כדאי שנתעורר: ארדואן יוצר "חמאס משודרג" בגבול הצפוני שלנו

בסוריה כל אשר יגורנו אכן מתרחש, רק הרבה יותר חמור והרבה יותר מהר. התכתיב הטורקי לא-שרע - לאחר בימוי טקסי הלגיטימציה שנערכו לכבודו בסעודיה, באו"ם וברוב הדר בבית הלבן - הגיע זמנו לפדות את הצ'קים. בראש ובראשונה עומדת המטרה: מיגור המיעוט הכורדי, מטרה מספר אחת של ארדואן. המתקפה בימים האחרונים על מרחב דיר א-זור וא-רקה, העיר טבקה וכעת בדרך לחסכה ולקמישלי על ידי כ-100 אלף חמושים בדואים, אנשי אל-קאעידה הסרים למרותו של א-שרע ונקראים כעת "צבא סוריה", תחת מטרייה אווירית צמודה של הטורקים ועל פי תוכנית מבצעית מאנקרה, כבשה בסערה את מעוזי הכורדים שהתמוטטו.

ההסתערות כעת על העיר חסכה היא גם כדי לשחרר מהכלא שם עוד 5,000 רוצחי דאעש, בנוסף ל-5,000 ששוחררו. בכלא אל-הול יש עוד 25 אלף עצורי דאעש שכוחות ארצות הברית יחד עם הכורדים עשו מאמץ גדול לעצור אותם. מדובר ברוצחים הכי אכזריים בעולם, שאחרי 12 שנה יוצאים למסע נקם אכזרי בכורדים ששבו אותם. תמונות הטבח המתבצע בכורדים בימים ובשעות האלה - טבח אכזרי בזקנים, נשים וילדים - מזעזעות ביותר. מדובר בתחילתו של מסע רצח עם, לא פחות. כל סיפורי הפסקת האש שמשמיע א-שרע אינם אלא אחיזת עיניים; האג'נדה שלו היא לא סוריה אחודה, אלא סוריה מטוהרת מכופרים.

תום בראק, שליח ארצות הברית לסוריה ושגריר ארצות הברית בטורקיה, מגויס באופן מלא לשירות הטורקים, וקשה להתעלם מכך שמה שמניע אותו בין היתר זה אינטרסים כלכליים. זאת גם הסיבה להשתלטות המהירה על שדות הנפט והגז אל-עמר, כוניכו, אל-תנכ ואל-עזבה - נכסים אסטרטגיים שהוחזקו מאז ומתמיד בידי הכורדים וכעת נלקחו מידיהם ועברו לידי א-שרע, או יותר נכון לחיקו של ארדואן, או עוד יותר נכון: לאפשר "ביס" משמעותי לאמריקנים. כולם יגזרו חלק. האינטרס הלאומי המוצהר של ארצות הברית היה עד היום להגן על הכורדים כבני בריתם, והם היו הזרוע המרכזית לחימה נגד דאעש. כעת מצאו את עצמם הכורדים נבגדים ובסכנת השמדה; את אמריקה מעניין עכשיו כוח וכסף.

היעד הבא לחיסול הם ללא ספק הדרוזים בא-סווידא, אלה שסבלו מטבח של אלפים מאנשיהם אשר רק לפני חודשים ספורים ישראל הגישה להם עזרה. הם מהווים כעת, בין היתר בגלל המעורבות הישראלית, אבן נגף שתקועה בגרון של שאיפות השליטה של א-שרע בסוריה. ישראל, מול קצב ההתפתחויות האלה, עומדת חסרת אונים, אבל היא לא תוכל לעמוד מן הצד להרבה זמן. ארדואן, אשר נהנה מגיבוי מלא של טראמפ, מושך בכל החוטים בסוריה. הוא מחדש בקצב את בניית כוחות אל-קאעידה הנאמנים כסונים קיצוניים לאחים המוסלמים. כוונתו הסופית של ארדואן, אשר כמעט בכל נאום מצהיר על רצונו בהשמדת ישראל, היא להציב את כל אותם כוחות על גבול ישראל מיד לאחר סיום הטיהורים הפנימיים, וכנראה שלא מדובר בעוד הרבה זמן.

ארדואן לא משחק רק במגרש הסורי או בעזה. הוא פועל במרץ רב לשינוי אזורי בדמות ברית הגנה אזורית חדשה עם סעודיה ופקיסטן. זהו מהלך דרמטי, שכן פקיסטן היא מדינה בעלת גרעין ותעשייה צבאית צומחת, לטורקיה צבא גדול ומתקדם, ולסעודיה משאבים בלתי נגמרים. שלושתם יחד זהו שינוי גדול במאזן האסטרטגי האזורי, כזה שלא רק דוחק את ישראל לפינה אלא מאיים על היציבות האסטרטגית האזורית ואמור להפריע גם לאמריקנים.

מצב השתיקה הנוכחי הוא לטמון את הראש בחול. ישראל עסוקה באיראן, שבמובן רב היא כבר האויב של אתמול והיא רק הולכת ונחלשת; ואם תתרחש עליה התקפה אמריקנית, היא כבר תתקשה מאוד להתרומם מכך. ארדואן, בזמן שכולם מביטים מזרחה, קובע עובדות אזוריות חדשות של דומיננטיות טורקית-סונית קיצונית המשנה את המאזן האזורי. כבר לא מדובר בחמאס קטן בעזה, מדובר בבניית "חמאס גדול" אזורי, שמרע מאוד את מצבה של ישראל, שנכון לכעת לא נוקפת אצבע. "חיבוק הדב" של טראמפ משתק לחלוטין את נתניהו, אשר חושש מאוד לנקוט פעולה מהותית כלשהי נוכח כל ההתרחשויות החמורות סביבנו. מלמולים של חוסר נוחות לגבי נוכחות טורקית בעזה ושליחת גדעון סער לרוביו זה כוסות רוח למת.

המצב האסטרטגי הנוכחי שלנו אחרי המלחמה הארוכה והקשה מסתמן כעת כגרוע הרבה יותר מאשר לפני המלחמה. לישראל יש ברירה, היא חייבת להרים את ראשה. ראשית, אסור לחשוש מלהתערב צבאית בסוריה בדרך של מתקפה אווירית נרחבת על כוחות אל-קאעידה לעצירת השמדת הכורדים שישראל מחויבת אליהם, וזאת גם הדרך למנוע את ההתקפה הקרובה על הדרוזים. אומנם זה צעד דרסטי, אבל בלעדיו ימשיך מסע הטיהור בסוריה ויסתיים על גבולנו עם צבא גדול ועוין במיוחד בעוד זמן לא רב. טורקיה תצבור ביטחון ושליטה על סוריה, וגם חשוב שהאמריקנים יבינו שלישראל יש מילה במה שקורה לרעתה בסוריה. ההתערבות גם תסמן גבול לטורקים שחוגגים על ראשה של ישראל. המאזן החדש שישראל צריכה לבנות מול הטורקים בסוריה הוא עניין אסטרטגי מהותי ביותר לביטחון של ישראל.

שנית, נתניהו נדרש לפקוח את עיני טראמפ למהלכים האזוריים של ארדואן ולסכל את הקמת ברית ההגנה החדשה עם פקיסטן וסעודיה; נדרש להסביר להם מדוע זה מסכן מאוד את האינטרסים של האמריקנים באזור. המחדל הקשה של חוסר המדינאות של ישראל לאורך המלחמה ולאחריה לא רק ששחק לחלוטין את הישגי המלחמה, אלא מביא להיפוך היוצרות שתוצאתו תסתיים בנחיתות אזורית אסטרטגית חמורה, בשעה שאחרים נבנים על ההישג של החלשת איראן ובונים מאזן אזורי חדש שישראל נותרת מחוץ אליו. זו שאלה גדולה אם הממשלה הנוכחית שעסוקה בהישרדותה מסוגלת לטפל בכך.