"טבח" זה לא פוליטי - זו המציאות שאתם מנסים למחוק

אתמול (רביעי) נחשפנו לרגע נדיר שבו מפלגות עמדו על הרגליים האחוריות מול ניסיון למחוק, בדיון רשמי על הטקסים הלאומיים של לזכר קורבנות מתקפת 7 באוקטובר, את המילה "טבח". עצם הצורך להיאבק על מילה שמתארת מציאות כה ברורה מלמדת עד כמה חזק המאבק על הנרטיב מול האמת.

• זעזוע המשפחות השכולות, והשר שמתעקש לצאת נגד המילה "טבח"

הניסיון לשכתב את ההיסטוריה החזיר אותי לרגע היסטורי מכונן וכואב אחר - רצח רבין. גם אז התנהל מאבק על הנרטיב. במקום להטמיע בזיכרון הציבורי את מנגנון ההסתה שקדם לרצח ואת האחריות הציבורית שנדרשה בעקבותיו, התפתח תהליך של טשטוש, ריכוך והשכחה. המחנה שנפגע באופן הישיר ביותר מהרצח התקשה לעמוד על שלו בזירה הציבורית והפוליטית, התכווץ, היסס ואיבד את היוזמה. המחיר של אותו רגע ממשיך ללוות את החברה הישראלית גם היום.

כעת מתרחש מהלך דומה. נעשה ניסיון להפוך את עצם השימוש במילה "טבח" לעמדה פוליטית, כאילו תיאור העובדות הוא בחירה מפלגתית. זהו מהלך שמטרתו לייצר נרטיב חלופי שמרחיק אחריות ומטשטש כישלון. מול מהלך כזה נדרש נרטיב ברור ועקבי שמבוסס על אמת, על זיכרון ועל אחריות ציבורית. אם לא ננסח אותו בעצמנו, נמצא את עצמנו מאמצים שפה שמישהו אחר כתב עבורנו.

זה אותו מנגנון שהופעל דרך "הקללה" הפוליטית "שמאלני", שהפכה לכלי השתקה אפקטיבי. מפלגות המרכז ואנשי ציבור חוששים מהתווית הזו ולכן נזהרים מדי, מתרחקים מהצהרות ברורות ומוותרים מראש על עמדות ערכיות בסיסיות כמו עמידה נגד גזענות כלפי אזרחי ישראל הערבים, הגנה נחושה על לוחמות צה"ל שמותקפות בשיח הציבורי על יד ערוץ 14 ושליחיו. הזהירות הזו מחלישה את היכולת להוביל.

המאבק על המילים הוא מאבק על התודעה הציבורית. כבר ראינו כיצד נושאים לאומיים וכואבים הופכים לזירות פוליטיות שמשרתות אסטרטגיה של פיצול והסטה. כעת נעשה ניסיון למסגר גם את זיכרון האסון עצמו כנושא פוליטי. הן עשו את זה בהצלחה למשפחות החטופים, הם יעש את זה עכשיו למשפחות השכול שדורשות שיזכרו את יקיריהן.

הכול נועד כמובן כדי להימנע מוועדת חקירה. כאשר אירוע בסדר גודל כזה אינו מוביל לוועדת חקירה ממלכתית ואינו מלווה בקבלת אחריות אישית ומערכתית, נבנית נורמה ציבורית מסוכנת. מנהיגים לומדים שהמחיר הציבורי על כישלון כבד יכול להיות נסבל. האחריות השלטונית נשחקת, והאמון הציבורי נשחק יחד איתה. דרישה לאחריות, לבירור האמת ולמקצועיות שלטונית היא אינטרס לאומי, ביטחוני ומוסרי.

הציבור הדמוקרטי בישראל זקוק לשפה משותפת ולמטרה משותפת. אחריות ציבורית, שמירה על הזיכרון, מאבק בגזענות, כבוד למשרתי הציבור ולחיילות, ומחויבות לאמת הם בסיס לשותפות רחבה. מתוך השותפות הזאת צומחת גם עוצמה פוליטית וגם תקווה אזרחית.