מכונת הרג בחלוק לבן: איראן הפכה את בתי החולים לשדה קרב

אתמול (רביעי) התפרסמו באיראן שני מסמכים חשובים בנושא דומה: ארגון הרופאים של איראן פרסם גילוי דעת, שבו הביע דאגה עמוקה לגבי ביטחונם הפיזי, הנפשי והתעסוקתי של אנשי הרפואה בתהליך דיכוי מחאות ינואר, ודרש מבעלי התפקידים ומהארגונים הרלוונטיים למנוע כל התנהלות מאיימת או מתערבת. ארגון זכויות האדם באיראן פרסם אתמול דוח העוסק בפלישת כוחות הביטחון לבתיהם ולמרפאותיהם של רופאים ומתנדבי סיוע, ומעצרם האלים. לפי הדוח נעצרו לפחות 35 רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי אחרים בגלל סיוע למפגינים וטיפול בהם. ארגון זכויות האדם של איראן הגדיר את מעשי הרפובליקה האיסלאמית כ"הפיכת בתי החולים ומרכזי הטיפול לחלק ממכונת ההרג והדיכוי".

בסוף השבוע האחרון אמר ד"ר המאיון שמח, נציג היהודים במג'לס (הפרלמנט האיראני), שהוא גם חבר בוועדת הבריאות של המג'לס, שחובתם של רופאים היא הענקת טיפול רפואי, ללא הבדל דת, גזע, צבע ודעה פוליטית. הוא אמר את הדבר בדיון על מעצרי רופאים שטיפלו בפצועים במרפאותיהם הפרטיות או שחררו פצועים לפני שהגיעו כוחות הביטחון לבתי החולים לעצור אותם או לבצע בהם וידוא הריגה.

רבות מההערכות על מספרי ההרוגים ורבות מהעדויות על הפציעות, הפרת הזכויות הבסיסיות ביותר בבתי החולים, זהות אנשי כוחות הביטחון ועוד - הן של רופאים מבתי החולים השונים. חלק מהזוועות מוכרות גם מגלי הפגנות קודמים. למשל, מעצר פצועים בבתי חולים מוכר כבר מנובמבר העקוב מדם ב-2019, או הזרקת אוויר לפצועים - דבר שיביא למותם - שמוכר גם ממחאת "אישה חיים חופש" ב-2022-3.

גם הפעם אנו למדים מעדויות רופאים שאנשי כוחות הביטחון עצרו פצועים בבתי החולים, והפעם הייתה גם עליית מדרגה - וידוא הריגה בירי על ידי כוחות הביטחון, איסור על רופאים לטפל במפגינים אלא רק באנשי כוחות הביטחון שחלק גדול מהם היו בכלל עיראקים, סודאנים, אפגנים ופקיסטנים ולא איראנים. בהפגנות קודמות אלה היו בעיקר לבנונים. רופאים שסירבו לשתף פעולה עם כוחות הביטחון בהתעמרות בפצועים - נעצרו.

הסאן ג'לודארי הוא רופא איראני דובר עברית שחי ב-4 השנים האחרונות בארצות הברית, ונמצא עדיין בקשר עם הקהילה הרפואית בתוך איראן. הוא משתף בידיעות שהגיעו לידיו. העדות הבאה הגיעה ישירות מרופא איראני, עם בקשה לפרסם:

ד"ר סעיד נאטקי, קרדיולוג ומומחה לכלי דם, לשעבר סגן מנהל האוניברסיטה למדעי הרפואה בטהראן, התערב ישירות בסילוף תיקים רפואיים ומספרי ההרוגים והפצועים, והיה מעורב ישירות ברצח פצועים שאושפזו בבית החולים בַּהָאר-לוּ בטהראן

ד"ר נאטקי מוזכר גם בציוץ ברשת X, שחוזר על האשמות דומות:

"ד"ר סעיד נאטקי, קרדיולוג ומומחה לכלי דם, לשעבר סגן מנהל האוניברסיטה למדעי הרפואה בטהראן, מילא תפקיד בהפיכתם של בתי החולים זיאייאן (רובע 18 בטהראן) ובהארלו (מתחם שוֹש ומסילת הרכבת) לשטח צבאי. אומרים שהוא העביר למודיעין של משמרות המהפכה מידע על רופאים שסייעו לפצועים. סעיד נאטקי גם התערב בעריכה וכתיבה של דוחות הרפואה המשפטית של ההרוגים, כדי לטשטש את עקבות הטבח הממשלתי במסמכים שנרשמו. הוא הפעיל לחץ על רופאים להשתמש בביטויים כמו 'התנגשות בחפץ קשה' במקום 'פציעה מכדור-רובה'".

עדות מאיראן

יש גם עדויות שנאטקי אילץ רופאים להזריק אוויר לפצועים מההפגנות. העדות הבאה הגיעה ישירות מרופא שטיפל בפצועים במרפאה פרטית בלילות של ההפגנות הגדולות:

"ככירורג כללי, ראיתי הרבה דברים בחיי. משברים גדולים שלשמם הוכשרתי. זה שנים שאני משרת את בני עמי בכל נקודה בארץ הזאת, ועכשיו אני רוצה לכתוב על משהו שלא ראיתי עד הלילה של 08.01.2026. סיוט שאני עדיין לא מאמין שראיתי במו עיניי.

בשעה 12 בלילה שבין 8 ל-9 בינואר 2026, חבר רופא שלא שמעתי ממנו שנתיים, התקשר אליי טלפונית. הוא נתן כתובת בקצרה, וניתק. נבהלתי. מיד יצאתי אל הכתובת שהוא נתן. שכונה במזרח טהראן. מרחב טיפולי קטן עם אורות כבויים. ידידי הרופא פתח את הדלת, ובלי לדבר ירדנו יחד לקומה התחתונה. אולם גדול מלא אנשים ורצפת קרמיקה מלאה דם מפינה לפינה. לא האמנתי למראה עיניי. קרוב ל-30 או יותר פצועי מלחמה. כולם על רהיטים וכיסאות רופא-שיניים לא מצוידים. אני, חברי הרופא, רופא שיניים אחד, שני אנשים שעזרו לנו ובעל המקום, שסיפק ללא שהות כל דבר שהצטרכנו.

הטלפונים עדיין לא נחסמו לגמרי.

לפי חומרת הפציעות של החולים, כמה מהם היו צריכים להתפנות לבית חולים. בעבור שניים מהפצועים - אחד מהם שידו נקטעה מהמרפק, הצלחתי לעצור את הדימום ואז דרך אחד מחבריי, פרופסור באחד מבתי החולים בטהראן, הצלחתי שיקבלו אותו לבית חולים. אחד אחר איבד דופק בפלג גופו התחתון בעקבות ירי אש חיה, ואותם איבריו התקררו. אותו הצלחתי להפקיד בידי חבר אחר. אחר כך הטלפונים נחסמו, וכך גם הקשר שלנו, בין החולים, עם העולם החיצון.

בשעות הבאות, עד הבוקר, מספר הפצועים גדל. חברים שהכירו אותנו והיו ברחובות, הביאו אלינו למקום גופי אדם שנפלו על האדמה או אנשים שהסתתרו בבתיהם, תועים ופצועים. עד כדי כך שכבר הודענו - אל תביאו אלינו יותר אנשים עם פציעות כדורי פלסטיק, תביאו רק פצועי אש חיה (מילולית: כדורי רובה מלחמתיים gun shot wound). לפחות חצי מהאנשים שטיפלתי בהם באותו לילה ובלילה הבא, 09.01.2026, סבלו מטראומה חודרת בפלג הגוף העליון והתחתון, באגן ובפנים, ומכיוון שכבר היה לי ניסיון קודם מ(מחוז) סיסתאן ובלוצ'סתאן בטראומה מכדורים כאלה, היה לי מאוד קל לזהות זאת.

לפחות שליש מהאנשים שהגיעו אלינו באותו לילה ובלילה הבא היו בהלם תת-נפחי (מאיבוד דם), ואני, כמנתח, לא יכולתי לעשות שום דבר מלבד עצירת הדימומים וניסיון לתת להם נוזלים. אני לא יודע להעריך בדיוק כמה פצועים ראיתי בשני הלילות האלה, אבל אני מעריך שהיו ב-9-8 בינואר כ-60-50 אנשים, ולפחות בשני מקרים נאלצנו לקבוע את מותם. גיל הפצועים היה בין 10 (טראומה מלפחות 30 כדורי פלסטיק בפנים ובגוף) ל-70 (טראומה לווריד הצווארי ושטף דם גדול בצד הצוואר). נשארנו במקום גם בימים הבאים, עד 12 בינואר, יחד עם עמיתיי וחבריי הרופאים והאחיות שנוספו אלינו. בזמן הזה היו לנו פציינטים מכרג', זיראב, סואדכוה, כרמאנשאה, ושכונות שונות בטהראן, עם טראומה מירי. באופן טבעי מצבם היה יציב יותר מאלה של שני הלילות הראשונים, והסיבה שפנו אלינו הייתה נוכחות מסיבית של כוחות הביטחון בבתי החולים בערים ובמרכזי הבריאות בכפרים. בין 12-9 בינואר, כשהטלפונים קצת עבדו בבוקר, הצלחתי להרים טלפון לכמה פרופסורים אמינים וחברים ולאשפז כמה מהפצועים שנותרו והיו זקוקים להשגחה בבית חולים. התנאי לכניסה לבית החולים היה, כמובן, שצילומי הרנטגן של הפציינט לא יעידו על פציעה מירי או מכדורי פלסטיק, כדי שאוכל להכניס אותו לבית חולים כפצוע מתאונת דרכים.

לסיום, בין פצועי מולדתי, זקנים וצעירים, היו משפחות שהאב והאם וילדיהם הקטנים, כולם יחד נורו, וכששאלתי אותם 'למה לקחתם איתכם את הילדים?' הם ענו 'הם צריכים ללמוד כבר מעכשיו'.

צחקתי, אני לא יודע, אולי גם כעסתי. נזכרתי שאיני זוכר אף זמן עד לאותו רגע, שבו הייתי כל כך אחד עם בני אדמתי".

מהעדויות שמגיעות מתוך איראן אפשר ללמוד גם על הזוועות בהתנהלות המשטר, אך בסוף המכתב השני אפשר למצוא את הנקודה האופטימית בגל המחאות הזה, שעדיין חי ומפעם: הרוח לא מתה והעם האיראני מאוחד ונחוש.

>>> ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה ומחברת הרומנים ההיסטוריים "המלכה" ו"היועץ". ד"ר הסאן ג'לודארי הוא רופא איראני דובר עברית שהיגר לארה"ב לפני כ-4 שנים, והתגייר שם