תוכנית טראמפ הפכה למלכודת של ישראל, ונתנה לאחים המוסלמים את מה שתמיד רצו

לאחרונה הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על הרכב "מועצת השלום" שאמורה להוביל את יישום תוכנית 20 הנקודות שגיבש עבור רצועת עזה. ההכרזה, שנמסרה בטון חגיגי וביומרה היסטורית, נועדה לשדר נחישות אמריקנית לשים קץ לפרק ממושך של אלימות וחוסר יציבות. אולם, מבט מדוקדק בהרכב המועצה מעלה סימני שאלה כבדים, ואף דאגה עמוקה.

מאז ומתמיד התעקשה ישראל על עיקרון יסוד אחד בניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני - משא ומתן בילטרלי, ישיר, בין הצדדים, עם מתווך אמריקני בחדר, אך ללא מעורבות בין-לאומית רחבה. בינאום הסכסוך נתפס במשך עשרות שנים כסכנה אסטרטגית, ככזו שעלולה להוביל להסדר שיוכתב לישראל מבחוץ, בתנאים שאינם עולים בקנה אחד עם צורכי ביטחונה.

מעבר לכך, בירושלים תמיד שרר חשש עמוק נוסף, שהיעדר יוזמה ישראלית, או קיפאון מדיני מוחלט, ייצרו ואקום שימולא ביוזמה בין-לאומית כפויה. לכן, גם כאשר לא הייתה פריצת דרך אמיתית, הקפידה ישראל לשמר מראית עין של תהליך, התקדמות איטית, מדודה, לעיתים סמלית בלבד, אותו צעד תימני מדיני, שנועד בעיקר למנוע כפייה חיצונית. עמדת הקונצנזוס הייתה ברורה: עדיף תהליך מדשדש ביוזמה ישראלית-אמריקנית, מאשר הסדר בין-לאומי רחב ידיים שבו ישראל היא צד נגרר.

ומה קיבלנו כעת? בינאום דה-לוקס. ולא סתם בינאום, אלא כזה שמכניס לחדר הדיונים את הגרועים שבאויבי ישראל, ומעניק להם מעמד בכיר והשפעה ישירה על עיצוב עתיד רצועת עזה.

לפי הפרטים שפורסמו, מדינות המזוהות באופן מובהק עם תנועת האחים המוסלמים זכו לייצוג חריג בדרגים הגבוהים ביותר של המועצה. קטאר וטורקיה, שחקניות מפתח בציר האיסלאמיסטי האזורי, אינן שותפות שוליות ליוזמה אלא גורמים מרכזיים בעיצובה וביישומה. הדבר מחדד את הסתירה המובנית בין ההצהרות על פירוק מוקדי הטרור ברצועה לבין זהותם של מי שמקבלים בפועל את המנדט לנהל את תהליך השלום.

קטאר, המממנת המרכזית של חמאס לאורך השנים, פעלה לא פעם בגלוי ולעיתים במסלולים עוקפי שקיפות. העברת הכספים לרצועת עזה, שאושרה ואף תואמה בשנים האחרונות במיזם משותף עם ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, נועדה לקנות שקט זמני, אך בפועל תרמה לביסוס שלטון חמאס ולהעמקת אחיזתו האזרחית והצבאית. כעת, אותה קטאר יושבת במועצת השלום כגורם לגיטימי, משפיע ומוביל.

גם טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן, פטרון אידאולוגי מוצהר של האחים המוסלמים ותומך קולני בחמאס, זוכה למעמד בכיר. נוכחותה אינה מקרית, והיא משקפת תפיסה אמריקנית טראמפיסטית של דיל. כל שחקן אזורי נחשב לגיטימי כל עוד הוא מבטיח יציבות על הנייר, גם אם ערכיו ומעשיו עומדים בסתירה גמורה למאבק בטרור.

בסופו של דבר, תוכנית 20 הנקודות של טראמפ עלולה להתברר לא כמהלך שלום היסטורי, אלא כהיפוך מוחלט של הקו האסטרטגי שעליו התעקשה ישראל במשך עשורים. שלום אינו יכול להיבנות כאשר מי שמחזיקים במפתחות הם גם מי שטיפחו את הבעיה, וזה כולל לא רק שחקנים אזוריים עוינים, אלא גם את מי שאפשרו להם לפעול. האם מדובר בטעות אמריקנית היסטורית, או במהלך מחושב שנעשה בהסכמה שקטה בירושלים? על כך, כך נראה, תוכל לקבוע רק ועדת חקירה ממלכתית.

>>> אלוף במיל' גדי שמני הוא מפקד פיקוד המרכז ומפקד אוגדת עזה לשעבר, כיום חבר בתנועת מפקדים למען ביטחון ישראל