המשטר האיראני מחפש יציאה מכובדת - וחותר להסכם מסוג אחר

תקופת ההמתנה מול המשטר האיראני מתבטאת במאמצים דיפלומטיים שמחולקים לדיפלומטיה אמיתית, קרי משא ומתן ישיר, ודיפלומטיה של ספינות מלחמה. כלומר צבירת הכוח האמריקני מצד אחד, והתרגילים הימיים שמבצעת איראן במצר הורמוז מצד שני. במישור הדיפלומטי, המשא ומתן מול איראן מתקדם. סביר להניח שהוא לא פוגש את דרישות המקסימום של שני הצדדים, שכרגע כל אחד מתבצר בהם, ומה שאנחנו רואים מעל פני השטח אינו מבטא את המשא ומתן האמיתי.

ניתן לשער שבמשא ומתן האמיתי ישנו אזור הסכמה משותף אפשרי שאליו האיראנים חותרים, והוא "הסכם ביניים". קרי, הם לא מוותרים על זכותם הטבעית להעשרה, אך בשלב זה מסכימים להקפיא את המצב כפי שהוא עכשיו, קרי אין העשרה. זאת למעשה גם הדרישה האמריקנית. בתמורה, האמריקנים ישחררו את הכספים הכלואים המוקפאים בחשבונות בנק רבים שעוקלו על ידי משרד האוצר האמריקני. זה עשוי להביא רווחה מסוימת לכלכלה האיראנית ויאפשר למשטר להתמודד עם המצב המשברי שבו הוא נמצא.

התרחישים למבצע אמריקני - והמעורבות הישראלית

במישור הצבאי, ארצות הברית צוברת שתי קבוצות תקיפה. זה לא מספיק להפלת משטר האיראני, אם אנחנו משווים את זה לשש קבוצות התקיפה שרוכזו לפני המבצע להפלת משטרו של סדאם חוסין ב-2003. למול איראן זה יותר מורכב מב-2003.

אז מה כן? מבצע להחלשת המשטר הוא כנראה האופציה המועדפת. יש להדגיש שמבצע כזה יכול לכלול גם את חיסולו של המנהיג העליון באיראן. המבצע הזה הוא מבצע נרחב ביותר, שיכלול מטרות מכל הסוגים, אבל בעיקר כאלה של מטרות משטר, שלטון, משמרות המהפכה, כוחות ביטחון פנים וארגונים שמדכאים את המחאה האזרחית. הוא יכלול גם את האפשרות היותר קטנה של השמדת יכולות צבאיות. מה שייתכן בהחלט שיינתן לישראל לטיפול הוא השמדת מערך הטילים. ישראל יכולה לבצע את זה במקביל למבצע הצבאי האמריקני.

אז איפה אנחנו עומדים עכשיו בתקופת ההמתנה? ובכן, הזמן משרת את האמריקנים היטב. הנשיא טראמפ מוכיח לבייס הפוליטי שלו, שמתנגד למלחמה, שהוא עושה את מיטב היכולות להימנע ממלחמה באמצעות המאמץ הדיפלומטי. זה מגביר את הלגיטימציה שלו, היה והדבר ייכשל וארצות הברית תצטרך לפעול נגד איראן. עצם הזמן שחולף הוא גם טוב, מאחר שהוא נותן אפשרות להגברת הלחץ הפנימי באיראן, שאולי סביב הרמדאן, סביב אזכור 40 יום לטבח, יביא לגל נוסף של מחאה שינוצל מיידית על ידי האמריקנים להתערבות, כפי שהנשיא טראמפ הבטיח בעבר.

גם ההמתנה היא איום על המשטר

אנחנו נכנסים לחג הרמדאן. מחד, חג דתי עם הקפדה יתרה של משמרות המהפכה על חוקי מוסר ודת, המייצרים פוטנציאל חיכוך גבוה עם האופוזיציה האיראנית והתנגדות שיכולה להפוך להזדמנות. מהצד השני, זהו חג של העולם המוסלמי כולו, חג שסביר שיגביר את ההתנגדות של מדינות המפרץ והעולם הערבי ככלל למלחמה בתקופתו. לאחר מכן, זו תקופה של חג הנורוז, ראש השנה האיראני, חג חילוני לא מוסלמי, שהוא יהווה אולי החג של האופוזיציה, החג של מתנגדי המשטר.

מה שקורה מעל לפני השטח, לא מבטא את ההתנגדות הפנימית. ייתכנו הפתעות, ייתכנו משברים במשא ומתן שיאפשרו פעולה מיידית, עוד לפני שהגיעה נושאת המטוסים השנייה לאזור. כך שכשהיא תגיע, זה כבר יראה בבירור כדי להגביר את המאמץ.

המציאות הזו של אי-הוודאות מטרידה ביותר את הציבור בישראל, אבל יש להתנחם בכך שעבורנו זו טרדה, ועבור האיראנים - איום ממשי על שרידותו ויציבותו של המשטר. וטוב שכך.

>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)