כלי חירום או קיצור דרך? דילמת המעצר המנהלי ליהודים באיו"ש
מעצר מנהלי הוא כלי חוקי ולגיטימי במקרים קיצוניים - אך שנים של שימוש לא נכון בו נגד "נוער הגבעות" הוכיחו שהוא יכול גם להחמיר את הבעיה • פרשנות
האלימות של "נוער הגבעות" כלפי ערבים במוקדי החיכוך ביהודה ושומרון גוררת עימה כמעט תמיד גם את הדרישה המוכרת: להחמיר את השימוש במעצרים מנהליים נגד פעילי ימין קיצוני, פרקטיקה שבוטלה לאחרונה על ידי שר הביטחון. כמי ששירת עשרות שנים בשב"כ אני יכול להעיד שמדובר בדילמה מקצועית ומוסרית מורכבת מאוד שמונחת על שולחן מקבלי ההחלטות.
אין עוררין על כך שהמעצר המנהלי הוא כלי ביטחוני מציל חיים, ובו בזמן כלי דרקוני שהשימוש בו צריך להיות במשורה ובחרדת קודש. הוא נועד למצבים קיצוניים שבהם המודיעין מצביע על סכנה ברורה ומיידית שלא ניתן למנוע בכלים המשפטיים הרגילים. לעיתים השיקול הוא שמירה על מקורות המידע עד כדי חשש לחייהם ולעיתים שיקולים אחרים של קושי ראייתי מול מודיעין מוצק. הצעד של מעצר מנהלי ננקט כאשר למערכת אין ברירה וכמוצא אחרון. לא רבים יודעים אבל גם מעצרים מנהליים של פלסטינים מתנהלים בתהליך בירוקרטי ארוך והכרחי, לרבות ביקורת שיפוטית מחמירה וקפדנית דווקא משום שמדובר ברע הכרחי בדמוקרטיה המתגוננת מפני טרור רצחני. הטענה כי יש להשתמש בכלי זה גם מול טרור יהודי נשענת על היגיון שוויוני ומבצעי: אם יש בידינו מידע על כוונה לביצוע פיגוע, חובתנו למנוע אותו בכל כלי חוקי שברשותנו.
דווקא מתוך ההבנה הזאת אני מבקש לטעון כי הדרישה הגוברת לשימוש במעצרים מנהליים נגד אזרחי ישראל היהודים היא כלי שהשימוש בו צריך להיות זהיר מאוד ובמקרים קיצוניים בלבד. במהלך שנות שירותי ראיתי עשרות מקרים של מעצרים מנהליים בקרב "נוער גבעות". אני מתקשה להצביע על מקרים מובהקים שבהם ניתן לומר בבירור שהתועלת הייתה גדולה עד כדי שימוש בכלי אגרסיבי זה. ברוב המקרים מדובר במעצרים מנהליים של חודשים בודדים, מסיבות משפטיות וחוקיות בלבד ומכיוון שברוב המקרים מדובר בקטינים. המעצרים הקצרים הללו הפכו את אותם נערים ל"גיבורים" בחבורה של "נערי הגבעות" וממילא לרדיקליים יותר ויותר. המעצר המנהלי הפך לסוג של "קיצור דרך" מסוכן עבור מערכת הביטחון. שימוש שוטף בכלי זה עשוי לייצר סטגנציה במערכת שנמנעת במשך שנים מייצור פתרונות שורשיים יותר כמו חינוך, שיקום ותפיסה מבצעית שתאפשר תהליכים פליליים ולא מנהליים. משטרת ישראל והשב"כ חייבים לקיים חשיבה מחודשת על נושא הטיפול באלימות "נוער הגבעות", משום שהשיטה ובתוכה גם המעצר המנהלי לא מביאה לבלימת התופעה אלא להפך - ליתר רדיקליזציה ואלימות בלתי מרוסנת.
המעגל שישראל לא מצליחה לשבור
לאחרונה עלתה הצעת ראש השב"כ לטיפול באמצעות איזוק אלקטרוני, הצעה שהועלתה שוב ושוב במשך שנים ולא קודמה מסיבות שונות. שימוש בכלי זה יכול להוות מדרגת ביניים רצויה לצמצום השימוש בכלים דרקוניים יותר כמו מעצר מנהלי. האיזוק האלקטרוני יאפשר פיקוח על פעילים קיצוניים והרחקתם ממוקדי החיכוך וכן יאפשר פיקוח בזמן אמת מבלי לשלוח אותם לכלא ללא משפט. בנוסף, ניתן להוציא לפעילים עליהם יש מודיעין מוצק צווי הרחקה (רבים מהם אינם תושבי איו"ש כלל) ונקיטת צעדים פליליים נגד מי שיפר את אותם צווים.
אולם, צעדי אכיפה אלה לא יספיקו לבדם כדי להפחית את אלימות השוליים הקיצוניים האלה. הטיפול חייב לכלול מרכיב משמעותי של חינוך ושיקום (רבים מנערי הגבעות הינם קטינים). בנושא זה ראיתי לצערי בשנותיי בשב"כ כי הטיפול של רשויות שאינן רשויות האכיפה, היה טיפול חלקי, לא מספק ואיטי מדי. המעצר המנהלי מייצר רדיקליזציה, הופך נערים תועים ל"גיבורים" בעיני סביבתם ומנתק אותם סופית מהמדינה. המדינה צריכה להשקיע בתוכניות שיקום ייעודיות, בליווי סוציאלי ובניסיונות לשילוב מחדש במסגרות חברתיות, לפני שהנערים הללו יקצינו ויבצעו פיגועים קשים. הפתרון לפשיעה הלאומנית לא יימצא במעצרים מנהליים, אלא בשילוב שבין אכיפה פלילית נחושה, פיקוח טכנולוגי חכם והשקעה חינוכית עמוקה.
בהיבט נוסף יש לזכור כי הרחבת השימוש בכלי המעצר המנהלי נגד אזרחים היא מדרון חלקלק שיכול להוביל לשימוש בכלי במקומות נוספים שבהם האכיפה הפלילית נכשלת. כבר עתה נשמעים יותר ויותר קולות בעד השימוש במעצרים מנהליים נגד הפשיעה המאורגנת במגזר הערבי. הצעות אלה מן הסתם מעוררות שאלות קשות ומורכבות: האם יש להפעיל את הכלי מול סוגים מסוימים של פשיעה או מול כלל הפשיעה במגזר הערבי? מדוע לא יתאפשר שימוש גם מול פשיעה במגזר היהודי? הרי הטיעונים כמו: "רצח הוא רצח" וטיעונים דומים יופיעו במהרה ויפרצו את הסכר באורח מסוכן מאוד למדינה המתיימרת להיות דמוקרטית.
לסיכום, אוסיף ואדגיש: ההכרזה של שר הביטחון על ביטול גורף של המעצרים המנהליים נגד "נערי גבעות" שגויה בעיני. הקריטריון המרכזי לשימוש בכלי צריך להיות מידת הנזק העתידי שהוא מונע. אם יש מניעה מערכתית גורפת כרגע שלא לבצע מעצר מנהלי גם במקרה של "פצצה מתקתקת" זאת תהיה טעות גורלית. יחד עם זאת, יש לשאוף לצמצום השימוש בכלי ובחירת פתרונות של שיקום, בנייה ואכיפה בכלים פליליים. הפתרון של מעצר מנהלי צריך שייבחן בקפידה ותוך הבנה שגם בהיבט זכויות הפרט וגם מתוך רצון להחזיר את הנוער התועה למוטב כדאי להעדיף ככל הניתן שימוש בכלים אחרים.
>>> שלום בן חנן הוא ראש אגף לשעבר בשב"כ, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן