מבעד למטחי הרקטות: ההזדמנות ההיסטורית מול לבנון

חיזבאללה מצוי בקרב הישרדות על מעמדו ועל קיומו שלו בלבנון, כמו גם על קיומה של איראן. המלחמה הנוכחית הציבה את חיזבאללה מול שתי חזיתות מרכזיות: זו הישראלית, וזו הלבנונית. מול שתיהן הוא מנהל קרב מאסף על הלגיטימיות שלו ועל שארית כוחו הצבאי, ובשתיהן הוא מצוי בנקודת שפל חסרת תקדים. עם זאת, גם מתוך חולשתו הארגון עדיין מחזיק ביכולת לאיים על ישראל.

אז מה עושים?

היעד הראשון הוא להשלים את כיבושה המלא של רצועת ביטחון נקייה מאוכלוסייה בעומק של כ-8 ק"מ, שתנטרל באופן מלא את איומי הפשיטה הרחבה, הצליפה והנ"ט לעבר שטח ישראל. תפיסת השטח הזה הכרחית מבחינה צבאית, אך יש לה גם תועלת אסטרטגית: צה"ל יוכל להחזיק בשטח ככל שיידרש עד להשלמת פירוזו של חיזבאללה מנשק כבד. רצועה זו חייבת להיות נקייה מאוכלוסייה אזרחית, על מנת שלא לחזור על טעויות העבר בלבנון ולנוכח השימוש האינטנסיבי של חיזבאללה באזרחים כבסיס לקידום טרור.

מעבר למרחב זה, ישראל צריכה להגדיר קווים אדומים ברורים ומדורגים: איסור גורף על נוכחות פעילי חיזבאללה מדרום לנהר הליטני, איסור גורף על החזקת נשק בלתי חוקי מכל סוג מדרום לנהר הזהראני, ואיסור גורף על החזקת נשק כבד בכלל שטחה של לבנון. סדר העדיפויות במימוש היעדים האלה ייקבע על ידי מנגנון בהובלתה של ארצות הברית – ובתיאום מלא עם ישראל. חשוב שיישאר חופש פעולה מלא לאכוף אותו במקרה שבו מדינת לבנון לא תעשה כן.

בד בבד, נכון יהיה להכיר במגבלות הכוח ולהימנע מתמרון נרחב בלבנון שתועלתו מפוקפקת, שמשכו לא ידוע ושמחיריו גבוהים. בנוסף, נכון להיות מפוכחים ולהכיר בכך שאת חיזבאללה - ארגון טרור פונדמנטליסטי הזוכה לתמיכה ציבורית לא מבוטלת - לא ניתן להשמיד בכלים צבאיים בלבד. מי שסבור אחרת מוזמן להישיר מבט לעבר רצועת עזה, שם חמאס ממשיך לפעול גם לאחר יותר משנתיים של תמרון קרקעי אינטנסיבי.

מדינת ישראל צריכה להתמקד בטיפול שורש בשני מקורות העוצמה החשובים ביותר של הארגון: הכסף והסיוע האיראני. היעד הרצוי חייב להיות ברור: חיזבאללה מרושש שלא יכול לשלם לפעיליו, לשקם את עדתו או לקבל הדרכות צבאיות מהאיראנים. הדרך להגיע ליעד זה עוברת בפעילות צבאית שיטתית, אך גם בקידום מערכה מדינית וכלכלית מלווה, בהובלה אמריקנית. המאמץ המשולב - הצבאי והמדיני - יכול לראשונה להביא לתוצאות חיוביות מאוד, כשאיראן צפויה להתעסק בשיקום כלכלי וצבאי בבית וכשהסנטימנט האנטי-איראני בלבנון בשיאו.

במקביל, נדרש לקדם מהלכים להמשך החלשתו של חיזבאללה בזירה הלבנונית בכלל ובעדה השיעית בפרט. זו ההזדמנות לקדם ולעודד כוחות אופוזיציונים לחיזבאללה מקרב העדה השיעית: השיעים בלבנון לא נולדו פרו-איראנים, והם לא חייבים להיות כאלה לנצח. גם מנגנון השיקום של מדינת לבנון חייב להיות מותנה בקידום תהליכי הפירוז של חיזבאללה מנשק, ותוך הקפדה יתרה על כך שלאיראן לא תהיה כל השפעה בנדון. השיעים בלבנון, ותושבי המדינה כולה, חייבים להבין שאיראן היא זו שהרסה את המדינה, וכי מי שיבנה אותה מחדש הם כוחות מתונים ואנטי-איראנים.

יש הזדמנות גם לשינוי יסודי בגבול עם סוריה, שבראשה עומד כעת נשיא אנטי-שיעי מובהק. הגבול היה במשך שנים עורק החיים של חיזבאללה, דרכו עברו ללא הפרעה אמצעי לחימה וכספים. כעת, לראשונה, ניתן לגבש בתיאום לבנוני-סורי-אמריקני-ישראלי מנגנון בקרה, ניטור ואכיפה שיגביל באופן דרמטי את יכולתו של הארגון להשתמש בגבול לצרכיו. במקביל למאמץ הזה יש לדרוש רפורמות בנמלי התעופה והים הלבנוניים, ובראשן הגברת השקיפות וגירושם של גורמי חיזבאללה מעמדות השפעה בהם. ניתוק חיזבאללה מהעולם החיצוני יהיה מכה שממנה יהיה לארגון קשה מאוד להתאושש.

גם צבא לבנון חייב לקדם רפורמות דחופות ועמוקות שתכליתן לשפר את כשירותו לאכוף את מרותו במדינה ולצמצם את מעורבות חיזבאללה בו. זו ההזדמנות לקדם מדיניות המתגמלת מפקדים הנוקטים עמדה נוקשה ביחס לפעילות חיזבאללה, ושמדיחה מפקדים שמשתפים עימו פעולה. היעד של צבא לבנון חזק ועצמאי מחיזבאללה הוא אינטרס ברור של כלל הגורמים, בשל הפופולריות הגדולה שלו בקרב כלל העדות בלבנון והקושי המבני של חיזבאללה להיכנס עימו לעימותים ישירים.

מעל הכול, הקהילה הבין-לאומית חייבת להפסיק ולמצמץ, ולדרוש מלבנון באופן ברור לפרק את חיזבאללה מכלל הנשק הכבד בפרק זמן מוגדר ותוך השלמת יעדים מדידים. נגמרו הימים שבהם ריחמו על לבנון המפורקת: כעת עליה לבחור בין התנתקות מחיזבאללה - שתביא לסיוע ולתמיכה חסרת תקדים למדינה - או לתירוצים שיביאו לתוצאה ההפוכה.

בין לבין, שתי המדינות יכולות וצריכות להיכנס למשא ומתן שתכליתו הגעה להסכם שלום. הסכם שכזה יהווה תבוסה אסטרטגית לחיזבאללה ולאיראן, שחרטו על דגלם את המלחמה בנורמליזציה עם ישראל. ישראל חייבת למצות את ההזדמנות הזו בתיווך אמריקני פעיל, תחת התניית פירוק חיזבאללה ותוך נכונות להסדיר גם את הגבול היבשתי ביניהן, שממילא אין סביבו מחלוקות יסודיות.

הרקטות והכטב"מים שנורים מלבנון לעבר ישראל מקהים את ההתפתחות ההיסטורית בלבנון: חיזבאללה מצוי בעמדת חולשה היסטורית ומבודד מאי-פעם. ישראל יכולה וצריכה לנצל את צבר הנסיבות הייחודי שהוא מצוי בו על מנת לקדם מציאות שבה הארגון הוא אינו איום צבאי יותר על ישראל, ושבו נסללת הדרך להכרה הדדית בין שתי המדינות. לראשונה אי-פעם, בשעה שכלל משענותיו של הארגון מתערערות, זהו אינו תרחיש דמיוני.

>>> סא"ל במיל' אור הורביץ שימש כעוזר ראש אמ"ן בצה"ל וראש ענף חיזבאללה באמ"ן, כיום עמית מחקר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)