הנשק הזול שמשתק את צה"ל - ואיך עוצרים אותו

מלחמת התקומה והעימות המתמשך בזירה הצפונית חשפו במלוא חומרתה את הפגיעות של מדינת ישראל מול חיזבאללה. בעוד שהאיום הרקטי והטילי ארוך הטווח של הארגון נפגע באופן משמעותי, הרי שהאיום קצר הטווח נותר בעינו - אף שהאיום לפעילות התקפית קרקעית של הארגון פחת. לאיומים המוכרים של ירי רקטות, מרגמות, מטענים ומלכודים במרחב שמדרום לליטני, נוסף איום הרחפנים מסוגים שונים, ובהם רחפנים מונחי סיב אופטי שצה"ל מתקשה לפעול מולם.

בין כלל האיומים בטווח הקצר בולט איום הרחפנים מונחי סיב אופטי, שהינו איום מתוחכם וקשה לנטרול שהפך לאירוע מטריד בשדה הקרב בלבנון. רחפנים אלה מונחים באמצעות סיב אופטי דקיק המתפרש מאחורי הרחפן תוך כדי טיסה. בניגוד לרחפנים המבוססים על קישור אלחוטי, הסיב האופטי מספק קישור פיזי ישיר, בלתי ניתן לשיבוש אלקטרוני, חסין להפרעות וחסין להטעיה. התוצאה היא יכולת להביא חימוש למטרה ברמת דיוק טובה ושליטה בזמן אמת באיכות וידאו גבוהה במיוחד, גם בטווחים של קילומטרים רבים, תוך כדי חדירה לעומק השטח שבשליטת כוחותינו ואף אל מעבר לגבול.

רחפנים אלה זולים יחסית (עלותם כמה עשרות אלפי שקלים בלבד), קלים להפעלה על ידי מפעילים מקומיים, קשים לגילוי וקשים ליירוט. הם מאפשרים תקיפות מדויקות נגד מוצבים, מבנים, כלי רכב, רק"ם, עמדות תצפית וכוחות חשופים בשטח פתוח, וזאת ללא חשיפה רבה של הכוחות שמפעילים אותם. חיזבאללה, בסיוע טכנולוגי איראני, הפך את הרחפנים הללו לאמצעי מוביל המאיים על כל תנועה של צה"ל במרחב האחזקה ומאיים גם על יישובי הצפון – איום המחייב מענה כולל ולא רק טכנולוגי.

צה"ל עצר את התקדמותו בדרום לבנון גם בשל הפסקת האש עם לבנון, שנכפתה עליו על ידי ארצות הברית, והוא מחזיק כעת ברצועה של עד עשרה קילומטרים המכונה "הקו הצהוב", או "קו הנ"ט", כשהכוונה היא לקו שמטרתו למנוע ירי טילי נ"ט בכינון ישיר ליישובים ישראליים ולמנוע אפשרות של תקיפה קרקעית נגד יישובים אלה. אולם, איום הרחפנים בכלל ובפרט זה המונחה בסיב אופטי, משנה את כללי המשחק. אמצעי לחימה זה מאפשר לחיזבאללה להפעיל לחץ מתמיד על כוחות צה"ל הפרושים בשטח וגם על יישובי קו העימות. בניגוד לטילים ארוכי טווח, רחפנים אלה יכולים להיות מופעלים ממשאית, מתוך מבנה או אפילו ממסתור בטבע, וקיים קושי גדול לגלות אותם מבעוד מועד. אלה הופכים את כל השטח מצפון ומדרום לליטני לפוטנציאל לייצר איום ישיר על חיי אזרחים ועל יכולת הפעולה של צה"ל במרחב.

המאמר הזה מנתח את האיום ואת דרכי הפעולה המבצעיות של צה"ל. אנו בטוחים שיש מי שפועל כדי לספק מענה טכנולוגי לכל סוגיית הגילוי והשמדת האיום, ולכן נושא זה יישאר מחוץ לתכולת המאמר. נתמקד, כאמור, בהיבטי הפעולה המבצעית ובניתוח המרחב הקרקעי המיטבי שישרתו את המטרה של הגנה על יישובי הצפון. להבנתנו, נדרשת רצועת ביטחון עמוקה, מבוססת תוואי טבעי ומגובה בתפיסת פעולה נחושה, כדי להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, לשבש את תפיסת "המלחמה המתמשכת" של חיזבאללה ולהשיב לצה"ל את היוזמה.

הצורך ברצועת ביטחון והרחבתה עד לליטני

רצועת הביטחון בדרום לבנון אינה נושא היסטורי שחלף מן העולם בעקבות נסיגת צה"ל בשנת 2000, אלא צורך מבצעי המתחדד ומתעצם נוכח המציאות שנוצרה בזירה הצפונית במהלך מלחמת התקומה והעימות המתמשך עם חיזבאללה. מאז הנסיגה ההיא, הפך ארגון חיזבאללה, בסיוע איראני שיטתי, את המרחב שבין הגבול הבין-לאומי לנהר הליטני לאזור מרושת בתשתית צבאית מקיפה ומתוחכמת.

המרחב כלל עשרות (ואולי מאות) מנהרות תקיפה, מחסני נשק מתקדמים, עמדות שיגור מוסתרות, תשתיות לוגיסטיות עמוקות ומערכי פיקוד מבוזרים. כל אלה הופכים את דרום לבנון לזירה שבה יכול חיזבאללה להפעיל איומים קצרי טווח ביעילות גבוהה, תוך ניצול היתרון הגיאוגרפי של קרבה ישירה ליישובי הצפון. יישובים נמצאים גם כיום בטווח שמאפשר ירי תמ"ס קצר טווח, כמו גם מתקפות כטב"מים ורחפנים ללא זמן התראה מספק.

איום הרחפנים מונחי סיב אופטי הפך לאיום מרכזי בשדה הקרב. רחפנים אלה, המקושרים באמצעות סיב אופטי דקיק, חסינים לחלוטין מפני אמצעי לוחמה אלקטרונית, הפרעות רדיו, שיבושים והטעיות. הם מאפשרים למפעיל שליטה מדויקת בזמן אמת, באיכות וידאו גבוהה, גם בטווחים של קילומטרים רבים, תוך כדי חדירה לעומק השטח. ככל שהמרחק בין המפעיל למטרה קצר, כך גדל האיום, בשל הזמינות והמחיר הזול של רחפנים מונחי סיב אופטי לטווחים של 15-10 ק"מ. ככל שעולה הטווח, הרי שהיקף האיום יורד; אף שישנם רחפנים בעלי טווח של 40-30 ק"מ (ואולי אף יותר), הרי שעדיין זמינות השימוש בהם קטנה במידה רבה.

חיזבאללה הפך את הטכנולוגיה הזו לנשק מרכזי המאיים על כל תנועה של כוחות צה"ל, על מוצבים, מבנים, כלי רכב משוריינים ועמדות תצפית. הרחפנים הללו יכולים להיות מופעלים ממשאית ניידת, מבית מגורים או אפילו מעמדה זמנית פשוטה, והם הופכים כל מקום מדרום לליטני לפוטנציאל איום ישיר על יישובי הצפון. כאשר המרחב בין גבול ישראל לליטני נותר פתוח, הופך כל השטח לנקודת שיגור פוטנציאלית. הגדלת מרחב האבטחה של צה"ל עד הליטני יוצרת עומק ביטחוני שדוחף את רוב מקורות ההפעלה של הרחפנים צפונה, מאריך את זמן ההתראה, מקשה על ביצוע תקיפות מדויקות ומאפשר לכוחות צה"ל להגן טוב יותר על יישובי הצפון.

להלן כמה נתונים שיסייעו להבין את הטווחים: המרחק מראש הנקרה בקו אווירי לעיר צור הינו כ-20 ק"מ, ועד לשפך הליטני כ-29.5 ק"מ. המרחב מזרעית לליטני בקו אווירי הינו כ-25 ק"מ, המרחב מדובב לליטני הינו כ-29 ק"מ וממלכיה לנהר הוא כ-22 ק"מ. המרחק מיישובי אצבע הגליל קטן עוד יותר.

פעולתו של צה"ל עד כה התמקדה בתפיסת מרחב אבטחה עד לקו הקרוי "קו הנ"ט", שמטרתו מניעת ירי בכינון ישיר על יישובי הצפון והפחתת היכולת של חיזבאללה לבצע מתקפת פתע קרקעית ליישובים. מפת האילוסטרציה להלן מראה את המרחב האמור:

צה"ל פועל במרחב זה בכמה מאמצים: הראשון - מאמץ אבטחה של השטח שמטרתו למנוע כניסה של כוחות חיזבאללה ולסכל את האפשרות שלהם לפעול מתוכו, באמצעות ירי ישיר על היישובים כמו גם ירי תלול מסלול קצר דוגמת ירי מרגמות ותול"רים. מאמץ זה פועל גם כדי למנוע תשתית לפעולת פשיטה יבשתית על יישובי הצפון. המאמץ השני הינו מאמץ להריסת תשתיות הטרור במרחב הזה - אתרי מנהרות, בונקרים, מחסני אמל"ח ועמדות שיגור שהוטמנו בבתים ובחצרות, וזאת במקביל להריסת הכפרים שהיוו תשתית לפעולת אנשי חיזבאללה. המאמץ השלישי הינו פעולה באש מעבר לקו הקדמי של כוחותינו ("הקו הצהוב"), כדי להשמיד איומים מדרום ומצפון לליטני.

כך לפי דברים שאמר שר הביטחון בתום הערכת מצב: "בסיומה של הפעולה צה"ל יתייצב במרחב ביטחון בתוך לבנון - בקו ההגנה מול טילי הנ"ט - וישלוט ביטחונית בכל המרחב עד הליטני. כל הבתים בכפרים סמוכי הגבול בלבנון ייהרסו - בהתאם למודל רפיח ובית חאנון בעזה, כדי להסיר אחת ולתמיד את האיומים סמוכי הגבול מעל תושבי הצפון. גם הירי תלול המסלול מאזורים אחרים בלבנון מטופל ויטופל באופן הולך וגובר".

על אף הרצון למנוע פעולה של אנשי חיזבאללה מדרום לליטני, הרי שפעילות שכזו מתקיימת והיא מאפשרת לארגון ירי תמ"ס קצר טווח, כמו גם הפעלה של רחפנים כנגד כוחות צה"ל ואף נגד יישובי הצפון. המרחב שמצפון למרחב האבטחה הנוכחי של צה"ל מאפשר שימוש ברחפנים קצרי טווח, בין אם מונחי סיב אופטי ובין אם מונחי תקשורת אלחוטית. פעולה באש בלבד במרחב זה לא תהיה אפקטיבית ובת-קיימא מול האיומים האלה.

כדי להגן טוב יותר על יישובי הצפון ולהקטין את היקף האיום, עולה האפשרות לתפוס את כל המרחב עד לליטני. יש לזכור שגם תפיסה של כל המרחב עד לליטני לא תחסל את כל האיום מדרום לבנון, אבל תוריד את ההיקף שלו במידה רבה. ובכלל, יש תמיד נטייה לבחון את המענה כמענה בינארי של אפס או אחת, הכול או לא כלום, זאת למרות שהמענה תמיד יהיה אנלוגי ומכיל פעולות שבכוחן להקטין ולצמצם את האיום במרחב שבין הכול או לא כלום.

כדי להעריך נכונה את חשיבות הבחירה בקו הליטני כקו סיום לתמרון, יש להשוות בין שתי החלופות המרכזיות: קו הנ"ט הקיים לעומת קו הליטני. קו הליטני אולי יגרור התנגדות של ארצות הברית, אולם חובה עלינו להסביר לארצות הברית את החשיבות הביטחונית של הקו הזה. חלופת קו הנ"ט הקיים היא קו דמיוני, שאינו נשען על תוואי קרקע טבעי. יתרונו היחסי היחיד הוא בכך שהוא מצמצם חלקית את האפשרות לירי בכינון ישיר על היישובים ומאפשר טיהור ראשוני של שטח קטן יחסית. אולם, חסרונותיו המבצעיים גדולים ומכריעים. הקו אינו מבוסס על מחסום טבעי, ולכן מאפשר לאויב תגבור מהיר ומתמשך מצפון לו, כפי שקורה הלכה למעשה בשבועות האחרונים. זאת למרות שצה"ל השמיד חלק מהגשרים על הליטני - השמדה שעדיין מאפשרת לאנשי חיזבאללה לתגבר כוחות במרחב ולהחדיר לתוכו אמצעי לחימה.

קו הנ"ט הקיים מחייב סד"כ גדול בהרבה בשל העובדה שקו זה ארוך בכ-40% מקו הליטני (ראו בהקשר זה המפה לעיל). הקו הקיים מחייב נוכחות מתמדת של כוחות בשטח פתוח וחשוף, מה שמגביר את הסיכון לחשיפה למטענים, למארבים ולתקיפות רחפנים. הפעולה בו נוטה להיות חזיתית, שכן היא אינה נשענת על קו גבול טבעי. תרומתו לצמצום שיגורי טווח קצר, מרגמות ורחפנים היא נמוכה, שכן רוב האיומים הקצרים נשארים במרחק קצר מקו כוחותינו הקדמי וממשיכים לאיים על היישובים ועל הכוחות בשטח.

לעומת זאת, חלופת קו הליטני מציעה יתרון מבצעי מובהק. היא נשענת על תוואי קרקע טבעי חזק - נהר עמוק עם קניונים תלולים - שקשה לחצייה, במיוחד ללא תשתית גשרים. קו זה קצר יותר לאחזקה, מוסיף עומק ויוצר זמן התראה ארוך בהרבה נגד חדירה וירי קצר-טווח. הוא דוחף את רוב האיומים הקצרים, כולל תמ"ס ורחפנים קטנים מונחי סיב אופטי, צפונה, מצמצם במידה ניכרת את שיגורי הטווח הקצר ומשפיע ישירות על מרחב צור רבתי - אזור חיוני ומרכזי של חיזבאללה. בנוסף, קו הליטני מאפשר חלוקה טבעית של המרחב לתתי-מרחבים על בסיס הנחלים הזורמים אליו, מה שמקל על ניהול האחזקה ומאפשר בניית מערכי הגנה גמישים.

הצורך בהרחבת הרצועה עד לנהר הליטני נובע גם מהצורך לצמצם באופן ניכר ויסודי את יכולתו של חיזבאללה להפעיל ירי תמ"ס קצר טווח. כאשר קו הסיום של כוחות צה"ל נותר בקו הנ"ט הקיים, נשאר המרחב מדרום לליטני חשוף למדי לשליטה חלקית של האויב, מה שמאפשר לו להמשיך בירי זה כמעט ללא הפרעה. הרחבת הקו עד הליטני דוחפת את רוב עמדות התמ"ס צפונה, מגדילה את המרחק הפיזי מהיישובים הישראליים, מאריכה את זמן ההתראה ומאפשרת למערכות ההגנה האקטיביות לפעול ביעילות גבוהה יותר.

נזכיר כאן שבחלק מהמרחב יש צורך להחזיק נוכחות גם מעבר לליטני, בדגש על אזור "ברך הליטני". רמת נבטיה, הנמצאת בקרבת מטולה ויישובי אצבע הגליל, הופכת למרחב חיוני לאחזקה, שכן היא מאפשרת שליטה על צירי תנועה מרכזיים ועל יישובינו במרחב, ומשמשת כעוגן אחזקה חיוני להגנה על יישובי צפון אצבע הגליל.

אומנם קו הליטני מחייב פעולה במרחב גדול יותר לטיהור ראשוני ולשמירה מתמשכת, אך יתרונותיו בצמצום ירי התמ"ס, בהגנה מפני רחפני הסיב האופטי, בדחיקת האויב צפונה וביצירת לחץ על מדינת לבנון - עולים בהרבה על החסרונות. הבחירה בקו זה אינה רק מהלך טקטי, אלא שינוי פרדיגמה כוללת. היא יוצרת מציאות שבה האיומים הקצרים מודחקים, זמן ההתראה מתארך, יכולת האחזקה משתפרת והלחץ על חיזבאללה ועל ממשלת לבנון גובר. רק באמצעות קו סיום טבעי, עמוק ומבוסס תוואי קרקע ניתן להשיג את היעדים הללו וליצור הרתעה ארוכת טווח שתשיב את הביטחון לתושבי הצפון.

להיאחזות בקו הליטני יש גם יתרון מדיני. הוא מייצר לחץ על חיזבאללה ועל ממשלת לבנון ומשדר מסר שישראל לא חוזרת לגבול הישן, לפחות עד לפירוק מלא של חיזבאללה והפיכתה של לבנון למדינת שלום אמיתי עם ישראל. בהנחה שהמשא ומתן עם ממשלת לבנון יתקדם ונדרש לדון על צמצום נוכחותנו בשטח לבנון, יהיה קו אחורי אליו ניתן לסגת במידת הצורך ועדיין לייצר הגנה על היישובים בגבול הצפון. מהסיבות המפורטות לעיל, ניתן לומר כי הרחבת רצועת הביטחון עד הליטני הינה צורך חיוני המשלב בין צורך מבצעי לצורך מדיני, המאפשר לצה"ל לעבור ממצב של הגנה פסיבית למצב של שליטה פעילה על המרחב.

הרצועה העמוקה משפיעה ישירות על מדינת לבנון כולה, ובפרט על מרחב צור רבתי, שכן היא כוללת שטחים שבהם נמצאים מרכזי אוכלוסייה שיעית גדולים. בכך היא תורמת ללחץ גם על ממשלת לבנון וצבאה. אם היינו מתחילים כך את התמרון, היינו מגיעים להישג מבצעי גדול יותר, מצמצמים את יכולתו של חיזבאללה לתגבר את כוחותיו ולפגוע בעורף הישראלי ומאפשרים לצה"ל, לאחר התייצבות על קווי הסיום, לפעול באופן ממוקד לטיהור השטח לפי ניתוח אויב וסדרי עדיפויות. ניצול משאב הסד"כ והזמן היה יעיל בהרבה מהאופן שבו בוצע התמרון בפועל.

בהקשר לפעולת צה"ל בלבנון, יש לזכור שהמטרה העליונה של הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון הינה לספק ביטחון ליישובי הצפון, וכי במידה שצה"ל לא יהיה נוכח במרחב הזה הרי שמיד הוא יתמלא באנשי חיזבאללה ובחזרתה של האוכלוסייה השיעית למרחב.

בהקשר הצבאי הרי שהדרג המדיני חייב להגדיר מראש הישג נדרש ברור, מדיד ומחייב לצה"ל: יצירת רצועת ביטחון ישראלית עד נהר הליטני, טיהור מוחלט של המרחב מארגוני טרור, והקמת מנגנון אחזקה מתמשך בקו טבעי קצר. במקביל לניהול המשא ומתן עם ממשלת לבנון נדרש לחתור להסיר כל מגבלה על הפעלת כוח אווירי, ארטילרי וקרקעי למול תשתיות חיזבאללה גם בעומק לבנון.

יש לאפשר פעולות מנע נגד תשתיות רחפנים, מחסני תמ"ס ומפקדות חיזבאללה. הממשלה צריכה להורות על הכנת תוכנית להקמת כוח מקומי לבנוני (נוצרי-דרוזי) כתוספת לכוחות צה"ל, גם אם הניסיון ההיסטורי עם צד"ל מלמד על קשיים – הסיכון הנוכחי גבוה בהרבה מהמחיר. בנוסף, יש להכין את דעת הקהל הישראלית והבין-לאומית למציאות של נוכחות צבאית ישראלית ארוכת טווח בשטח לבנון, תוך הדגשה כי מדובר במשימה לאומית חיונית להגנת יישובי הצפון.

המלצות אופרטיביות והתנהלות מבצעית בשטח

בהקשר לפעילות של כוחות צה"ל, להלן כמה המלצות בהקשר להיבטי ההתנהלות המבצעית: להתנהלות המבצעית של הלוחמים במרחב יש השפעה רבה על התוצאות. משמעת מבצעית מצמצמת את חשיפת כוחותינו לאיומים ומקטינה את האפשרות לפגיעה בהם מצד האוי. ניתוח מרבית מקרי הפגיעה מירי תלול מסלול ומרחפני נפץ מצביע על תקיפת ריכוזי כוחות וכלים, תקיפת כלים תקולים שעמדו זמן ממושך במרחב פתוח, כוחות בשהייה ארוכה במבנים בולטים (במיוחד שמסביבם הרס צה"ל את מרבית המבנים) ועוד.

למרות ההרגלים והנוחות הלוגיסטית בריכוזי כוחות ובשהייה במבנים נוחים, יש להימנע מכך וזאת באחריות מפקדים. תשומת לב לכל אירוע של עצירה מאולצת לפיזור הכוחות, יציאה מכלים תקולים ושימוש בעזרים טקטיים שפוגעים באפקטיביות הרחפנים, כדוגמת מתיחת כבלים ורשתות. זו הערה מהותית שמימוש נכון שלה יביא בהכרח לצמצום הנפגעים בקרב כוחותינו, עוד לפני מענים טכנולוגיים.

בנוגע לפתרונות אמל"ח, יש כבר רעיונות וניצנים ומניסיוננו, "הראש היהודי ימציא לנו פטנטים" במוקדם או במאוחר. יחד עם זאת, לא צריך לחכות לפתרון השלם ונכון במיידי לצייד את הכוחות ברובי ציד ובתחמושת שמפזרת רסס כנגד הרחפנים. זאת לצד בחינה של החזרה רחבה לשירות של מקלעי הוולקן, שחיבור שלהם למערכת גילוי מהווה מכפיל כוח מול רחפנים וכטב"מים באשר הם.

לצד שיפור המשמעת המבצעית ופתרונות אמל"ח, קיים הצורך לפעול באופן לא מידתי מול מקורות האיום. רחפני הנפץ והתמ"ס קצר הטווח לא מגיעים מהחלל הריק. לצה"ל יש תשתית מודיעין מטרות על מקומות הייצור והאחסנה, ובמקרים רבים ניתן לאתר גם את מרחבי השיגור. למול אותן תשתיות צריך לפעול באופן לא מידתי, תוך שימוש נרחב בהנעת אוכלוסייה מאותם מרחבים ותקיפות תגובה אוטומטיות אליהם, לאחר הודעה מראש על הפעלת הכלי הזה.

עדיין, גם אם נשפר את המשמעת המבצעית ונתקוף את מקורות השיגור, חיזבאללה פרוס לכל רוחב לבנון ותשתיות הייצור והלוגיסטיקה שלו מצויות מחוץ למרחב המדובר. משכך, קיים הצורך לפעול גם בעומק לבנון, תוך שכנוע ארצות הברית בעניין הזה. הנימוק צריך להיות שתקיפת חיזבאללה בריכוזי כוחו תביא להחלשתו, תסייע בידי ממשלת לבנון ותחזק את הסיכוי לקדם הסכם עימה.

ההקשר האזורי: האיומים מצד סוריה ואיראן

בהקשר האזורי הרחב, הדרג המדיני חייב לפעול למניעת כניסת כוחות סוריים ללבנון. כל נוכחות סורית במרחב, גם אם תפעל נגד כוחות חיזבאללה והשיעים בלבנון, הרי שהיא תהווה איום ארוך טווח העלול להתגלות כגרוע יותר מחיזבאללה. סוריה, הנמצאת תחת השפעה טורקית, תביא עימה ללבנון לא רק את צבאה הרשמי הכולל אלמנטים של ג'יהאד סוני גלובלי – כולל שאריות דאעש, ג'בהת א-נוסרה ומיליציות סוניות קיצוניות הפועלות כיום בתוך סוריה. כניסה כזו תיצור מצב שבו הגבול הצפוני של ישראל עלול להיות חשוף גם לנוכחות טורקית בעייתית.

התוצאה תהיה החמרה של האיום – גם אם חיזבאללה ייחלש, הג'יהאד הסוני וההשפעה הטורקית ימלאו את החלל הריק וייצרו איום חדש, קשה יותר לניבוי ולנטרול. ישראל חייבת להבהיר, הן באמצעות מסרים דיפלומטיים והן באמצעות הכנה מבצעית, כי כל ניסיון סורי להיכנס ללבנון ייענה בפעולה ישראלית לסיכול המהלך.

ההקשר האיראני והצורך לגדוע את הזרוע הלבנונית של איראן: חיזבאללה אינו ארגון לבנוני עצמאי אלא זרוע ארוכה של משמרות המהפכה האיראניים. לכן, כל תוכנית מדינית-ביטחונית וכל הסכם עם ממשלת לבנון בחסות ארצות הברית חייב לכלול גדיעה שיטתית של הזרוע האיראנית בלבנון – לא רק פגיעה צבאית בתשתיות אלא גם לחץ כלכלי, דיפלומטי ומודיעיני על טהראן. ישראל צריכה לפעול מול ארצות הברית ומדינות המערב כדי להסיר כל מגבלה על פעולה בלבנון, תוך הסברה כי "שיחות השלום" עם ממשלת לבנון אינן רלוונטיות להסרת האיום מצד חיזבאללה.

ממשלת לבנון הינה ממשלה חלשה, המושפעת מהשיעים ומשותקת על ידי חיזבאללה. היא איננה מסוגלת לאכוף ריבונות על דרום לבנון, או לפרוק את חיזבאללה מנשקו. ישראל חייבת לפעול באופן עצמאי, תוך יצירת מציאות בשטח שתאלץ את לבנון להתמודד עם ההשלכות של נוכחות ישראלית עמוקה. ישראל צריכה להסביר שכדי להתקדם להסכם עם ממשלת לבנון, נדרש תחילה להמשיך ולהחליש את חיזבאללה במידה רבה.

מנעד האיומים שמציב חיזבאללה מול ישראל מתמקד כעת באיומים קצרי טווח, אם בשל הרצון של חיזבאללה למנוע מישראל סיבה לתקוף בעומק לבנון ואם בשל קושי מבצעי הנובע מהפגיעה ביכולות אלה. האיומים קצרי הטווח של חיזבאללה מתמקדים בירי תמ"ס מטווחים קצרים ומתקפות של רחפנים, ובמיוחד הרחפנים המונחים בסיב אופטי. איומים אלה, המתבססים על טכנולוגיה זולה, קשה לשיבוש וקלה להפעלה, מחייבים את צה"ל לספק מענה הן לכוחותיו בשטח והן לתושבי הצפון.

הרחבת רצועת הביטחון מעבר לקו הנ"ט לנהר הליטני הינה מענה אפקטיבי ומיידי לביצוע. ניתוח חלופות מרחבי האחזקה של צה"ל - קו הנ"ט הקיים מול קו הליטני - מוביל למסקנה ברורה: קו הליטני עדיף באופן מובהק. הוא נשען על מחסום טבעי, מקצר את קו האחזקה, מוסיף עומק, ודוחק את רוב האיומים הקצרים צפונה. בכך הוא פועל לצמצם את יכולות ירי התמ"ס לעורף ישראל ואת איום הרחפנים. בנוסף, לתפיסת קו הליטני יש גם יתרונות מדיניים לטובת משא ומתן עתידי עם ממשלת לבנון לאחר השלמת המשימה מול חיזבאללה.

הנחיית הדרג המדיני לצה"ל צריכה להגדיר לצבא להגיע לקווי הסיום בלוח זמנים ברור, כולל כיבוש רכס הבופור ורמת נבטיה, ולהניע את פעולות הטיהור מצפון לדרום. במקביל, יש להשקיע במענה מבצעי נגד איום הרחפנים ובכלל זה התנהלות הכוחות בשטח ופעילות התקפית לגביית מחיר ולהשמדת האיומים וכל שרשרת הערך שלהם בכל המרחב, בכלל זה גם מצפון לליטני. לצד אלה יש לבחון הקמה של כוח מקומי לבנוני (נוצרי-דרוזי) ושיתוף מיליציות נוצריות, למרות ההיסטוריה הבעייתית של ישראל בתחום.

ממשלת לבנון, כמשענת קנה רצוץ, אינה שותף רלוונטי בשלב זה ואינה מסוגלת לאכוף את ריבונותה בלבנון, ולכן על ישראל לפעול לגדיעת הזרוע האיראנית בלבנון, תוך מניעה מוחלטת של כניסת כוחות סוריים ללבנון. כניסה כזו תביא גורמי ג'יהאד וגורמים טורקיים שיקבלו אחיזה נוספת נגד ישראל.

בסופו של דבר, רצועת הביטחון עד הליטני היא הרבה יותר מאשר מהלך צבאי. היא שינוי שמחזיר לצה"ל את יוזמת הפעולה, מגן טוב יותר על תושבי הצפון ומאפשר בסבירות גבוהה יותר יצירת מציאות ביטחונית ומדינית טובה יותר. השילוב של פעולה טקטית טובה, עם היגיון אופרטיבי המשרת מטרה אסטרטגית, עשוי להביא בסיכומו של דבר את ההישג הנדרש – ויפה לכך שעה אחת קודם.