הדילמה של טראמפ: מתי תקיפה באמת תפיל את המשטר באיראן

בשבוע שעבר, לפי פרסום בניו יורק טיימס, נדחתה התקיפה המתוכננת באיראן ברגע האחרון, כנראה בשל בקשה ישראלית, ובלי קשר ומסיבות אחרות לגמרי גם בשל בקשה סעודית. יחד עם זאת, דומה שהנושא לא ירד מהפרק. ארצות הברית מקרבת נושאות מטוסים לאזור, והאיומים ממשיכים לזרום מהבית הלבן. אז מה הפשר? מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת?

אפשרות אחת להסבר, היא שזה פשוט טראמפ מתנהג כטראמפ: התנהלות תזזיתית, קבלת ההחלטות אישית ועצמאית ללא התערבות הדרג המקצועי, יוהרה וביטחון עצמי מופרז (מובן לאחר ההצלחה בוונצואלה). אם זה ההסבר, אין טעם בפרשנות - אף אחד לא יודע כלום על מה שמתרחש במוחו של טראמפ, ואנחנו צריכים להמתין בסבלנות ובקור רוח.

האפשרות המעניינת יותר היא שהדחייה נובעת מדיון ענייני על התכלית הרצויה של הפעולה באיראן. כלומר, מה רוצים להשיג ולמה. אם התקיים דיון כזה בבית הלבן, הרי שאלו החלופות שעומדות בפני הנשיא:

1. הפלת משטר במהלך קצר ומהיר שמסיר את המנהיג העליון, בהנחה שהוא מרכז הכובד. מהלך כזה, המכונה בשפה המקצועית "מהלומה מערכתית" (מכה חזקה למרכז כובד בעיתוי מתאים), ניתן לקיים רק בשיא גל המחאות. הסיכול חייב להיות מתוזמן עם מצב של חוסר שיווי משקל, ואז הסיכול הוא הדחיפה הקריטית שמפילה את המשטר.
2. הפלת משטר כמטרת מלחמה. במצב זה, ארצות הברית מכריזה מלחמה על איראן, ומקיימת מלחמה כוללת שבסופה המשטר קורס ומוחלף על ידי משטר אחר. משטר חליפי זה אמור להיות עצמאי (בסופו של תהליך ארוך). מערכה כזו קיימה ארצות הברית בעיראק ובאפגניסטן, וכולנו יודעים איך זה נגמר שם.
3. מבצע מוגבל. הכוונה למבצע נרחב יחסית (בדרך כלל מבצעים באש וכוחות מיוחדים), שתכליתו לייצר מציאות שתביא לרצף אירועים עתידי שאולי יפיל את המשטר. מלחמת 12 הימים הייתה מערכה כזו. בז'רגון המקצועי זה נקרא "מבצע עיצוב". כלומר, הוא מעצב את המציאות באופן שיכול לשנות את המערכת האיראנית, אך זה לא מובטח מראש. יש פה הרבה מרכיבי אי-ודאות.

עכשיו ננתח מה קרה בשבוע שעבר: מה שבוטל בשבוע שעבר (ובצדק) הוא כנראה מהלך של "מהלומה מערכתית" (אופציה 1), אבל בעיתוי גרוע. כלומר, לאחר שגל המחאות שכך. לו הייתה מוטלת מהלומה כזו, זה יכול היה להיגמר בכישלון מוחלט. כלומר, למשטר היה מספיק זמן להתאושש, ישראל הייתה משלמת את המחיר, וההזדמנות הייתה מתפוגגת לשווא. נדגיש, הרג המנהיג הוא אפקטיבי רק בתנאי שהאיראנים במצב של בלבול וחוסר יציבות, לא במצב שגרתי. במצב שגרה הם ערוכים לכך. החוקה האיראנית מפרטת מה יש לעשות כאשר המנהיג העליון מת. הם הצליחו לעשות זאת בהצלחה בעבר לאחר מות מייסד המהפכה, חומייני.

לסיכום, מצבה של איראן לא הופך טוב יותר, הוא מחמיר. שום דבר לא פתר את הקריסה הכלכלית. לכן, סביר שהמצב המהפכני לא ייפסק. גם אם נראה ירידה בהפגנות, הם יתחדשו מתישהו, ואז או שניתן למהלך הטבעי של קריסה פנימית לעשות את שלו, או שניתן יהיה לנקוט גישה של "מהלומה מערכתית".

תמיד ניתן יהיה לקיים "מערכה עיצובית". זו לא דורשת תזמון מושלם עם המהומות ברחובות, אלא קיום מבצע מוגבל שכולל יעדים צבאיים ושלטוניים, ש"על הדרך" משמיד את האיום של טילים בליסטיים המאיימים על ישראל. מדובר באפשרות טובה, בתנאי שישראל מוכנה לכך, והתנאים המבצעיים לקיים אותה מושלמים (מזג האוויר הוא עניין קריטי).

האפשרות למלחמה אמריקנית להפלת משטר עומדת בסתירה גמורה לדברי טראמפ, ולאסטרטגיית הביטחון הלאומי שהוא פרסם לאחרונה. זהו מהלך יקר וארוך, וזה בדיוק מה שטראמפ לא צריך עכשיו. הוא לא חייב להיכנס אליו, לכן זה פחות רלוונטי.

ומילה אחרונה על האפשרות הדיפלומטית - היא תמיד נמצאת על הפרק. לו תסכים איראן לתנאי ארצות הברית (ללא העשרה על אדמת איראן), טראמפ ילך להסכם, ויראה בכך ביטוי מושלם לתפיסתו של "שלום דרך כוח". ומה בקשר לאזרחי איראן? ובכן, הסרת סנקציות ושיפור המצב הכלכלי הוא הישג שטראמפ יציג כניצחון וכסיוע לאזרחי איראן.

>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)