איראן כופה זיקה ללבנון? שתשלם עליה

במה שזכה לכינוי "שיחת הצעקות" בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו, החמיצו ישראל וארצות הברית הזדמנות לשבור את הזיקה שאיראן הצליחה לייצר בין המשא ומתן על סיום המלחמה עם ארצות הברית במפרץ לבין עצירת המלחמה נגד חיזבאללה בלבנון. על רקע איומי טהראן להפסיק את המשא ומתן עם ארצות הברית, המקרטע ממילא, ולתקוף את ישראל אם זו תממש את איומיה לתקוף את הדאחיה בביירות, כפה טראמפ על ישראל להימנע מכך. זאת, חרף הרחבת הירי של חיזבאללה נגד אזרחי הצפון, והניסיון של איראן לכפות כללי משחק חדשים בלבנון, כפי שעשתה במצר הורמוז.

הניסיון האמריקני לנתק את הזיקה שכפתה איראן, הגיע במהירות בדמות הסכם להפסקת אש בין ישראל ללבנון, בשיחות הישירות ביניהן בוושינגטון. על פניו, הפסקת האש משרתת את האינטרס הישראלי, כיוון שהיא כרוכה בפינוי פעילי חיזבאללה מדרום לליטני, ובהקמת "אזורי פיילוט" עליהם יאכוף צבא לבנון, שבחיזוקו תתמוך ארצות הברית, שליטה מלאה, ללא נוכחות "גורמים לא-מדינתיים".

למרות הפסקת האש, האחרונה בסדרה יש לומר, נראה כי ישראל וארצות הברית עומדות פעם נוספת ב"מבחן הזיקה". זאת, על רקע הכרזת מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, שנתון להשפעה מוחלטת של טהראן, כי אינו מקבל את הפסקת האש, ולמעשה את מרות ממשלת לבנון, וחידוש השיגורים לצפון.

אם טראמפ ישוב וירסן את ישראל, הוא יחזק את ההבנה באיראן באשר ללהיטותו להגיע עמה למסגרת הבנות, שתסיים את המלחמה. איראן, שמזהה את הדינמיקה הזו, אינה ממהרת לסכם את השיחות עם ארצות הברית על רקע תחושה כי היא בעמדת יתרון וביכולתה לחלץ עוד ויתורים מוושינגטון. הזיקה שאיראן מצליחה לכפות בין הזירות היא גם חדשות רעות למדינת לבנון, וליכולתה להשתחרר מלפיתת החנק של חיזבאללה על צווארה.

בלחץ אמריקני ועל רקע השינויים בדעת הקהל בלבנון, הממשלה בביירות החלה בשיחות ישירות ותקדימיות עם ישראל על הסדר בין המדינות, והתחייבה לפעול כדי לבסס מונופול על הנשק במדינה ולפרק בהדרגה את חיזבאללה מיכולותיו הצבאיות. משא ומתן בין ארצות הברית לאיראן, שיכלול, אפילו בעקיפין, את עניין סיום המלחמה בלבנון, פוגע אנושות בסמכות הממשלה הלגיטימית בביירות ומחליש אותה, ומחבל בשיחות הישירות ובהסכמות בין ירושלים לביירות.

ישראל צריכה להביא את הנשיא טראמפ לידי הבנה לא רק של הנזקים שיוצרת הזיקה בין איראן ללבנון לאינטרסים של ארצות הברית, במשא ומתן עם איראן ובאזור בכלל, אלא גם של ההזדמנות הגלומה בה כמנוף לחץ על איראן עצמה, באמצעות ישראל. מעבר לכך, תקיפה בדאחיה תעמיד את איראן בדילמה אם לממש את איומיה לתקוף בתגובה את ישראל, והיא תמחיש לטהראן כי לסרבנותה ולעמדותיה הנוקשות במשא ומתן ישנם גם מחירים.

ככל שאיראן תמשיך להתעקש על זיקה בין הזירות, הזיקה הזאת לא יכולה להיות חד-צדדית בלבד, והיא צריכה להשית מחירים גם על איראן, שבעצם דרישתה מכניסה למעשה את מעורבותה בלבנון לתוך מסגרת השיחות. בנסיבות אלה, על ארצות הברית לדרוש מאיראן, כתנאי לסיום המלחמה בלבנון ולהפסקת התקיפות העצימות של ישראל, לפחות את הפסקת הסיוע הכלכלי והצבאי שטהראן מעבירה לחיזבאללה, ואת סילוק אנשי משמרות המהפכה, שמנהלים את חיזבאללה, ממדינת הארזים.

למרות חשיבותן של תקיפות ישראל בביירות בהקשרים האסטרטגיים הרחבים, צריך עדיין לומר כי הן, כמו גם הרחבת הנוכחות הצבאית בדרום לבנון, לא יסכלו את איום הרחפנים (שחייבים למצוא לו פתרון טכנולוגי בהקדם) ולא את היכולת של חיזבאללה לשגר רקטות לצפון ישראל. יתרה מכך, הן עלולות לבלום את השינויים החיוביים בדעת הקהל הלבנונית נגד חיזבאללה, ולשקם במידה מסוימת את הלגיטימציה של הארגון להחזיק בנשק ולשוב ולהציג עצמו כמגן לבנון.

כיצד נכון לעצב אסטרטגיה רב-ממדית לישראל בלבנון?

מטרתה העליונה של ישראל היא לספק הגנה ראויה ליישובי הצפון ולאפשר את שגשוגם. זאת, על בסיס תמיכה מסיבית בשיקומם ובמיגונם, ובאמצעות מערכה ארוכה ורחבה להחלשה אסטרטגית של חיזבאללה, בשילוב של אמצעים צבאיים, כלכליים ומדיניים.

נוכחות צה"ל בדרום לבנון מרחיקה את כוחות רדואן של חיזבאללה, אבל כדי לטהר ולפרז את דרום לבנון עד הליטני יידרשו זמן רב והיקפי כוחות שכיום אינם זמינים לצה"ל. זאת, כשכל החזיתות פתוחות אחרי שנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית ובצל הפערים בגיוס לוחמים וההשתמטות.

תחת זאת, ועל בסיס תנאי הפסקת האש שהוכרזה בוושינגטון, ישראל נדרשת לייצר אזור חיץ בלתי מיושב סמוך לגבול ולבסס לגיטימציה להחזיק בו באמצעות התחייבות מוצהרת לנסיגה חלקית מכל תא שטח שיפורז ויועבר לשליטה אפקטיבית של צבא לבנון, שממשלת לבנון התחייבה בפומבי כי יפרק את תשתיות חיזבאללה, כולל בביירות.

זוהי תפיסת "אזורי הפיילוט" - ליבת הסכם הפסקת האש - שנדרש לממש בגיבוי וערבות של ארצות הברית והמערכת הבין-לאומית, ותוך התניית כל סיוע לצבא לבנון בניתוק קשריו, המודיעיניים והמבצעיים, עם חיזבאללה, ובמניעת חדירת הארגון לשורותיו, כולל בדרגים הבכירים. חשוב לציין כי גם במקרה של נסיגה משטח לבנון ישראל עדיין תוכל למנוע חזרת תושבים לבתיהם בדרום, להרחיק את כוחות רדואן של חיזבאללה מהגבול ולפגוע בתשתיות צבאיות של הארגון, שלא יפורקו.

בעקבות אתגר "הביצה והתרנגולת" של פירוק חיזבאללה מנשק כתנאי לנסיגה או נסיגה שמאפשרת לפרק את חיזבאללה, נכון להתקדם מול ממשלת לבנון והמערכת הבין-לאומית באמצעות חתימה על הסכם כולל המסדיר את היחסים בין המדינות, שמימושו יהיה מותנה בהתפרקות חיזבאללה מנשק. ההסכם הזה יהיה מצפן לעתיד ויעניק לישראל לגיטימציה לפעול בתוך לבנון.

חשוב מכך, ההסכם יציג את חיזבאללה כמכשול לנסיגה הישראלית, ויחזק את מגמת ההתנגדות בציבוריות הלבנונית לנשק של הארגון, שביטוייה האחרונים הן עצומות תושבים בצור ובנבטיה הקוראות להכריז עליהן כערים מפורזות, כדי שלא לחשוף אותן להתקפות צה"ל.

בשורה התחתונה, על רקע המשך ירי רקטות ושיגור כטב"מים לשטחה, ישראל נדרשת להסביר לנשיא טראמפ ולממשלו כי במקום הפסקת אש אנחנו מקבלים אש בלי הפסקה, וכי זו מציאות שאסור לקבל. נדרש לשכנע את ממשל טראמפ כי לתגובה כואבת בביירות על המשך הירי של חיזבאללה, סיכויים טובים יותר להשיג הפסקת אש יציבה. תקיפות בביירות גם ישברו את הזיקה שמנסה איראן ליצור בין הזירות, ולא רק שלא יכשילו את המשא ומתן על סיום המלחמה במפרץ, אלא לאורך זמן עשויות דווקא לסייע לטראמפ להגביר את הלחץ על המשטר האיראני כדי להתקדם.

>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL