דרעי, תסביר לי למה לומד התורה שלי יוצא לסיירת ושלך נשאר בישיבה

ר' אריה דרעי יקירי,

ראיתי את נציגיך בכנסת מאשימים את מי שלא מאפשר אישור תקציבי עתק לאימהות, נשות אברכים. כבר חודשים שאתה מנסה כל קומבינה שתאפשר לך להעניק תקציבים ייחודיים לכאלה שאינם משרתים. הסתכלתי עליהם, ריחמתי עליהם. אני מרחם על אנשים שנאלצים לומר את מה שלא מאמינים בו. אני מרחם על אנשים שנאלצים לדקלם משפטים שהורו להם. אתם באמת חושבים שמישהו שונא נשות אברכים?

• חוק יסוד יעניק זכויות שוות ללוחמים בצה"ל וללומדי תורה

יודע מה, ר' אריה? אני מוכן להמר. בקרב משפחתי יש יותר נשות אברכים ממה שאתה מסוגל לתאר. לא סתם אברכים, לא כאלה שרשומים ועובדים, לא כאלה שמקבלים לא בשחור ולא בלבן, כאלה שבאמת לומדים יומם וליל. ויודע מה מוזר? הם, האברכים, כולם, ללא יוצא מן הכלל - משרתים.

ר' אריה, חייב לשתף אותך מה עובר עלי היום. בסופו של דבר שנינו ילידי בת ים. יש שפה שרק שנינו מבינים. אז שמע מה עובר עלינו: הבת שלי, צעירה מופלאה, לומדת עבודה סוציאלית ועובדת למחייתה. אף אחד לא מעניק לה הנחות, אף אחד לא מחלק לה מלגות. החתן שלי, בן תורה אמיתי, צדיק, זך וישר, קצין במילואים באחת הסיירות. והיום - הוא חזר ללבנון, אחרי הפוגה קצרה בבית. ושוב פרידה ושוב לילות לבד, ושוב ילד בן שנה, שבילה מעט מדי ימים עם אביו בשנה הראשונה לחייו.

הבת שלי נאבקת. באוניברסיטה, לא תמיד הולכים לקראתה. איש לא מתחשב בעובדה שהיא פשוט לבד. ובמקום העבודה המעשית, חייבים להשלים ימים. אז מה אם הילד חולה, ואין מי שיהיה איתו. ואיש לא מתעניין והמדינה נעלמת. ואתה, במקום לדאוג לבת שלי, שבזכותה יש מי שמגן על המדינה, אתה מגן על מי שלעולם לא תלך לישון עם פחד מפני דפיקה בדלת.

אני נפעם מהציניות, מהאטימות, מחוסר ההבנה אל מול צורכי השעה. אני מעריך אותך, מכיר אותך, מוקיר אותך. הזהו ר' אריה? אתה באמת חושב שכל אחד שלומד כמה שעות בישיבה פטור משירות צבאי? ספר לי - באמת חשבת שצריך להכניס בחוק, לא פחות, בחוק, סעיף המשווה בין לומד תורה לחייל? אני שואל אותך, כי איש ספר אתה: מצוות תלמוד תורה מוגבלת לגיל 18 עד 24? היא לא חלה עליך ועליי באותה מידה? האם יש הלכה אחת שפוטרת חברה - לא בודדים - מחובת הפרנסה?

ומה יהיה כשתהיו רוב? תחוקקו את חוק יסוד לימוד תורה בנוסח שבא לכם עליו, תחוקקו פטור מלא? מהיכן יבואו חיילים?! מי יגן על המדינה? עובדים זרים? שכירי חרב?

ענה לי פעם אחת ר׳ אריה, בחברות: מהיכן המחשבה שיש מי שפטור לצאת למערכה בשעה של מלחמת מצווה? ענה לי באמת: מהיכן התעוזה לדרוש הקלות למגזר לא משרת כשנשים נאנקות תחת הנטל?

יודע מה המזל שלך ושל חבריך? אנחנו לא נסרב לשרת, אנחנו לא נאיים. אנחנו חונכנו לאורה של תורת אמת. יודעים שאנו שליחים, שברגעים האלה לא עושים חשבונות ויוצאים לחזית. ואנחנו נמשיך לכבד לומדי תורה, את אלה שלומדים באמת יומם ולילה, לא את אלה שהופכים את התורה לקרדום של השתמטות אנחנו לא נוותר על הזכות לשרת את העם הזה. ההשתמטות היא חטא. האטימות וההתעלמות היא פשע. הגיע הזמן שנדבר, כמו פעם, שיחת נפש חברית. כי בנפשנו היא.

>>> הרב שי פירון הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת פנימה