ישראל קיבלת את חמאס והרשות הפלסטינית בחבילה אחת

השבוע חתם ראש הממשלה בנימין נתניהו על כתב הכניעה ל"מועצת השלום" של טראמפ, זו שמאשרת את תוכנית טורקיה להפוך את רצועת עזה למדינת סונית קיצונית נגד ישראל. הכישלון המדיני המוחלט של המלחמה לא רק שלא מיגר את חמאס, אלא מנציח את קיומו בעזה החדשה והמבונאמת, מציאות שתמנע מישראל בהמשך חופש פעולה ביטחוני מצה"ל. ישראל, שלא רצתה בעזה את חמאס ולא רצתה שם את הרשות הפלסטינית, מקבלת כעת את שתיהן בחבילה אחת תחת דגל דתי קיצוני של האחים המוסלמים.

בתולדות מלחמות ישראל לא נרשם כישלון כל כך מחפיר כמו השפל התכתיבי שהגענו אליו, תוצאה ישירה של חולשה ניהולית-מנהיגותית של הדרג המדיני במלחמה, אשר נמנע מהגדרת יעדים ואסטרטגיה והתנהל תחת תכתיבים פוליטיים שהיו הזויים ומנותקים מהמציאות. כל ההבלים של "ניצחון מוחלט", "חיסול חמאס", "טרנספר", ציר פילדלפי כסלע קיומנו, תוכניות ההרעבה, חיוניות ציר נצרים, החזרת גוש קטיף, הקמת שכונת שוטרים על חוף הים ועוד אין-ספור הזיות שעלו במחיר דמים נורא. בסוף, נשיאי ארצות הברית הם אלה שהחזירו את החטופים, ובמקום הבתים הישנים שהרסנו בעזה יבנו עליהם גורדי שחקים בקרוב.

הכישלון הגדול היה כאשר לא מוצה שלב הלחימה בזמן הנכון, ואי המעבר למהלך מדיני תכתיבי על ידינו בעזרת מצרים והאמירויות, מה שהיה מביא לדחיקת שלטון חמאס החוצה, להחזרת הרשות הפלסטינית בתנאים נוחים לישראל, כולל שמירת חופש הפעולה הביטחוני. כיום, מצבה הביטחוני של ישראל חמור אף יותר מ-6 באוקטובר בעזה וגם בסוריה. בשני הגבולות האסטרטגיים נבנות ישויות עוינות עם חסינות ולגיטימציה בין-לאומית, בעוד שישראל נותרה בידיים קשורות ומבודדת לחלוטין גם באזור וגם בעולם.

כל מלחמות ישראל עד האחרונה היו מלחמות קצרות ומכריעות, ולא ארוכות ומתישות שנמוגות לאובדן השפעה. תמיד שמרנו על לגיטימציה בין-לאומית שמאפשרת הסכם טוב לישראל בסיום המלחמה. מלחמת חרבות ברזל, אשר בפועל הסתיימה מזמן אך הממשלה טרם הכריזה על סיומה, בעיקר כי אין להם הישג להציג ועדיפה האשליה של חזרה ללחימה. זה כאילו שכעת, אחרי שנתיים ולמרות שנלחמו שם אוגדות, הופלו שם מעל עשרות אלפי טונות פצצות שונות, וכל זה לא פירז את חמאס, משהו יהיה שונה אם צה"ל יחזור ללחימה בעזה.

אחרי מבצע "עופרת יצוקה" הגיעו כל מנהיגי העולם להתייצב לימין ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. כעת לא רק שאף מנהיג חוץ מטראמפ לא תומך בנו, אלא שגם הוא כאן כדי להכתיב מה לעשות ולא כדי להזדהות.

המשבר עם איראן לפי כל ההתנהלות הולך לכיוון הסכם. טראמפ מעדיף הסכם וכך גם האיראנים. להסכם מיטבי ארבעה הישגים: שלילת גרעין, שלילת ייצור טילים, מניעת העברת כסף לפרוקסי והפסקת הדיכוי הפנימי. הסכם מוקדם כפי שטראמפ מעדיף בהכרח יביא להסכם מינימלי רק על מניעת גרעין מתוך תקווה שיצא טוב יותר מהסכם 2015, גם במשך של תוקפו וגם בנושא מניעת טילים. מתיחת החבל על ידי האיראנים יכולה לגרום לגל ראשון של תקיפה על ראשם, או אז יצטרכו לשלם מחיר גבוה יותר גם בהסכם - לדוגמה בהגבלת טווח הטילים.

לשני הגורמים, גם האמריקנים וגם האיראנים, אין עניין להכניס את ישראל לתוך הלחימה. כך שקיים גם סיכוי שישראל תיוותר בחוץ גם במצב של התלקחות.

למרות הפיתוי הפוליטי, טוב לישראל שארצות הברית תפתור את הבעיה לישראל. לתקיפה אין שום מנגנון סיום, והראיה לכך היא כל הסיומות המוכתבות בחזיתות האחרות.