החורים השחורים בהסכם המתגבש עם איראן

ש: אנו מסתכלים על ההסכם המתגבש הזה, אף שעדיין איננו יודעים לחלוטין מה הוא כולל. ישנם שני נושאים שלא שמענו עליהם כלל: טיפול כלשהו בארגוני הפרוקסי (השלוחים) וטיפול בטילים הבליסטיים. ראוי להזכיר כי בחודש יוני האחרון הן הרמטכ"ל והן ראש אמ"ן ציינו שאם ישנם 9,000 טילים בליסטיים, אין צורך בנשק גרעיני כדי לאיים על מדינת ישראל. איפה הנושא הזה עומד כעת?

אם המלחמה אכן מסתיימת בהסכם הנוכחי, הרי שאל מול מטרות המלחמה – מאזן המערכה הזו הוא שלילי. לא השגנו בפועל את מטרות המלחמה העיקריות כפי שהוגדרו, וחשוב לומר זאת בצורה ברורה.

ההסכם המדובר טרם נחתם, והוא למעשה מפוצל לשני חלקים: הסכם על מצר הורמוז, המניע את התהליך, והסכם גרעין, האמור לחתום אותו. הסכם הורמוז עצמו עדיין לא נחתם, והנשיא טראמפ מעיד כי קיימות בו בעיות, כך שטרם הגענו לשלב זה. בנוגע להסכם הגרעין, בפרק הזמן המוצע של 60 יום ועם ריבוי פרטים כזה – קיים ספק רב אם נגיע להסכם שניתן יהיה לאמוד את ערכו הממשי. לפיכך, עדיין איננו יודעים כיצד הדברים עתידים להתפתח.

נכון הדבר שגם אם ייחתם הסכם הורמוז לבדו, איראן תרוויח שני הישגים חשובים מבחינתם: הכרה מסוימת בלגיטימיות של השלטון ובריבונותו, כולל אולי ריבונות על מצר הורמוז; וכמובן, העובדה שהסוגיה החשובה לה ביותר - הגרעין - תידון רק בשלב השני. ומנגד, במזרח התיכון, השלב השני הוא לעיתים שלב תיאורטי בלבד שאינו מגיע לכדי מימוש.

ש: בתחילת החודש אמרת שנושא הגרעין כמעט לא טופל במהלך 40 הימים האחרונים. אם איום הגרעין אינו מטופל, נשאלת השאלה: מה עשינו בכלל באירוע הזה, ומה נדרש לעשות כעת?

יש להשאיר את העיניים על הכדור, כפי שאומרים האמריקנים: גרעין, גרעין, גרעין. מתוך כל הפרטים הללו, אני חוזר ומדגיש את אמת המידה היחידה שיכולה לשרת את כולנו כדי לאמוד את הישגינו: זמן הפריצה לחומר בקיע. כלומר, מהו משך הזמן מרגע שהאיראנים מחליטים לפרוץ אל הנשק הגרעיני, ועד שהם מצליחים להעשיר מספיק חומר לפצצה אחת - כלומר, לרמת העשרה של 90%. לשם ההשוואה, הסכם אובמה (ה-JCPOA) העניק לנו שנה של זמן פריצה לחומר בקיע; משמע, כל הסכם עתידי חייב לכלול טווח זמן ארוך משנה.

כעת, בתוך פרק הזמן הזה מגולמים כל הפרטים כולם: כמה קילוגרמים של אורניום מועשר יצאו מאיראן וכמה יישארו בה, מספר הצנטריפוגות המתקדמות, היקף הפיקוח והמתקנים התת-קרקעיים. כל אלף הפרטים המרכיבים את הסכם הגרעין מתנקזים בסופו של דבר למדד אחד ויחיד, שבו אני מציע להתמקד באופן מובהק לצורך ההשוואה.

והדבר השני הוא לבנון. המצב הנוכחי שם בלתי נסבל; עלינו להפריד בין הזירות ולטפל בסוגיה הזו מול ממשלת לבנון, בחסות בין-לאומית ובשילוב פעולה צבאית. ואם למרות זאת האיראנים יחליטו כי לבנון היא חלק בלתי נפרד, ונטען מצידנו כי "לבנון היא פרוקסי, שלוחה שלכם באמצעות חיזבאללה" - אזי בואו נפתח את סוגיית השלוחים כולה, ונחייב את התייחסותם של כלל השלוחים במסגרת ההסכם. באופן זה, אולי נוכל לחייב אותם להסכים על נושאים שמפניהם הם נמנעים כרגע.

>>> האלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)