המלחמה שכולם מנסים לנרמל אותה

עם יד על הלב, בשבועות האחרונים, כשאתם רואים על המסך התרעה או שומעים את הקריין ברדיו מספר שיש אזעקה באיזשהו יישוב בצפון - אתם מתרגשים? נדרכים? משנים תוכניות?

בשביל הרוב המכריע של הציבור התשובה היא לא. מאז חודש אפריל מוכרזת הפסקת אש בין ישראל ללבנון. בפועל, יש אש ללא הפסקה ומלחמה, בעיקר בדרום לבנון, אך גם ביישובי קו הגבול. הורים לא שולחים ילדים לבתי הספר, רחפני נפץ מתפוצצים ללא התרעה מוקדמת, מסוקי קרב וארטילריה יורים ללא הפסקה ומסמנים לתושבים על עוד אירוע שבהמשך "הותר לפרסום".

עכשיו נשים רגע בצד את הדיון האסטרטגי/מדיני/צבאי/פוליטי. אני לא מתעסק בשאלה אם זה נכון או טעות, או אם זה משרת אינטרס גדול כלשהו. אני רוצה לדבר רק על המדיניות מול הציבור; מאז הפסקת האש, ראש הממשלה ושר הביטחון לא מדברים עם ראשי הרשויות. לא עדכון מבצעי, לא צפי קדימה וגם לא תוכנית שיקום. אפילו את ההארכה של "הפסקת האש" לא עדכנו לציבור. תוסיפו לכך שהממשלה ביום ראשון תודיע על קיצוץ של 500 מיליון שקלים בתקציב השיקום לצפון מהמלחמה הקודמת (זאת שלכאורה הסתיימה בנובמבר 2024).

ומבלי להוריד פסיק מאחריות המנהיגים, יש להם שותפים בנרמול ובהסתרה של המצב: צה"ל. אין-ספור אירועים לא מדווחים לציבור, ואפילו לא לקב"טים של הרשויות. שטח צבאי סגור בחוף הים של ראש הנקרה? מתעלמים. מיירט שיוצא במרחק של עשרות ק"מ מהגבול? לא נתייחס. מערכת שוע"ל, שהייתה לכל רשות מקומית ואפשרה בזמן אמת לדעת להיכן בוצע ירי⁩ ואם יש נפילות, נותקה כדי שמידע שלא נוח למישהו לא ידלוף החוצה.

הרבה דובר מאז 7 באוקטובר על בניית אמון בין מוסדות המדינה לאזרחים. החודש האחרון בצפון מרסק את כל היסודות שנבנו בעמל רב.