מי עוצר את בריחת המוחות מישראל? כרגע - אף אחד

בשנים האחרונות הולכת ומעמיקה תופעת בריחת המוחות מישראל. השינויים והאתגרים שאיתם מתמודדת המדינה בשנים האחרונות חיזקו אצל רבים את תחושת חוסר הוודאות לגבי העתיד. עבור ישראלים רבים, ובהם מדענים, רופאים וחוקרים, השאלה אם לבנות את עתידם המקצועי והאישי בישראל הפכה מורכבת ומטלטלת יותר מאי פעם.

במשך עשורים, ישראל התגאתה בצדק בהיותה "אומת הסטארט-אפ", מדינה שנבנתה, נשמרה והתחזקה בראש ובראשונה בזכות אנשיה: מדענים שפיתחו טכנולוגיות פורצות דרך, רופאים שקידמו טיפולים רפואיים חדשים ושמרו על בריאות הציבור, וחוקרים ואנשי אקדמיה שחיזקו את החוסן האינטלקטואלי של המדינה. במדינה קטנה כמו ישראל, עם משאבים מוגבלים ואתגרים ביטחוניים מתמשכים, ההון האנושי הוא הנכס הלאומי המרכזי.

לכן, סוגיית בריחת המוחות בישראל היא אתגר לאומי אסטרטגי מהמעלה הראשונה. מדי שנה עוזבים מאות מהחוקרים, הרופאים והיזמים המבריקים ביותר בישראל לצורך פוסט-דוקטורט, הכשרות מתקדמות או הזדמנויות מקצועיות בחו"ל. הניסיון הגלובלי הזה אינו הבעיה, להפך. החשיפה למעבדות, לבתי חולים ולתעשיות המובילים בעולם מחזקת את המצוינות הישראלית ומבטיחה את מעמדה הבין-לאומי. האתגר האמיתי מתחיל כאשר רבים מדי מאותם אנשים יוצאי דופן אינם חוזרים לישראל.

כאשר ישראל מאבדת מדען או רופא, היא אינה מאבדת רק את מס ההכנסה של משפחה אחת. היא מאבדת מחקר מתקדם, פטנטים עתידיים, פריצות דרך רפואיות, הקמת סטארטאפים, מנהיגות אקדמית וחדשנות בתחומי הביטחון והטכנולוגיה.

מחקר שהוזמן עבור ארגון ScienceAbroad מצא כי לאורך קריירה מלאה, כל מדען נוסף שחוזר לישראל עשוי לייצר ערך לאומי עצום, בעוד שכל מדען שאינו חוזר מייצג אובדן כלכלי ואסטרטגי ארוך טווח. אחד הניתוחים העריך כי מדובר בהפסד כלכלי ישיר של כ-20 מיליון שקלים לאורך החיים עבור כל מדען שנשאר בחו"ל. אך המחיר האמיתי גדול אף יותר, חברתי, חינוכי וגיאו-פוליטי.

היתרון האיכותי של ישראל במדע, ברפואה, בטכנולוגיה ובביטחון נשען מאז ומתמיד על אקוסיסטם עדין של מצוינות. מדינה של פחות מעשרה מיליון תושבים אינה יכולה להתחרות באמצעות גודל. היא מתחרה באמצעות יצירתיות, חדשנות ותבונה. אם אותה תבונה נשחקת בהדרגה כאשר כישרונות עוברים למדינות אחרות, ישראל עלולה להחליש את היסודות עצמם של הצמיחה הכלכלית שלה, מערכת הבריאות, הביטחון הלאומי והחוסן החברתי.

מדענים ורופאים ישראלים בחו"ל הם אחד ממאגרי הכוח האסטרטגיים הגדולים ביותר של ישראל. רובם אינם עוזבים משום שהם רוצים לנטוש את המדינה. הם עוזבים כדי להתפתח, להתמקצע ולהצטיין - ואז לשוב ולתרום לחברה הישראלית. המשימה שלנו היא להבטיח שישראל תישאר המקום שבו המצוינות הזו יכולה לבנות את עתידה.

משמעות הדבר היא יצירת מסלולי חזרה אמיתיים: הזדמנויות אקדמיות תחרותיות, קליטה טובה יותר בתעשייה, שילוב מחדש של רופאים במערכת הבריאות, רשתות מקצועיות תומכות ומדיניות לאומית שמכירה בהחזרת טאלנטים כיעד אסטרטגי. וזה הרבה יותר מרק עניין כלכלי. החזרת מוחות הביתה מחזקת את החברה הישראלית באמצעות חיזוק מעמד הביניים, הרחבת ההזדמנויות בפריפריה, צמצום פערים והבטחת העובדה שהדור הבא בישראל יגדל במדינה שממשיכה להוביל את העולם במדע, ברפואה ובחדשנות.

כנס המדע של ארגון ScienceAbroad שהתקיים השבוע בניו יורק סימן בעינינו תפיסה חדשה ביחס לשאלת החזרה לישראל. לראשונה, מאות חוקרים ישראלים מצפון אמריקה ומאירופה הגיעו לפגוש נשיאי אוניברסיטאות, דיקנים, ראשי בתי חולים ונציגי תעשייה מישראל, לא רק כדי להציג מחקרים פורצי דרך, אלא כדי לבחון באופן אמיתי כיצד ניתן לבנות כאן את העתיד המקצועי והאישי שלהם.

אחד הדברים הבולטים ביותר בכנס היה דווקא הרצון של רבים מהחוקרים לחזור לישראל, להקים כאן מעבדות, ללמד באוניברסיטאות, להשתלב במערכת הבריאות ולהמשיך ליצור מתוך תחושת שליחות וחיבור למדינה. אבל לצד הרצון הזה עלו שוב ושוב גם החסמים: מחסור בתקנים, אי ודאות כלכלית, פערי שכר, קשיי הקליטה ותחושת חוסר יציבות לגבי העתיד בישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד את המוחות הטובים ביותר שלה. לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה אסטרטגית, ובוודאי שלא מבחינה כלכלית. המדינה הוקמה בידי אנשים שבאו לכאן כדי לבנות ולהיבנות, והמשימה של הדור שלנו היא להבטיח שמדעני ישראל, רופאיה וחוקריה ימשיכו לעשות כן. עתידה של ישראל לא יובטח באמצעות משאבי טבע, אלא באמצעות ההון האנושי שלה. לכן, החזרת המדענים אינה רק עניין עצירת בריחת המוחות, היא עניין הבטחת עתידה של מדינת ישראל.

>>> פרופ' (אמריטוס) רבקה כרמי היא רופאה ומומחית לרפואה וגנטיקה, יו"ר הוועד המנהל ScienceAbroad. נדב דואני הוא מנכ"ל ScienceAbroad