לא ניצחון מוחלט ולא תבוסה אסטרטגית - הישג חשוב בדרך ארוכה

הלקח של ישראל מ-7 באוקטובר הוא שאין כל חשיבות לשאלת הכוונות, רק לשאלת היכולות. במשך שנים התעלם צה״ל ממפלצת הטרור שקמה על גבולותיו, והתעסק במקום זאת בשאלה אם האויב מתכוון לתקוף או אם כדאי לו. באופן דומה, ואף שמפתה לעסוק בתחושות בטהראן, אין לכך כל חשיבות. השאלה היחידה היא אם לאיראן יש כעת יכולת להציב על ישראל איום של ממש. התשובה, אחרי 40 יום של מלחמה היא – פחות מאשר לפני 40 יום.

במבחן התוצאה, איראן הבטיחה שלא תחתום על הפסקת אש זמנית – וחתמה. שמצר הורמוז לא ייפתח – והוא ייפתח. היא נשבעה לכלול גם את הפסקת המלחמה בלבנון – וחיזבאללה חטף היום עשרות הרוגים. הדבר דומה להסכם שביתת נשק בין ארצות הברית ואיראן שהיה מאפשר לאייתוללות להמשיך לתקוף את ישראל. זה מה שנשאר מהציר האיראני שהטיל פעם את אימתו על המזרח התיכון.

תמונת הניצחון האיראנית, בעידוד ענפים נרחבים בתקשורת הבין-לאומית, טוענת כך: איראן שרדה 10 סיבובים מול אלוף העולם במשקל כבד. השאלה היא מה שווה ההישרדות הזו.

צ'ק פתוח

מזכ״ל חיזבאללה, חסן נסראללה, ניצל את התיקו עם ישראל במלחמת לבנון השנייה ב-2006 כדי לקבל צ׳ק פתוח מפטרוניו האיראניים ולהקים ציר התנגדות אימתני. מה תעשה עכשיו איראן עם התחושה, אמיתית או מזייפת, של הישרדות?

אחרי מבצע "עם כלביא" כל ריאל פנוי של איראן הושקע בשיקום מערך הטילים הבליסטיים שנתפסו כמענה היחיד לישראל. התוצאה הייתה שיקום מהיר יחסית אבל זעם ציבורי עצום שדוכא רק במחיר טבח.

כעת, יש הרבה לשקם והרבה פחות ריאלים: האם לקנות חיל ים חדש? חיל אוויר? להשקיע בטילים? לשקם את חיזבאללה שנאנק תחת גירעון כבד? או להשקיע בבית פנימה, כדי להרגיע את האוכלוסייה שמצבה רק הורע? מצבה של האימפריה האיראנית לשעבר בכי רע, ובאופק אין שום סימנים לשיפורים.

לא שכחו את הלקח

מדינות המפרץ שהותקפו על ידי איראן לא שכחו את הלקח. הן אינן ישראל שרגילה לסבבים פעם בשנה-שנתיים. דורות של אמירותים, קטארים וסעודים עוד יישאו את הטראומה של ריצה למרחבים לא מוגנים כשהתיירות, היציבות והאנרגיה עולות בלהבות.

ישראל תרוויח רבות מהקואליציה האנטי-איראנית הזו, שאולצה ממש בכוח לרדת מהגדר, ואין סיכוי שתשוב אליה במהרה. כדאי לקוות שטראמפ ונתניהו קושרים את מדינות המפרץ לברית יציבה ופומבית יותר, לטובת הדורות הבאים.

סיומה (הזמני?) של המלחמה מציין גם את פתיחתה של מערכת הבחירות לכנסת. נתניהו, שקיווה לרכוב על הפלת השלטון באיראן כל הדרך לשימור שלטונו בישראל, מתמודד עם משימה מורכבת יותר משקיווה כשיצא למבצע.

יש בציבור חמיצות סביב הפער בין התקוות להפלת המשטר ובין תוצאת המחצית. האתגר הגדול יותר הוא דווקא בגבול הצפון, שם התחושה הציבורית קשה ובצדק אחרי ההבטחות שחיזבאללה נוצח. ראשי האופוזיציה זיהו זאת היטב, והתחרו זה בזה בתיאור הכישלון ההיסטורי המחפיר, כלשונם, בתקווה שהבוחרים יתחברו לכך יותר מאשר להבטחות הניצחון המוחלט של נתניהו. עבור ראש הממשלה, הפלת איראן בחודשים הקרובים היא משימה בעלת חשיבות עליונה גם להישרדותו הפוליטית. כולם מקווים שהמשטר האיראני ייפול במהרה, נתניהו ישמח שייפול, אם אפשר, לפני 27 באוקטובר השנה.