מות המנהיג העליון האיראני מטלטל גם את הודו

עם ההודעה הרשמית על מותו של עלי ח'אמנהאי ביום ראשון, חצו גלי ההדף של האירוע את גבולות המזרח התיכון והגיעו עד לריכוזים השיעיים המרוחקים בדרום אסיה. בתוך שעות מההודעה הרשמית, נשטפו הרשתות החברתיות בתיעודים הממחישים את הקצוות המנוגדים של התגובה הציבורית, החל משדרני טלוויזיה בטהראן הנעים בין מפגני אבל מתוסרטים לבין לעג סמוי, ועד למראות דרמטיים מהודו. שם, חלקים מהקהילה השיעית ואנשי דת בולטים יצאו בגינויים חריפים. אלפי מאמינים נצפו מבכים את לכתו בטקסי אבל מסורתיים של הכאה עצמית.

"איראן הקטנה" בלב הודו

עבור הקהל הישראלי, שזה עתה חזה בשיא חדש של היחסים האסטרטגיים עם הודו במהלך ביקור מדיני היסטורי, המראות הללו משמשים תזכורת חדה למורכבות הפנימית של מדינת הענק. הודו היא ביתם של האוכלוסייה השיעית השנייה הגדולה בעולם, המונה כ-45 מיליון, ועבורם, ח'אמנהאי היה מרג'ע תקליד ("מודל לחיקוי") - הדרגה הבכירה ביותר אחרי הנביא מוחמד והאימאים השיעים. מעמדו זה מסביר מדוע דמותו של ח'אמנהאי, לצד גנרלים בולטים ממשמרות המהפכה, הפכו לדמויות מופת פופולריות המעטרות שלטי חוצות ענקיים ברחובותיה של קשמיר.

עיקר המחאות התרכזו בחבל קשמיר, המאופיין בריכוז שיעי ניכר. עם זאת, גלי האבל והמחאה נשמעו היטב גם במוקדים נוספים ובהם לוקאנאו, לודיאנה, אג'מר וג'ודפור, וכן במדינת ביהאר ובשכונות מסוימות בניו-דלהי. במדינת קרנטקה, בכפר אליפור, שבו ביקר ח'ומייני בשנות השמונים, הכריזו התושבים על שלושה ימי אבל והשעיה מלאה של כל פעילות ציבורית. במקביל, בעיר סרינגר שבחבל קשמיר נראו גם מחאות מצדם של מאות מוסלמים סונים מקומיים, הפגנות שהתאפיינו בגוון אנטי-אמריקני וישראלי כאחד. בקשמיר נרשמה השבתה נרחבת של השווקים והמגזר הפרטי בעקבות קריאתו של ארגון ה"מותהידה מג'לס-א-עולמה" Muttahida Majlis-e-Ulema (MMU), קואליציית הגג של הארגונים הדתיים בג'אמו וקשמיר בראשות המנהיג הרוחני העליון, עומר פארוק. העובדה שמרבית הארגונים השיעיים הצטרפו לקריאתו של גוף המזוהה עם הזרם המרכזי, יצרה מפגן נדיר של אחדות דתית סביב אירועי השעה והשפעתו של המנהיג האיראני המנוח.

כוחות הביטחון נפרסו באזורים רגישים מחשש להפרות סדר, והציבו מחסומים בכבישים המובילים למגדל השעון בלאל צ'וק, סרינגאר. כלי רכב משוריינים הוצבו בנקודות אסטרטגיות כדי למנוע התקהלויות, ומגבלות הוטלו במחוזות בודגאם, בנדיפורה ופולוואמה. על אף הניסיונות לפזר את המפגינים באמצעות גז מדמיע, המחאות נמשכות באזורים רבים. כתוצאה מהמצב, מוסדות החינוך והאוניברסיטאות נותרו סגורים, הבחינות בוטלו, ודווח על שיבושים יזומים במהירות האינטרנט הסלולרי.

הביקורת הפוליטית על הצעדים הביטחוניים בקשמיר מחריפה. מפלגת ה-NC השלטת האשימה את הרשויות במגבלות שרירותיות, על אף אופיין השלו של המחאות ביום ראשון. טנוויר סאדיק, מבכירי המפלגה, תקף את המהלך: "מגבלות בזמן שקט מוחלט היא צעד לא הוגן ששולח מסר מוטעה". סאדיק פנה ישירות לשר הפנים ההודי ולמפלגת השלטון (BJP) בדרישה לבטל את ההגבלות ולאפשר לקהילה השיעית לממש את זכותה לאבל וזיכרון.

מחאות, מעצרים וגז מדמיע: מותו של ח'אמנהאי מטלטל את הודו

כדי להבין את הקשר העמוק בין המפגינים לאיראן, יש לבחון את ההיסטוריה ארוכת השנים של האזור. חבל קשמיר מקיים קשרים היסטוריים עם איראן, שהותירו חותם בל יימחה על התרבות, האומנות, המלאכה והדת המקומית. במשך מאות שנים, איראן וקשמיר היו שזורות זו בזו עד כדי כך שהמשורר מוחמד איקבל כינה את החבל איראן-א-זְעִ'יר ("איראן הקטנה"). במשך חמש מאות שנים שימשה הפרסית כשפה הרשמית של ג'אמו וקשמיר, עד להחלפתה באורדו ב-1889. את התשתית הדתית הניח כבר במאות ה-15 וה-16 שמסודין עראקי, מיסיונר שיעי מאספהאן. ביקוריו התכופים בבלטיסטן, קרגיל וקשמיר הובילו לארגון הקהילה השיעית ולהמרת חלקים ניכרים מהאוכלוסייה לאסכולה זו.

אף על פי שלח'אמנהאי עצמו אין שורשים משפחתיים בהודו, הנהגת המהפכה האיראנית בכללותה מחזיקה בזיקה היסטורית עמוקה לתת-היבשת. סבו של האייתוללה ח'ומייני, מי שנחשב למנהיגם הרוחני של מיליוני שיעים בעולם, נולד בתחילת המאה ה-19 בכפר קינטור שבמדינת אוטר פרדש. משפחתו היגרה להודו עוד בתחילת המאה ה-18, ורק דורות מאוחר יותר עקרה לנג'ף שבעיראק ומשם התבססה בעיירה חומיין שבאיראן, ממנה נגזר שמו של המנהיג.

אולם גם ח'אמנהאי, שירש את מקומו של ח'ומייני בסוף שנות השמונים, טיפח קשר ייחודי עם קשמיר. כבר ב-1980, שנה לאחר המהפכה, ביקר ח'אמנהאי בחבל הארץ ונאם בפני המוני מתפללים במסגד הגדול "ג'אמה מסג'יד" בסרינגאר. העובדה שבחר להתפלל מאחורי הסמכות הדתית העליונה בקשמיר, מוחמד פארוק, נועדה לשלוח מסר מופגן של אחדות פאן-איסלאמית בין שיעים לסונים. זיקה זו, לצד אימוץ רעיונותיו המהפכניים של ח'ומייני על ידי ארגון ה"ג'מאעת-א-איסלאמי" הסוני, סייעה להנהגה האיראנית לבסס דריסת רגל והשפעה רעיונית גם בקרב הרוב הסוני בקשמיר.

בינתיים, המחאות נמשכות עם תחושת הסלמה. הרשויות ההודיות מצהירות כי הכול בשליטה וכי ננקטו צעדים מונעים מחשש לאיבוד שליטה. הרשויות, בין היתר, האטו את מהירות האינטרנט באזור ופרסמו אזהרות לגופי התקשורת לנהוג באחריות בכל הנוגע להפצת מידע, כדי למנוע פאניקה מיותרת ולשמור על הסדר הציבורי.

>>> ד"ר אושרית בירודקר היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, יועצת לחברות ביטחוניות וחוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), מייסדת ומנכ"לית INDIVADE