בחיים להסיר את השם. טראמפ, כמה מפתיע, זעם על ההחלטה. קבע שהשופט סתם שמאלן והמשיך ליעד הבא: הטבעת דיוקנו על שטר של 250 דולר. שווה, לא? הגם שהדולר היום לא משהו.

התמכרות: נתניהו הלך צעד אחד רחוק מדי

לנתניהו יש נטייה להתמכר לחלוטין לטיפוסים שמספקים את הסחורה - גם אם מדובר באנשים בעייתיים: אחד הפך למקורב כי דאג לשרה והילדים, אחר נכנס לקודש הקודשים כי (לדברי רוני אלשיך) אסף מידע רגיש על אנשים. להיות בקשר יום-יומי עם יחצן שבכלל עבד עם היריב הפוליטי זה כדאי כי הוא "סיפק מודיעין" (לימים התברר שעשה זאת לשני הצדדים). להיות חבר של העבריין ארנו מימרן זה סבבה כי יש לו יאכטה. גם להמשיך ולהיות בקשר עם ההוא שהודה והורחק משירות ציבורי כי הציץ ופגע בפרטיותה של כפופה במשרד ראש הממשלה - זה בסדר. ועוד לא הזכרתי את קטאר וכל אלה. העיקר שהם מספקים תמורה לאגרה.

אני חלילה לא משווה אותם לנשיא ארצות הברית, מה גם שטראמפ, לדעתי, הוא הנשיא הטוב ביותר שהיה לנו - מההכרה ברמת הגולן, העברת השגרירות לירושלים, המלחמה ב-BDS בקמפוסים, הצרת רגלי הטרוריסטים וכספיהם בארצות הברית, הוקעת בית הדין האנטישמי בהאג וכמובן חלקו המכריע בהשבת החטופים. אבל האם נתניהו לא הלך אחריו כמו "עז עיוורת", כהגדרת הרב יוסף? האם לא נשרפו כמה גשרים במחיר ההתמכרות לנשיא הנרקיסיסט?

עכשיו כשהוא אומר שוב ושוב ש"ביבי יעשה את מה שאני אומר לו" - יש כאן בעיה. נתניהו, כמו במקרים הקודמים, הלך צעד אחד רחוק מדי: להישאר ל-weekend במיאמי כדי ללכת עם שרה ויאיר לאחוזה הפרטית של טראמפ לחגיגות השנה האזרחית החדשה היה לטעמי צורם אבל "פסדר". חציית הגבול הייתה כשנתניהו ביקש מנשיא ארצות הברית שיקרא מעל בימת הכנסת לחון אותו או לבטל את משפטו. זה כבר יותר מדי. כשמבקשים טובות אל נתפלא שבסוף מגיע החשבון. כשנשיא ארצות הברית, בגלל הצרכים האישיים שלך, מכנה את הנשיא הרצוג "פתטי", ו"חלש", ואתה שותק - אתה בעצם הופך לחייב כי עשו עבורך את העבודה.

במסיבת העיתונאים נתניהו למעשה הודה שהוא עדיין לא יודע מה יהיה בהסכם העומד להיחתם בין ארצות הברית לאיראן. וכשנשאל על החיכוכים ועל היחס המשפיל כלפיו של הנשיא טראמפ, השיב באלגנטיות ש"זה קורה במשפחות הכי טובות". פה לדעתי קבור הכלב. טראמפ הוא לא "המשפחה שלך" ולא משרת את העניינים האישיים שלך. האינטרס של טראמפ זה טראמפ וארצות הברית. האינטרס שלך זה מדינת ישראל ויחסיה התקינים עם שני צידי בתי הקונגרס. לא צריך לדעת אנגלית ברמת שפת אם כדי להכיר את האמרה של הארי טרומן, נשיאה ה-33 של ארצות הברית: "אם אתה רוצה חבר בוושינגטון, קח כלב".