מי שמוותר לפורעים בבני ברק, מוותר על המדינה

פרעות בני ברק יכולים להוות קו פרשת המים במערכת היחסים של הציבור החרדי עם מדינת ישראל.

1. לקרוא ולא להאמין. המשטרה מאשימה את צה''ל שלא תיאם איתה את כניסת החיילות, משל בני ברק אינה אלא רמאללה, כאילו מדובר בכניסה לשטחים אסורים ברשות הפלסטינית. עצם הוויכוח בין צה''ל למשטרה לא מוכיח רק על אובדן המשילות, אלא על אובדן דרך, טעות בניווט, תחילתו של פילוג שאין ממנו חזרה. האם יש מקום במדינת ישראל שחיילות צריכות לתאם את כניסתן אליו?
2. מי שהחריש כשזעקות "נמות ולא נתגייס" כבשו את הרחוב, מי שאפשר לאלפים, כן, אלפים, לא קיצוניים בודדים, לחסום את הכבישים; מי שאפשר ליהודים לקרוא לחיילים נאצים; מי שאפשר לפורעים להתנכל למתגייסים בכניסה ללשכות הגיוס, לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. מי שזועק "נמות ולא נתגייס", יכול לפגוע באחרים. זה ייגמר רע. זו רק ההתחלה.
3. מספרים לנו על בחורי ישיבה הממיתים עצמם באוהלה של תורה, ככאלה המצילים אותנו מצרה וצוקה, כאלה שלא יכולים לעזוב את ספסל הלימודים כדי לאחוז בנשק. אם כך הם פני הדברים, מי הם האלפים ששטפו את רחובות בני ברק? מי הם האלפים שהפכו ניידת לפני כחודש בירושלים? איך עזבו את היכל בית המדרש? אני יודע מה זה שירות צבאי. ילדיי וחתני חיים מסבב לסבב. הם לרגע לא הפסיקו לדבוק בתורה ובמצוות, לרגע לא ביקשו להשתמש בה כדי להשתמט מחובתם הדתית, המוסרית, האזרחית.
4. אנחנו לא מסתפקים בגינויים רפים. זה לא ימין ולא שמאל. זהו רגע של אמת. זהו רגע שבו החברה הציונית כולה חייבת להכריז: עד כאן. יש פוליטיקאים המפרשים יריקות כטיפות של גשם. אנחנו צריכים להילחם בהם. יש הסבורים שכל מי שמדבר על גיוס חרדים עושה זאת רק מפני שהוא רוצה להפיל ממשלת ימין. העמדה הזו מכאיבה לי. העמדה שלי היא הלכתית, מוסרית, ערכית. מי שמוותר לפורעים החרדים, מוותר על מדינת ישראל.

>>> שי פירון הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת "פנימה"