חצי שנה לבחירות, ויש נתון אחד שראש הממשלה לא מצליח להעלים: הפער בין האמון בו לאמון בשותפיו. האם הבוחרים שרוצים את נתניהו ולא רוצים את הקואליציה מאמינים שיש להם סיכוי לקבל גם וגם? ניתוח "המדד"
שמואל רוזנר, המדד
מגזין N12פורסם:
לראש הממשלה בנימין נתניהו יש יתרון אישי, ויש לו בעיה קבוצתית:
יתרונו – הוא מועמד מוכר מאוד, שעדיין מועדף במאבק ראש בראש על פני רוב יריביו. מי יותר מתאים, נתניהו או נפתלי בנט? יש יותר ישראלים הסבורים שנתניהו מתאים יותר מבנט להיות ראש ממשלה. נתניהו או אביגדור ליברמן? כנ"ל. נתניהו או גדי איזנקוט? כנ"ל. בחלק מהמקרים הפערים לא גדולים, וגם מצטמצמים: אולי כאשר לאופוזיציה יהיה ראש אחד, מוסכם, יתברר שכולם מתכנסים סביבו, ושהוא עובר את נתניהו בסקרי ההתאמה לראשות הממשלה.
זה בהחלט ייתכן, משום שכרגע, אף שלנתניהו יש יתרון, אין לו רוב – כלומר, פחות ממחצית הישראלים חושבים שהוא המתאים ביותר להיות ראש הממשלה. הוא מוביל על האחרים כי אותו רוצים קצת יותר מאשר כל אחד מהם לחוד (דוגמה אחת מהסקר האחרון של חדשות 12: בהשוואה בין נתניהו לאיזנקוט זכה נתניהו ל-42% תמיכה לעומת איזנקוט, שזכה ל-36%).
בעייתו – נתניהו רץ כשהוא גורר על רגלו משקולת כבדה. משקולת הקואליציה. כי אומנם יש לא מעט ישראלים שרואים בנתניהו המועמד הכי מתאים להיות ראש ממשלה, אבל גם מהם רבים לא רוצים שבישראל תמשיך לשלוט הקואליציה הנוכחית. על כל אלה – תומכים שלו, אבל לא של הקואליציה – יצטרך נתניהו להיאבק ולשכנע אותם באחד משני דברים: או שישכנע אותם שעם כל הכבוד להעדפה הקואליציונית שלהם, מה שבאמת חשוב הוא מי ראש הממשלה. או שישכנע אותם שבסיבוב הבא כבר תהיה לו קואליציה אחרת, מורחבת, ממותנת. לדוגמה – קואליציה עם בני גנץ (אם ימצא דרך לעבור את אחוז החסימה).
פרסומת
מה יתרונו העיקרי של נתניהו בעיני תומכיו? רוב מי שרוצים את נתניהו כראש ממשלה גם לאחר הבחירות חושבים שהוא חכם יותר ממועמדים אחרים. מה חסרונו הגדול של נתניהו בעיני מתנגדיו? כמחצית ממי שלא רוצים אותו כראש ממשלה גם לאחר הבחירות הקרובות חושבים שפחות אכפת לו מהעם והמדינה לעומת מועמדים אחרים. שוב – יתרון ברור, חיסרון ברור.
אבל בצד אלה מתחבא עוד שיקול שיש לו תפקיד: נתניהו עומד למבחן הציבור כאשר לצידו ממשלה וקואליציה שגוררות אותו למטה. אין לו נבחרת להציג, אין לו קבוצה שעולה על המגרש כדי לסייע. אף אחד מהשרים והשרות בממשלה לא מקבל ציון גבוה מזה של נתניהו. כמעט כולם מקבלים ציון נמוך ממנו. דוגמאות: שר הביטחון ישראל כ"ץ זוכה לפחות אמון מנתניהו (סקר INSS מדצמבר: פער של 7%). כך גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר המשפטים יריב לוין, שר החינוך יואב קיש – למעשה כל מי שהסקרים בחנו, גם חברי כנסת כמו יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט מהליכוד או שמחה רוטמן, ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. (כמה מנדטים יקבל הליכוד בבחירות? לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד.)
התוצאה המצטברת היא של פער קבוע, נמשך, בין האמון בראש הממשלה ובין האמון בחבורה המקיפה אותו (הממשלה, הקואליציה, כל סקר לפי מה שהוא שואל). המשמעות לקראת הבחירות היא שנתניהו ירצה להבליט את עצמו ולהסתיר כמה שיותר מהשותפים שלו. אבל לחלקם לא יהיה עניין מיוחד להסתיר את עצמם, כי גם הם נאבקים על כל מיני דברים: מקום בפריימריז, תפקיד בממשלה הבאה, הירושה של נתניהו, הבולטות במחנה הימין, אחוז החסימה. מבחינת נתניהו, נוכחות בולטת של יצחק גולדקנופף במערכת הבחירות היא תקלה. מבחינת נתניהו, נוכחות בולטת של בן גביר במערכת הבחירות היא תקלה. מבחינת נתניהו, נוכחות בולטת של כ"ץ במערכת הבחירות היא תקלה. וגם טלי גוטליב, עמיחי אליהו, מירי רגב, צבי סוכות – אתם רואים מישהו מהאישים האלה בוחר להסתתר?
פרסומת
למה בעצם הקואליציה היא משקולת? כדי להסביר את התשובה על השאלה הזאת צריך להוסיף עוד פרט לניתוח. בקרב בוחרי האופוזיציה, המתנגדים הטבעיים של נתניהו, כמעט אין הבדל בין ראש הממשלה ובין החבורה התומכת בו בכנסת ובממשלה. למתנגדי נתניהו אין אמון בנתניהו ואין להם אמון בקואליציה שלו. אפשר לראות את זה בגרף. הפער המשמעותי באמון – הפער לטובת נתניהו לעומת הקואליציה – הוא דווקא בקרב בוחרי הקואליציה, הקהל שאותו נתניהו רוצה להחזיר אליו או לשמור איתו.
במילים אחרות: למי שבחרה ב-2022 ביש עתיד אין אמון בנתניהו ואין אמון בקואליציה שלו, בשרים שלו, בממשלה שלו. לעומתה, למי שבחרה ב-2022 בליכוד יש בדרך כלל אמון בנתניהו, אבל יש לה הרבה פחות אמון בקואליציה שלו, בשרים שלו, בממשלה שלו. לבוחרת של יש עתיד אין התלבטות: היא תצביע נגד נתניהו ונגד הקואליציה. לבוחרת של הליכוד יש התלבטות: האם להצביע לליכוד כדי לקבל שוב את ראש הממשלה שהיא רוצה (נתניהו), או להימנע מהצבעה לליכוד כדי שלא לקבל שוב את הקואליציה שהיא דווקא לא רוצה (הקואליציה הנוכחית).
כאן נכנסת כמובן שאלה נוספת: האם הבוחרים שרוצים את נתניהו ולא רוצים את הקואליציה מאמינים שיש להם סיכוי לקבל גם וגם – גם את נתניהו שהם רוצים (כי הוא הכי חכם), וגם קואליציה אחרת, כי את זאת הם לא כל כך רוצים. זאת שאלה שלא קל להשיב עליה, וגם היא מתפצלת לשני סעיפים לפחות. הראשון – האם יש סיכוי שנתניהו ירצה קואליציה אחרת מזו שיש לו? השני – האם יש סיכוי שיהיו מפלגות שאינן מפלגות הקואליציה הנוכחית שיסכימו לשבת תחת נתניהו?
פרסומת
על השאלה השנייה כבר ענינו בחצי רמז: זו הסיבה שנוח לנתניהו שתהיה מפלגה ברוח גנץ שיושבת בין שני הגושים. זו המפלגה שתאפשר לו להציג לבוחרים מתלבטים אפשרות מפתה: אותו נתניהו – לא אותה קואליציה. על השאלה הראשונה יתנהל מאבק: יריביו של נתניהו ינסו להדביק לו את הקואליציה חזק ככל האפשר. הם יטענו שהוא לא הקים אותה כי לא הייתה לו ברירה – הוא הקים אותה כי זה מה שהוא רוצה באמת. הוא רוצה יריב לוין ורפורמה משפטית כוחנית, הוא רוצה תמיכה חרדית בתמורה להזרמת משאבים ופטור מגיוס, הוא רוצה בן גביר וסמוטריץ', שאומנם מאתגרים אותו מימין, אבל אין להם אלטרנטיבה שלטונית מלבדו.
כמובן, אם יהיה מי שיסכים להצטרף לקואליציה נוסף על כל אלה, נתניהו יקבל אותו בזרועות פתוחות. אבל החבורה הזאת היא הבסיס, היא יסוד מחנה נתניהו. נתניהו ינסה לומר לבוחרים דבר אחר לגמרי: בדיוק כמו הקבוצה הקצת-מתלבטת מקרב בוחריו, גם הוא מעדיף קואליציה אחרת. את הקואליציה הנוכחית הוא הקים כי פשוט לא הייתה לו ברירה. תנו לו הזדמנות ותראו הרכב לעומתי פחות, מרכזי יותר, נוח יותר לכלל הציבור. בסיבוב הבא, בלי חרמות, זה ייראה לגמרי אחרת.
רוב הנתונים בטור הם מתוך סקרים שערך צוות "המדד". הנתונים שבגרף חושבו לאחר איסוף וניתוח מחדש של כ-30 סקרים של המדד ושל שלושה מכוני מחקר: JPPI, INSS ו-IDI (המכון למדיניות העם היהודי, המכון למחקרי ביטחון לאומי והמכון הישראלי לדמוקרטיה). עורך הסקרים: שמואל רוזנר | תכנות וניתוח: נח סלפקוב | תחקיר: יעל לוינובסקי | פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג | המדד הוא גוף מחקר עצמאי ואינו קשור למפלגה או תנועה רעיונית כלשהי
מצאתם טעות לשון?